(בנים, אני כבר כתבתי לכם את כל זה פה-
מעמד האישה (בחיי הגבר הרווק) ביהדות. - שלא עשני אישה ואני אשמח אם תקראו שם דייקא, כי פה ערכתי מעט מפני שזה פורום מעורב. מעט, כי אני עצלן...)
הנה- 
ישנם שני חלקים בסי' כ"א באבן העזר-
המשפט הראשון- "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד" (שם שם א)
וכל השאר- "ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה וכו'" עיי"ש
...
יש ג' לאוין פשוטים במקרה של קרבה בין בן לבת-
א- איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (ויקרא יח, ו) - מדובר בנידה וסתם פנויות- נידות. [איסור זה הוא על נשים וגברים כאחד- (ריבוי של "תקרבו" ,ספרא שם)]- אצל הרמב"ם זה לאו שנ"ג. הרמב"ן לא מונה מצוה זו אך עדיין זה חלק מאיסור עריות.
ב- ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג י) - למדו חכמים (כתובות מו.) שמדובר על הרהורי זנות שגורמים לטומאה. הרמב"ן מונה מצוה זו (בהוספות- יא) אך הרמב"ם לא מונה אותה כלאו נפרד אלא כחלק מאיסור אחר בהל' איסורי ביאה עיי' פרק כ"א הל' איסורי ביאה לרמב"ם בספר קדושה.
ג- ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (פרשת ציצית- במדבר טו לט)- ברמב"ם- לאו מ"ז.
ביאור הלכה סי' א ' ד"ה "הוא כלל גדול בתורה"- "שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו."
...
נחזור לשו"ע
החלק השני הוא מאוד פשוט. ככה אסור ככה מותר.
החלק הראשון- הוא כללי.
אדם צריך להתרחק- מהו הריחוק מעבר למה שכתוב?
אני חושב שזה תלוי בנורמות החברתיות לקרבה.
אם היה איזה נוהג שלא להכנס לד' אמותיה של בת- בן שהיה עושה כן- לענ"ד היה עובר במה שכתב מרן בלשונו הזהב.
כמו כן זה תלוי בהרגשה. העיקר זו קרבה נפשית. אסור שבן ירגיש קרבה נפשית לבת שאינה אמו/ אישתו. וכן בת כלפי בן שאיננו אביה/ אישהּ.
יותר מזה- הם צריכים להתרחק מזה!
לכן דברים שיש בהם קרבה נפשית- אסורים בין בן לבת.
זה עניין קרבה לגלות ערוה (המצוה הראשונה)
וזה גם ודאי וודאי מביא אותנו לדבר על הב' המצוות השניות- דבר שגורם להרהור- אסור. צריך להשמר מהרהור. ונשמרת מכל דבר רע.
שתי המצוות השניות- קשורות בעיקר לבנים, כך שזה צד אחד, אבל הבת יכולה לעבור בזה ב"לפני עיור" במקרים מסויימים (כשהיא עושה דברים מסויימים שיש בהם לגרימת הרהור והסתכלות, כמובן לא תמיד יהיה מוצדק להאשים בזה אותה, אבל לפעמים כן, בודאי כשזה נעשה במקרה שהיא גם כך עוברת בלאו הראשון שהוזכר - קרבה בין אנשים לנשים) .
ואם נחזור לאיסור קרבה כללית. אני חושב שפריצה של נורמה חברתית זו קרבה.(ובעריות- הרבה הולך אחר נורמה חברתית)
ולכן דברים שלא נהוג שבני תורה יעשו- נראה לי יש להתרחק (כי פשוט שנורמה חברתית חילונית אינה מן המניין שהרי הנורמה החברתית החילונית היא כוללת יחסים בגיל הנעורים הש"י. וכן נורמה חברתית של פשרנות למיניה ביחוד כנגד ההלכה וכו' אינה תקפה. אלא מדבר בנורמה החברתית בקרב שומרי התורה והמצוה אלו שלא עוברים על דברי איסורי הקרבה הספציפיים הנמנים בשו"ע)
לכן כשמדברים בדברים כמו שיחה של בן עם בת וכו'- יש להתחשב בדברים כאלו.
עד כאן להיום.
