אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומדת כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה
אני לא מתכוונת לוותר הפעם אב הרחמן
אב הרחמן אבא יקר
תן בי את הכח לעמוד בניסיון הזה
(אבא.
תודה על ההזדמנות לשנות.
תודה על שנתת בי כח ואומץ לשאול אותה.
ולשנות. את כל המכתב.
אני באמת לא רוצה לפגוע בה. באמת.
אני גם לא רוצה שהיא תיענש בגללי.
אבל קשה לי לסלוח. קשה לי.
אני רוצה שזה ייגמר מתישהו. בטוב.
אני רוצה הרגשת הקלה.
אני רוצה להרגיש איתה בנוח.
אני רוצה שהיא תבין ולא תיפגע.
אני רוצה הזדמנות להביא לה את זה.
אין מצב שאני אביא לה ביד. קשה לי מדי.
אני צריכה הזדמנות נורמלית להביא לה את זה.
אני רוצה שהיא תקרא ותבין.
ותחזיר לי תשובה.
ושזה ייגמר כבר מתישהו. בטוב.
מבחינתי בטוב זה אפילו שלא נרגיש בנוח אחת עם השנייה.
רק שייגמר.
אבל כן, אני אשמח אם אפילו נרגיש אחרי זה בנוח אחת עם השנייה.
וואו אבא.
כמה חשבתי עליה בשבוע האחרון.
כמה התפללתי שיקרה כבר משהו.
ואז היא לא מבינה כלום.
אוי. אבא.
בבקשה. בבקשה ממך שזה יהיה טוב.
שאני אמצא הזדמנות נורמלית להביא לה את זה.
ושהיא תבין.
ושזה יסתיים.
אבא. בבקשה.
אבא תודה על הרגיעה. תודה שנתת לי להירגע קצת.
הזדמנות לחשוב מחדש ולכתוב בפחות בוטות ופחות פגיעה. תודה.
תודה שנתת לי אומץ בכלל להביא לה את זה שבוע שעבר.
זה הכי לא מובן מאליו.
אשא קולי אל השמיים
מלבד התפילה לא נותר בי דבר
אולי אמצא מנוחה לנפשי
רפואה ללבי הנשבר
אבא.)