לא שאני הולכת חס ושלום חס וחלילה להתאבד או משו..

אבל זה באמת לא מפחיד!

חבל שאני לא יכולה לתייג פה כמה בנות שאני מכירה

למה לפחד מהכאב??

למה את בכיתה א' שאת מפחדת מבדיקת דם? בחייאת

אנלא חושבת שאשכרה אנשים מפחדים מכאב..

פוגש אותך (בלשון המעטה) את לא תפחדי?

ברור להאמין בקדוש ברוך הוא שהכל לטובה ולהתחזק בכל מצב אבל עדיין פחד זה תכונה טבעית באדם

אם ח"ו אני יראה מולי מחבל אני יפחד כי זאת תכונה טבעית שה' הטביע בכולנו..

זה כמו שמפחדים מכלב נגיד..

אז אין קשר למוות! את לא מפחדת מהכלב בגלל המוות!

את מפחדת כי פחד זה התחושה שה' יתברך נתן לנו כדי להגן על עצמנו ולהיזהר!!

אם אני יראה מחבל אני יפחד, ברור!!

אבל אם יאמרו לי שעוד ח"ו חודש אני יעזוב את העולם, אני לא יפחד!!

ולאלו שמפחדים בלי לדעת למה-

מציעה ממש ממש ללמוד קצת על מטרת הבריאה ועל תפקידנו בעולם..

רק במקומות גויים היא מופיעה. ובמקורותינו למיטב ידיעתי אין איזכור למחשבה הזו.

אבל יש איזכור הפוך: רבי יוחנן בכה לפני מותו, שאלו אותו תלמידיו: הרי אתה כל כך צדיק. למה אתה בוכה? הוא ענה: כרגיל, כשאדם הולך לבית משפט הוא מפחד. ובבית משפט, הרי המקסימום זה הליכה לכלא. או מוות. אבל כל אחד מהדברים האלה, הוא לא לנצח.  ופה, אם ה' יכעס עליך הוא יכעס לנצח. ואף העונשים יהיו נצחיים. ולא אבכה?

ועוד: יש שני דרכים. אחת לגן עדן ואחת לגהינום. ואני לא יודע באיזו דרך אלך. ולא אבכה?

רבי יוחנן בכה מיראת הדין, לא מהפחד לעזוב את העולם הזה!

אם לא שמת לב קצת סתרת את עצמך..

אמרתי שהוא פחד מהמוות וזה נכון. כי הדין בא ביחד עם המוות. 

ואם כבר אז זה מחשבת גויית לפחד מהמוות.

מה יש לפחד?

ה' הוריד אותי לעולם השקר הזה כדי להכין את עצמי לעולם הבא, סיימתי תתיקון ועכשיו אני חוזרת לעולם האמת!!

מה יותר טוב מזה??

אולי יש הרגשה של החמצה על מצוות שלא הרווחתי..

אבל מה מפחיד?

אין דין בלי מוות ואין מוות בלי דין.  אז אפשר לקרוא להתירא מהדין ואפשר קרוא לזה לפחד מהמוות. המשמעות היא אותה משמעות

לפחד למות, זה לפחד לעזוב את העולם הזה, לפחד שאת מסיימת ברגע זה את החיים שלך, לפחד כי אתה לאידע מה יהיה עכשיו ואיך נראים החיים שאחרי המוות.

לפחד מהדין, זה אפילו לא לפחד. זה להתיירא. מאימת הדין וגודל המעמד(לא המעמד של המוות אלא המשפט בבית דין של מעלה. וזה שונה לגמרי.

ייתכן שלא ניסחתי מספיק ברור

הגמרא בעבודה זרה - לא זוכר איפה אומרת שלרוב האנשים (=מי שלא מת במיתת נשיקה) מגיע מלאך המוות

הוא כולו מפחיד, עם חרב גדולה גדולה, נראה כמו מלא מלא עיניים (ככה זכור לי)

מהחרב שלו יוצאת טיפה, האדם מרוב פחד פותח את הפה ובולע את הטיפה הזאת. מת. ומתחיל להסריח.

אבל ישמצב שלא מרשים אתזה ככה כפשוטו..

חוצמיזה שלא כולם מתים ביסורים

אתה פותח את הפה מפחד

בולע

מת

כל זה רגע אחד.

ובלנד ארחיב בהזדמנות אחרת.

אולי מחר.

לילט!

מחכה לתשובות

לפחות הבנתי מה דעתך לגבי זה..

המחשבה שהמוות הוא לא מפחיד היא גויית - נוער וגיל ההתבגרות

פה

אף אחד לא רוצה לעזוב אותם לנצח

ניתן למנות סיבה שהרב קוק מזכיר במוסר אביך, מסתבר שרוב האנשים שטופי תאוות והם מפחדים מהרגע שיפרדו מהם... ע"כ

 לרוב האנשים כדאי לפחד, שהרי עם התנהלות של חוטאים לא מגיעים ישר לגן עדן. חוץ מזה רוב האנשים הם פחדנים באופן כללי אז קל וחומר שיפחדו מהלא נודע כפי שאמר נגרינסקי המלומד...

כמובן שיש גם מועטים שלא פוחדים מהמוות אבל מעדיפים להתקין את עצמם כמה שיותר בפרוזדור כדי שיכנסו לטרקלין...

הלוואי מלומד...

ההסבר שאתה מציג כאן נשמע יותר הגיוני...

זה גם תואם את שיטת הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות תשובה שם הוא מדבר על 'עבודה מאהבה' מול 'עבודה מיראה'...

צדיקים גדולים נידונים על חוסר איזון בין השניים, אך לעניות דעתי נדמה שזה יותר יראת הרוממות...

שלא צריך לפחד מהמוות כי הנשמה גמרה את התפקיד שלה בעולם וצריכה להחזיר אותה לבורא.

אני אישית לא מפחדת, רק פשוט לא רוצה למות....

אני חיה בחיים שיחסית כיף לי בהם ובה לי להישאר בהם אפילו שזה לא אפשרי...

ולא יודעת איך להסביר עוד...

כדי לנצל כמה שיותר בעולם הזה

תחשבו איזה החמצה זה לדעת שנגיד עוד יומיים אתה מת.

אם תחיי כל יום מבחינת מעשים רוחניים כאילו הוא יומך האחרון תוכלי להגיע מאוד רחוק, בחלק הגשמי צריך להיפך, כאילו הולכים לחיות עוד עשרות שנים ובהתאם לכך להתנהל ביומיום.

איפה זה סותר?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...