העלתי תמונה של ים וכתבתי "רגע של שקט".
ואחרי כמה שעות;
מדי שקט,
מאותם המים.
התמונות שלהם מרצדות לי מול העיניים,
גם כשאני סוגרת אותן.
והן מזיעות; דמעות חמות, העיניים.
והלב, גם.
כואב לי באמת.
שורף לי בהכל.
קשה לי עם הכל.
משיח, אני בעד שתבוא. מיצינו, מיצינו את הגלות, על כל גווניה.
אתה לגמרי יכול לבוא.