מה זאת אומרת,

מה אנחנו יצורות? 

אנחנו עובדות את ה' בדרך שאישה צריכה לעבוד אותו,

פשוט לא כמו גברים- תפילין, ציצית וכדומה...

השאלה שלך קצת לא ברורה, כאילו נשים לא עובדות את ה'? כאילו הם טאבו בעניין המצוות?

אז לא, יש מצוות שהן מיוחסות ומיוחדות רק לנשים כמו הדלקת נרות, הפרשת חלה, טהרה וכולי...

ובכלליות כמובן תפילות, ברכות, מצוות, לימוד תורה,

זה משתנה גם אצל כל בת, יש כאלו שיתפללו 2 תפילות ביום וילמדו תורה,

ויש כאלו שבקשי יברכו, ותפילה זה משהו שבא לעיתים רחוקות מאוד,

זה תלוי אדם, כמו שאצל בנים כל אחת עובד את ה' בצורה שונה

ככה אצלנו, לכל אישה יש דרך משלה, ודברים שהיא מקפידה יותר ומקפידה פחות.. תלוי בכל בן אדם

בכלליות חוץ ממצות שהן חובה וממילא מקיימים אותם, 

יש בנות שעוסקות בחסד, התנדבות, ביקור חולים וכלי וכולי, לא חסר במה לעזור לעמ"י...

חוץ מזה אנחנו ב"ה ממילא יותר רוחניות וקרובות לה' יתברך ככה שיש לנו קצת פחות מצוות פרקטיות מאשר לבנים,

אבל זה לא סותר, משתדלות בע"ה לעשות טוב.. 

אולי תנסה להיות יותר ספציפי ולהסביר את השאלה.. מה אתה רוצה לדעת?

אני אשמח לענות...

אצל גברים הדרך העיקרית היא קיום מצוות ולימוד תורה, דברים שנשים לא חייבות בהן, אם כן השאלה היא כיצד אישה מתקרבת לקב"ה יותר או מה הדרך העיקרית שלה...

באותה מידה יש גברים שעוסקים בחסד, התנדבות, ביקור חולים צבא וכו' וכו'

"חוץ מזה אנחנו ב"ה ממילא יותר רוחניות וקרובות לה' יתברך ככה שיש לנו קצת פחות מצוות פרקטיות מאשר לבנים", אשמח לדעת את המקור לכך, שמעתי את הטענה הזאת הרבה פעמים (בעיקר מבנות בפורום פה...) וממש לא ברור לי מה המקור שלה, בשיא הכנות זה נשמע לי טענה פמיניסטית חלשה שמכחישה את העובדה שבעבר המצב היה שונה מכיום, כמו שהרבה אנשים לא מבינים כיצד ניתן לצוות להשמיד עמלקי תינוק, לשחוט פרה וכו'...

בוא נדון במצב כמו במדבר, שאין צרכים גשמיים, מה נשים היו עושות כל היום? אי אפשר להכין חלות כל היום, נרות לוקח 2 דק' להדליק, ודיני טהרה לא תופסים את מרבית היום של אישה...

לא הבנתי???אתה שואל איך אישה מתקרבת לקב''ה או איך היא עובדת את הקב''ה?
אם אתה שואל איך היא עובדת אז כתבתי...
ואם אתה שואל איך היא מתקרבת אז ממש בקצרה(פשוט יש לי מחר מבחן.. )...
לאישה יש יותר רגש ונשים מתחברות לה' יותר בקלות לגברים אין הרבה רגש ויותר קשה להם להתחבר לה' לכן יש להם מצוות כי מצוות זה העזרה שגבריים יהיו יותר עם ה' נגיד תפילין זה משהו מוחשי שעוזר לך להתחבר לה' ולנשים יש את זה באופן טבעי להתחבר לה'..ב"ה

התקרבות לקב"ה היא ע"י עבודתו... אמרת שהיא עובדת ע"י שיעורי אמונה ועניתי על כך שגם גברים לומדים שיעורי אמונה. גם אם תטעני שאכן נשים מחוברות יותר, לאינסוף אפשר להתחבר תמיד יותר... והשאלה היא כיצד שהרי לטענתכן הדרך היא שונה.

אמרתי שזה תלוי בין כל בחורה,

יש קרובות יותר, יש קרובות פחות... תלוי בכל אחת במה היא בוחרת למלאה את עולמה הפנימי,

ואיזה בחורה היא בוחרת להיות...

שנית זאת לא טענה פמיניסטית, אלא מציאותית. אני לא יודעת מה המקור לזה,

אם יש מישהו קצת יותר בקיא ממני בעניני מקורות אשמח שיכתוב...

בכל אופן אל תשכח שיש לנו תפקיד חשוב מאוד

וזה חינוך הילדים, החזקת הבית,

זה תלוי בכל גיל-כי בכל גיל יש עבודת פנימית ודרכים להתקרב

בגיל הנעורים יש אולפנה, שם אנחנו (או לפחות אני) ממלאות את עולמנו

ועובדות את ה' אם זה ללמוד תורה, תפילות, שיחות, חברותות וכדומה

ובגיל יותר מבוגר בעבודה, משפחה וכולי... 

זאת גם עבודת ה'

לעבוד את ה' זה לא רק דברים רוחניים מובהקים בהכרח

לכן נאמר "בכל דרכיך דעהו" בכל מה שאנחנו עושים אנחנו צריכים להכניס את ה'

ולהפוך את זה לקודש

אפילו אם זה לייעץ לחברה, לאכול, ללמוד

או אמהות בלהאכיל את התינוק שלך- זאת גם עבודת ה'...

בקיצור אנחנו לא מפרישות חלה כל היום ולא מבלות בהדלקת נרות,

מתנהלים חיים רגילים, ולשם מכניסים את ה' גם בדברים היום-יומיים והפשוטים...

בכל דרכיך דעהו - שייך בגברים כשם ששייך בנשים, דהיינו כשם שהאיש אוכל תפוח לעבודת הבורא כך אף האישה עושה. אבל כשגבר הולך לעבוד בהייטק לדוגמה, התכלית היא כדי שיוכל להתפרנס בכבוד, אך האידאל היה שילמד במקום זה תורה...

אם את מחדשת את עניין חינוך הילדים, כיום לפי מה שאני רואה רוב הילדים בגנים ולא בבית עם האמא... על אותו רעיון, כשכל הילדים כבר עזבו את הבית, מה היא עושה?

החזקת הבית - וכאשר הבית מתוחזק כראוי, מה היא עושה?

החזקת הבית זה דבר שלא ממש נגמר

תמיד יש מה לעשות...

ואחרי שהילדים מסיימים את הגן, לאן הם הולכים. לרחוב?

הם חוזרים לבית, ורוב היום נמצאים עם אמא, ואת רוב החינוך הם סופגים ממנה...

חוץ מזה שיש משפחות שמחנכות בחינוך בייתי אבל זה בעיקר המיעוט...

בקיצור בכל גיל יש את הדרך לעבודת ה',

וזה ממש לא נגמר אחרי שהילדים עוזבים את הבית,

גם אחרי זה יש המון שאיפות, משימות, חלומות ורצון להתקדם...

פרקטית מה נשים מבוגרות עושות במהלך היום או כשהילדים עזבו את הבית- 

לשלב הזה לא הגעתי בחיים, אולי נשים יוכלו לענות לך על זה...

ולמה אתה חושב שלאישה אין מה לעשות?

רק בגלל שיש לה פחות מצוות אז היא לא יכולה לעבוד את ה'.? אז היא יושבת בחוסר מעש?

החזקת הבית זה דבר שלא ממש נגמר - תוך כמה עשרות שנים זה יגמר, אבל בוא נדון במצב היפותטי שלאישה יש 100 משרתות.

על חינוך בגיל צעיר אני מסכים.

"וזה ממש לא נגמר אחרי שהילדים עוזבים את הבית-  שאיפות, משימות, חלומות ורצון להתקדם..." באיזה הקשר כל הדברים האלה? 

"פרקטית מה נשים מבוגרות עושות במהלך היום או כשהילדים עזבו את הבית-  לשלב הזה לא הגעתי בחיים, אולי נשים יוכלו לענות לך על זה..." ממליץ לך לדעת מה את רוצה לעשות בעתיד שלך באופן כללי...

אני לא חושב שאין לאישה מה לעשות, אני לא יודע מה היא אמורה לעשות. אם לדוגמה לגברים יש לימוד תורה ומצוות שזה מה שראוי לעשות, ועיסוק בדברים אחרים זה פחות מכך אז מה יש אצל אישה?

רק בגלל שיש לה פחות מצוות אז היא לא יכולה לעבוד את ה'.? - וכיצד היא עובדת?

אז היא יושבת בחוסר מעש? - היא יכולה לעשות הרבה מאוד דברים, גם לסרוג כיפות זה עשייה, השאלה האם יש עשייה ראויה יותר שעדיף שתעשה אותה...

המצוות שלהם זה לחנך את הילדים שלהם ולתמוך בבעל ללמוד.

יש להם נרות, צניעות ויש עוד המון (לא יותר מהגברים... אבל יש)

מה היא תעשה בה לכתחילה?

בת יכולה ללמוד הרבה אמונה וחסידות ומוסר ותמיד יש לאן להתקדם בעבודת ה', היא תדבר עם ה', תתקן את מידותיה, תלמד תורה,לא חסר לה מה לעשות.

(וסליחה שאי אפשר להסביר לך את המציאות שבנות יותר מקורבות לה' מכיוון שאינך בת)

שמישהי מסכימה שיש לה מה להתקדם... באופן לא ממש מפתיע כל זה שייך גם אצל גברים, לכן כנראה שהגישות הכלליות שוות ורק הדרך האישית שונה, דהיינו גם אישה תלמד תורה, אמונה, חסידות וכו' כפי שאמרת...

זה בסדר, אחרי כל השרשורים האלה אני מכוון יותר טוב בברוך שלא עשני אישה...

פשוט בגלל שאתה לא אישה אז אתה לא יודע איך חיים של אישה מתנהלים

גם אני לא יודעת לפרטי פרטים איך חיים של גבר מתנהלים,

אז אחלה, זה מצוין לשאול ולחקור.

אני יכולה להבין את התמיהה שלך כי באמת זה נראה שאין לנו ממש מה לעשות,

אבל ב"ה באמת שיש

גם אצלנו יש לימוד תורה ומצוות, פשוט לא ברמה של גברים, ולימוד שיותר מתאים לנפש האישה

חוץ מזה בכללי מה אנחנו עושות?

- תחביבים

- חברות

התנדבויות- באמת ב"ה בסביבה שלי זה מאוד דומיננטי

-משפחה

- לימודים

-אולפנה, סניף, חוגים

זה בגיל ההתבגרות לפחות

שגדלים זה בעיקר

משפחה, עבודה, גידול ילדים...

זה באמת משתנה ממגזר למגזר ובין סביבות חיים שונות, כי לא כולם על אותו דרך אידאולוגית...

איך אנחנו עובדות את ה'?

רגיל, פשוט רגיל. רק עם שוני מגברים..

כמו שאתה קם בבוקר ומתפלל, מניח תפילין

אני קמה בבוקר ומתפללת אבל לא מניחה תפילין

אתה לומד גמרא

אני אלמד אמונה או מוסר, או כל אחת למה שהיא מתחברת...

מקווה שזה מובן

העניין הוא שאצלנו זה די ברור, לימוד תורה ומצוות זה התכלית, ואצלכן...

רוב העשייה שציינת בגיל צעיר היא אישית וספק אם מועילה רוחנית, ברור שעושים גם דברים מהנים וכו' אבל המטרה היא לעשות רק שראוי באמת והרבה מהדברים האלה יכולים להיעשות ע"י אחרים (לדוגמה, יש מקום בסניף רק לX מדריכות)

את מסכימה שלימוד אמונה ומוסר זה יותר טוב מתחביבים וכו'? 

אבל יש תחביבים שמאוד מפתחים את האישיות והנשמה,

למשל נגינה- אותי זה מאוד מחבר רוחנית...

או בנות שאוהבות אומנות- זה יכול להרגיע אותן, וככה לעבוד את ה' יותר טוב.

ובכללי שאלת מה אנחנו עושות ואם אנחנו יושבות חסרות מעש,

אז פירטתי גם מעבר למצוות ותפילות, מה בנות עושות ביום- יום...

דינים, נביא, תהילים....

את הכל חוץ מגמרא. אבל יש איזה סמינר אחד בצפת שהם כן לומדות שם גמרא אפילו שגמרא זה לא בשביל בנות

אז הנה אנחנו מסכימים שגם אצל נשים שייך לימוד תורה...

זה שמישהו הולך לשחק כדורסל זה טוב ויפה אבל היה עדיף שילמד תורה... (אני מדבר על מעבר לשעות פעילות גופנית הנצרכות...) וכל עוד במשהו אין הכרח גופני/נפשי או תועלת רוחנית הוא נחשב בעיני כבטלה וחוסר מעש...

שאי אפשר לשבת כל היום וללמוד, חייבים להשתחרר....

ואם למישהי יש זמן לשבת כל היום ולסרוג כנראה שזה לא הכרח נפשי...

אם מישהו אוהב כדורסל למה שלא ישחק?

אני לא אומרת שישחק רק כדורסל ויוותר על לימוד התורה

אלא ישלב את זה

נפש בריאה בגוף בריא....

צריך להיות עם המשפחה, יש את האבות שכל היום לומדים. שיקבעו עיתים לתורה. מה עם הילדים שלהם? עם האישה?...

או כמה אתה היית לומד?

ככה אבא שלי עושה כל יום ופעמיים בשבוע לומד עם עוד מישהו

יש כאלו שלומדים בכולל אז הם ילמדו 6- 8 שעות ויותר

ויש כאלו שעובדים וצריכים לפרנס את הבית

אז הם ילמדו פחות.. מפאת חוסר זמן,או שהם חוזרים מאוחר וכדומה.

תסתכל שניה מהצד של האישה והילדים בבית שאבא שלהם לומד 6-8 שעות ביום, לא מרגישים אבא חוץ מהנשיקה שהוא נותן להם אחרי שהם נרדמו....

יש לי הרבה חברות מהכיתה שאבא שלהם לומד בכולל וזה לא נירא בכלל שיש להם אבא

אני מכירה אישית משפחות שנניח האבא לומד מ 8 עד 2 נניח

ואז בא הביתה והוא עם הילדים, עושה איתם שיעורים, מקלחות, משחקים,

עד שאמא באה מהעבודה, והוא חוזר לכולל עד הערב

ואז שוב בא הביתה ורואה את הילדים

ככה שיוצא שהוא הרבה יותר עם הילדים שלו,

מאשר אבות שקמים מוקדם לתפילה, נוסעים לעבוד

חוזרים בערב מאוחר, עייפים. תשושים ובקושי עם כוח לדבר עם הילדים שלהם...

ויכול להיות גם הפוך תלוי בכל אדם ומשפחה

והוא נמצא איתנו פול זמן - בבוקר, הוא משכיב את אחים שלי, הולך לאימון (שזה התחביב שלו) והוא גם נמצא בבית המון זמן בצהריים

לא כולם ככה...

אז פחות קריטי אם השעה היא בישיבה או עם האישה...

ויקרא שמם אדם,  ביתו - זה אשתו

אני ממליץ שכל אחד יסתכל בבית שלו ולא בבתים של אחרים... את לא יודעת מה הצרכים בכל אחד מהבתים, ואם בימינו יש אנשים שחוזרים בשבע בערב מהעבודה על אותה דרך ייתכן לחזור בשבע בערב מלימוד תורה. כמובן שצריך שיקול דעת רב ולכן אין לי אפשרות להגיד כמה אלמד בדיוק, בשאיפה 24 שעות.

אבל אני מתכוון לעסוק בלאו הכי במקצוע תורני ואז גם בו יהיה עיסוק תורה...

הנה מקור מהאינטרנט. מקווה שזה יעזור

נאמר בגמרא (ברכות יז,א): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים". כלומר, שכרה של האישה גדול משל האיש. והנה, הגמרא שם מסבירה בהמשך ששכרה ניתן לה עבור עזרתה לבעלה ולבניה ללמוד תורה. והדבר תמוה, מאחר והאישה רק מסייעת בלימוד התורה, ואילו הגבר עמל ויגע בתורה, מדוע ששכרה של האישה רב מהאיש?

מבאר המהר"ל (דרוש על התורה), האישה נבראה בטבעה רוחנית יותר מהאיש, נפשה ונשמתה של האישה מותאמת וקרובה לעולם הבא יותר מהאיש. זו הסיבה בעצם שאישה פטורה מלימוד תורה. מאחר והתורה נועדה לזכך את האדם וליישר את מידותיו, לכן רק האיש שנולד מגושם ועם מידות רעות (הרס ותאוות), זקוק לעמל ויגיעה בתורה ובמצוות לזככו ולעדנו, משא"כ האישה שנולדה רוחנית ועדינה, אין לה צורך בלימוד תורה וקיום כל המצוות. (ישנן נשים יותר מגברים במדינת ישראל, ואילו לנשים יש רק בית כלא אחד, "כלא תירצה", בתפוסה חלקית).

השכר וענייניו הם הדרגה הפחותה ביותר במסילת ישרים, מן הראוי לעבוד בשביל הסיבות היותר ראויות...

לצורך העניין נולדתן יותר רוחניות ועדינות, מה אתן עושות בעולם הזה? יש הבדל בכלל בין מישהי שנולדה רוחנית ברמה 1000 למישהו שנולד ברמה רוחנית 129 כשהשאיפה היא לאינסוף?

אם אתה באמת מחפש תשובות?

או סתם בוחר להתלהם ולהכפיש?....

חוץ מזה הדגש היה יותר על הפסקה השניה...

תאמין לי שלא סתם ה' ברא 2 מינים, העולם זקוק מאוד לרוחניות ועדינות

מה שקצת פחות דומיננטי אצל גברים, לאישה יש תפקיד חשוב מאוד,

גם במשפחה, בחברה ולכלל עם ישראל,

יש תכונות שיותר בולטות אצל נשים ויש תכונות שיותר בולטות אצל גברים,

וזה משלים אחד את השני,

לא יוכל להתקיים עולם שמורכב רק ממין אחד, ככה ה' ברא את עולמו בחכמה..

לא רואה שום תועלת שיכולה לעלות לי מהתלהמות והכפשה. 

ברור לי שיש צורך ב2 מינים ואין צורך להסביר זאת וגם שיש לאישה תפקיד חשוב. העניין הוא שלא ברור לי מה, והתשובות שאני מקבל לא מתקבלות על ליבי כי אני מרגיש את הגאווה, העצלות והשוויוניות הפסולה שנזעקת מהדברים (לא רק את, יש גם שרשור בפורום צעירים מעל עשרים...)

כל זה באמת מפריע לי כי אני מאמין שלנשים יש תפקיד חשוב ומה שמציעים לי זה טענות חלשות או טענות פסולות ואני לא מוכן לקבל את העובדה שלנשים יש מטרה פחות אידאלית מגברים... 

טבע העולם:

נשים יותר רגשיות

גבריים יותר שכליים

כך גם עבודת ה' שלהם:

נשים יותר בתפילה ורוחניות 

וגברים- יותר בלימוד תורה מצוות יומימיות

מה לא ברור? כל אחד והדרך שלא להגיע לעבודת ה'.

זה לא אומר שאנחנו פוסלות את הגברים ואמרות שאנחנו בדרגת 1000 ואתם רק ב987 אלא שאלה דרכים שונות בעבודת ה'.

מה זה אומר רוחניות בדיוק?

אני התכונתי- עבודת ה' ברגש, אני לא יודעת להסביר את זה, זה יותר מידי רוחני...

אני זוכרת מאיפה למדתי את זה שבנות יותר רוחניות:

מהברכה שאתם אומרים יום יום "שלא עשני אישה" אז הסברו לנו שבנים אומרים זה על שהם שמחים על המצוות שיש להם יותר מהבנות והבנות אומרות "שעשני כרצונו" כי הם מודות לה' שברא אותן יותר מחוברות לה' כך שהן פחות צריכות את המצוות האלה.

אבל חוץ מזה-

בנות לומדות תורה, יש להן חשק עצום ללמוד תורה, והן לומדות גם על זמנם החופשי , הן לומדות ספרים בשביל להגדיל את עבודת ה' שלהן, לדוגמה "מסילת ישרים" או "אורחת צדיקים" בשביל לתקן את המידות וכדי לעלות דרגות בעבודת ה'.

וזה שאת לא יכולה להסביר את זה רק מוסיף לקלחת...

ההפך מרוחניות זה גשמיות, ולמרבה הפלא גם גברים יכולים להיות רוחניים לדוגמה משה רבינו. 

לפי מה שביררתי בעניין לאישה יש נקודה התחלתית גבוהה יותר אבל בפוטנציאל גברים יכולים להגיע להרבה יותר מנשים ראי ערך משה רבינו דלעיל...

עם פוטנציאל גדול יותר לקרבה לה',

בכל אופן בדורנו זה קצת השתנה,

אבל יש ויש...

כאלו רוחניות יותר וכאלו פחות...

לכן אמרתי שבדורנו זה שונה, כי הנשים של פעם היו צדקניות מטבען,

פשוט התרבות של היום משפיעה מאוד.

ובאמת אי אפשר להשוות את הנשים של פעם לנשים של היום...

בכל אופן זה לא שח"ו גברים לא רוחניים או תורניים,

נהפוכו יש הרבה יותר דמויות תורניות גבריות ב"ה...

בכל אופן...

במה נשים רוחניות יותר מגברים? | שאל את הרב

שלגברים יש יותר פוטנציאל ורובם לא ממשים אותו...

כמדומני הרב קוק מזכיר זאת גם... 

זה יותר בקטע שלנשים יש רמה פאסיבית גבוהה יחסית, לעומת גברים שלנו זה סיכון גבוה ותגמול גבוה... 

אבל זה לא כזה מעניין בסופו של דבר...

נשים הן עובדות ה' במחשבה באמונה בלשמוע/להעביר שיעורי אמונה ועוד המון...
אבל גם צניעות לדעתי זה עניין ממש משמעותי שלגברים יש פחות עניין בזה..גם בהרגשה גבר בחיים לא יצליח להבין מה הצניעות קשה..כל אחד וההתמודדות שלו..

אני ממש לא פרטתי בעניין אבל אני פחות חושבת שזה צריך לענין אותך..תהיה עסוק בהשתדלות שלך..."תסתכל בצלחת שלך"

גברים חייבים להאמין באותה מידה ואמונה אפשר לקיים עד גבול מסויים, יש שלב שזה כבר לא רלוונטי...

צניעות? על אותה דרך אישה לא תבין התמודדות של גבר בעניין, אבל זה בבחינת סור מרע ולא עשה טוב...

למה לא להבין את הצד השני? קצת הבנה וכלליות לא מזיקים אף פעם...

בהתחלה נאמר שנשים עובדות מרגש וגברים משכל, אם כן גברים מתחברים על דרך השכל (ראה ערך אברהם אבינו והבירה...) ונשים על דרך הרגש, עכשיו אתה אומר שאישה מתחברת מתוך שכל שלכאורה הוא הצד הדומיננטי של הגבר בכלל... חוץ מזה לא מגיעים להכשרה מחשבתית ע"י מצוות, לא חסר אנשים שעושים מצוות אנשים מלומדה, אם לא חושבים לא מבינים...

וגברים צריכים לעבוד מרבית היום, וכשיש להם זמן הם לומדים תורה (איש כפי מעלתו כמובן והאידאל הוא ההפך...) אם כן מה בעל משמעות שווה מבחינתה לזמנה הפנוי?

למה רגש זה מה שמביא לעבודת ה'?

בוא נשאל את זה ככה, מה חובת האישה בעולמה? אם גבר חובתו לקיים מצוות וללמוד תורה מה אישה עושה? (מעניין שלא עולה תשובה חד משמעית של לימוד תורה לנשים אלא רק בתור דבר מבורך...)

לידיעת הבורא מגיעים דרך השכל, לאהבתו ע"י שניהם...

במידה מסוימת ואז גובר הרצון להכיר יותר ויותר עם סיוע מהרגש.

אשמח לקבל זאת.

עכשיו כשיש בנינו הסכמה על כך תוכל לחזור להסביר לי את העניין? כמדומני מה הכוונה שנשים עובדות דרך רגש וגברים דרך שכל, שהרי זה אמור להיות יחד...

לגבר יש יותר פוטנציאל והוא יכול להגיע לדרגות יותר קרובות גם מנשים ראי ערך אבות מרכבה לשכינה, משה חציו ומעלה וכו', אליהו חנוך ועוד רבים...

על זה אתה מסכים או לא?

לא הגבת לי שם...

מסכים שאולי לכל אחד יש דרך משלו, אבל על השאר לא.

אדם שהצד השכלי שבו יותר דומיננטי וכו' - אינני יודע כמה שכל יש לי, אבל כנראה אני מתחבר לעבודת ה' יותר מתוך שכל (או שלא ברור לי מה זה עבודה מתוך רגש ושכל... או שאני עובד דרך שניהם... או אולי שאני בכלל לא עובד את ה' רח"ל ואני בכלל לא יודע את זה...) אולי צריך גם להגדיר את המושג עבודת ה' שנהיה באותו ראש... מבחינתי זה כל מעשה לשם שמיים דהיינו להגדיל כבוד ה' בעולם, לעשות רצונו, ולעשות טוב בעולם...
האשה, יש לה כבר בסיס רגשי וכו'- לא יודע איך זה בא לידי ביטוי ומה הכוונה...

כי אם לא, הוא פשוט לא יצליח...

אתה לא יכול לעבוד את הא.ל אך ורק ע"י השכל ואשה לא יכולה לעבוד את הא.ל אך ורק ע"י הרגש...
זה מה שכתבתי קודם...

אני אנסה לתן הגדרה ותגיד לי אם אתה מסכים איתה...

תכלית האדם - לידע את הבורא... דרך העבודה לשם - למידה והסקת מסקנות במושכלות וקיום המצוות (בהם גם מצוות בלבבות כמו לאהוב את הא.ל, לירא ממנו וכו')

כך ש"אינני יודע כמה שכל יש לי" תלוי בעבודה שלך להשגת שכל (ולא שנא אם אתה גבר או אישה). "אבל כנראה אני מתחבר לעבודת ה' יותר מתוך שכל" - פשוט לא נכון, כי אתה חייב את התמיכה הרגשית..

האשה, יש לה כבר בסיס רגשי וכו' - הסברתי לפני... רגש מוביל לרצון לדעת (להכיר) את הדבר אותו אוהבים יותר (דוגמא אישה... אתה אוהב מישהי, אתה רוצה לדעת עליה יותר)...
אז א. תכלית האדם להכיר את הבורא.

ב. אדם רוצה להכיר משהו בזכות זה שהוא אוהב אותו.

ג. באישה נתון האופן הרגשי באופן יותר דומיננטי, היא אוהבת יותר...

ד. אישה רוצה לדעת ולהכיר את הבורא יותר וכבר אינה צריכה מצוות מוחשיות שישלימו את הפער הזה שאינו חסר לה...

קמ"ל (שזה מש"ל שלדתיים)

המטרה מעבר להכרה היא גם יישום בחיים על הארץ... 

בסדר, אני אזרום איתך לגבי הרגש למרות שמבחינתי זה תיאורטי כי אני חושב שזה נכון באותה מידה לגביי, מה אישה עושה לאחר מכן?

אלא על הרמח"ל, ואני לא מתכוון להיות הסנגור שלו... הקב"ה לא צריך מלאכים אלא רצונו באנשי ה'...

זה הרמב"ם...
הוא כותב שתכלית האדם היא ידיעת הא.ל... (עיין בהקדמתו למשנה)...

הקב"ה לא צריך כלום ואין רצונו בכלום משום שלא שייך בו רצון...

כי לפי מה שזכור לי בפירוש של הרב אבינר על הרמב"ם הזה מובא בהמשך שמעבר לידיעה צריך להוריד את הדברים לחיי המעשה...

אני לא מתכוון להיכנס לדיון הזה של רצונו/מחשבתו/ידיעתו וכו' כי אני חושב שזה ברור לשנינו שאין לנו הבנה בעניין ונראה לי שכוונתי הייתה די ברורה בלי הפילוסופיה מסביבה...

להוריד את הדברים לחיי המעשה - ההלכה...

אבל בשום פנים לא להוריד את העניינים הרוחניים...
 

זה שהיום הפכו הקערה על פיה זה לא טוב...

אני חושב שצריך להתאמץ מאוד כדי להבין מדברי הרמב"ם משהו אחר מדבריו שתכלית האדם ידיעת הא.ל...

גם ההלכה הראשונה בחיבור שלו תעיד - "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון..."

וגם חיבורו מורה הנבוכים... א'קיצר, לא צריך להיות משכיל גדול... בפרט שאת הקדמת הרמב"ם למשנה וכל שכן קל וחומר ואדרבה חיבורו משנה תורה הוא כותב במפורש לגדול ולקטן, לאיש ולאשה וכו'...

לא יודע... אתה נשמע כמו אחד שיש לו הבנה ואפשר לדון איתו...

תקרא לזה איך שאתה רוצה זה אותו דבר...

מה זה עוזר לדעת את הקב"ה אם לא עושים עם זה כלום? מיציאת מצרים עד חורבן בית שני כולם ידעו את האל והבעיה של כולם הייתה לנהוג בדרכיו ולא לדעת אותו...

ההלכה הזאת לא מוכיחה כלום, הנה אני יודע שיש מצוי ראשון, עכשיו אני יכול לנוח?

אולי תקרא את דברי הרב אבינר? דבריו בהחלט מתקבלים על הדעת... בתמימי דרך מימוש עצמי.

אז אתה מסכים שהמטרה היא עשייה? 

אז אתה מוסיף לידיעת ה' הליכה בדרכיו... 

רוב העולם עובדים לעץ ואבן... אם תסתכל על הרוב הכושל לא תגיע לשום מקום... ברוחניות מסתכלים למעלה ובגשמיות למטה...

איך הגיוני שהקב"ה ברא עולמות? שהרי הוא אינסופי וללא גוף ויש בזה משום המעטת גדולתו... איך הקב"ה יכול לשכון בתוך בית המקדש? אלא אין לנו מושג בהבנת גדולתו ויכולותיו של הקב"ה... 

כיצד נשמה שמקורה בכיסא הכבוד יורדת לעולם גשמי ומתכלה? זה הכל אותו רעיון בערך ואתה רואה שככה העולם עובד... חלק רוחני יורד לגשמיות על מנת לזכך אותו.

 ונתברר מאלו המוקדמות כי תכלית העולם וכל אשר בו הוא איש חכם וטוב וכאשר יתברר לאיש שהוא ממיני האדם הדעת והמעשה. ר"ל בדעת לצייר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם עליו ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג. והמעשה. הוא תקון ויושר הדברים הטבעיים ושלא יהיה שטוף בתענוגים ושלא יקח מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו ותקון המדות כלם. ועל כן האיש שיהיה על ענין זה הוא התכלית והוא החפץ. וזה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד אבל חכמי האומות החולפים ואשר לא ראו הנביאים ולא שמעו חכמתם כבר ידעו גם הם שאין האדם שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה. ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופים שאמר חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים

כשם ששם העניין כך וזה מעבר להבנתך כך פה אותו דבר...

אז אנחנו רואים שהתכלית זה גם החכמה וגם המעשה... כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת...

הקדמת הרמב"ם למשנה (אלחריזי) – ויקיטקסט

לא מצאתי תעשה CTRL + F

אני חוזר בי ומסכים לגבי דבריך הנ"ל,

אך מה לגבי העובדה שהתורה הקדושה רובה עוסקת בעניינים גשמיים? ורוב לימודינו הוא בענייני העולם הזה כגון שור שנגח את הפרה...

יש בחומר לבגרות במחשבת איזה משהו בסגנון שמפריע לי לרדת לעומק העניין, משהו לגבי האל אינסופי והאדם גשמי ונקודת החיבור היא בשבת או משהו בסגנון (אולי מניטו?) אז אחרי שאעבור על זה שוב אולי יסתדרו לי הדברים.

בהמשך כתוב שם על חכם וטוב...

זה לא ממש ברור לי כי בעולם הבא משיגים השגות רוחניות שאי אפשר לשער, אם כן למה צריך את העולם הזה? הרי הקב"ה אינסופי אז לכאורה צריך להתחיל ישר משם ולמה צריך יגיעה בעולם הזה? אלא יש לומר שהתכלית היא עצם ההתקרבות ולא הידע. 

הגישה שלך נראית לי די בדיעבד, מכיוון שכל העולם נוהג בצורה בעייתית על האדם החכם והטוב להשתמש בהם על מנת להתעלות בעצמו, שבשבילו נברא העולם/ שקול כנגד כל העולם/נבראו לצוות. אבל האידאל האמיתי הוא שכולם יהיו כמוהו...

אפשר להגיד שמדובר במצבים שונים או בדרגות שונות במציאות, כמו שברמח"ל עצמו מובא 4 מדרגות בתכלית האדם (ושמעתי שיש עוד אחד לאחר מכן אבל לא הגעתי לשם עדיין...)

ונראה לי שכדאי לעשות סיכום ביניים שנראה איפה אנחנו עומדים, וכבר לא ממש ברור לי מה המטרה הראשונית בסוגיה...

יענו, איך לנהל חברה מתוקנת ששואפת כולה לידיעת ה'...
ההערה השכלית היא יותר גבוהה מן ההערה התורתית וההערה התורתית היא גם המובילה להערה השכלית (יותר פירוט אפשר לראות בשער עבודת ה' (או המשמעת לה' בתרגום מדוייק יותר))

נכון... בהמשך כתוב וצטטת כבר באחת התגובות הקודמות שלך וכבר הערתי על כך שמה שהרמב"ם מתכוון שם, הוא שאדם חכם וטוב הוא המוכשר לקבל את התכלית ואכן התכלית תמצא אצלו... אך חכם וטוב עדיין לא התכלית...

אתה שואל, למה בכלל יש צורך בעולם הזה די לאדם שיהיה ישר בעולם הבא...
תשובה - נפש האדם אינה יכולה לעצב את עצמה רק ע"י עצמה, היא מוכרחת לשתמש בכלים חיצוניים אליה כדי שתוכל לפתח את עצמה (וכמו שכבר אמרנו לעיל)... אם היתה מגיעה ישר לעולם הבא, היתה נמצאת ברמה הכי נמוכה שהיא יכולה להיות כיוון שהיא בכלל לא מפותחת ואין לה גם אפשרות להתפתח ובעצם, אין לה לא פוטנציאל ולא יכולת בחירה...
כדי לתן לה כל זה, הוצרכה לכנס לתוך גוף שהוא הכלי להכרת המציאות ממנו מכירים את הבורא שלמציאות באמצעות החושים שבגוף (ראיה, שמיעה, ריח, מגע וטעם)...
לאחר שהכשירה עצמה והגיעה למעלה הגדולה (אם מימשה את הפוטנציאל שבה והגיעה לשכל הפועל) או שלא (כיוון שיש בחירה לאדם), ימות הגוף ולא תוכל עוד הנפש לקלוט המציאות ולהרחיב מעבר למה שהשיגה ובמצב שמתה שם תהיה בעולם הבא (וכן יהיה חלקה בעולם הבא, בהתאם למה שהשיגה בהכרת הבורא באמצעות המציאות)

אמת, אתה צודק שהאידיאל הוא שכל החברה תהיה טובה וחכמה... אבל זה לא נגמר שם, מכיוון שכל פרט בחברה מזין את רעהו ואדם מושפע מסביבתו ונצרך לה וככה כל פרט בחברה משרת את ה"אינטרס"* שלכל אחד אחר בחברה... וזו באמת השאיפה הגדולה... "ומלאה הארץ דעה את יי כמים לים מכסים"...

(*בדיוק בשבת הייתי נוכח בדיון עד כמה שייכת כאן תיבת 'אנטרס' כיוון שהיא מציגה מהלך אל האדם הפרטי, דבר שהוא לא נכון, אלא האדם הפרטי צריך להלך אל האמת... מכל מקום, אדם כזה זהו רצונו ורצונו = אינטרס שלו אז השארתי תיבה זו והוספתי לה גירשיים והכוונה האמיתית תובן בעז"ה)

זה הולך פחות או יותר ככה - אישה, היאך עבודת ה' שלה?

לאחר מכן הוצרכנו לענות על השאלה - מהי עבודת ה' האמיתית?

בתוך אלו הדברים שאלנו - האם הדברים הרוחניים הם הדרך למציאות או הפוך?

וגם - מהי תכלית האדם? כיצד זה בא לידי ביטוי?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...