פשוט תפסיקי לצפות, זה לא יקרה, לא בזמן הקרוב.
היתי יכולה לכתוב תגובה כאילו מעודדת כזאת- אל תכעסי אילהם ותנסי לדבר איתם ולהסביר להם שקשה לך. אבל אני לא מסכימה עם זה, שיבינו אני זקוקה להם, מה שאני יבוא ואבקש עזרה, קצת יותר הבנה? זה לא ילך, אז אם את רוצה עצות איך לדבר איתם תפני לאחרים, אני לא בעד השיטה הזאת.

אני מסכימה איתך עם כל מילה, מרגישה את הכאב את התסכול, שומעת את אמא מאחורה אומרת שנלך לישון שכבר מאוחר, ואנחנו רוצים לצעוק " אני גדולה, תנו לי לחיות את החיים שלי לבד, או שתתערבו לטובה, למה רק להפריע אתם יודעים? ילדים לא צריכים רק בגדים? אנחנו רוצים אולי טיפהה, טיפטיפונת של הבנה, הם לוקחים את העובדה שגדלנו רק לצדדים שלהם, זכויות אין לנו יותר, רק חובות...." אבל אנחנו לא צועקים כי זה לא יעזור,  אנחנו רק משתדלים לשרוד....

לפי מה שאני הבנתי מה שמאוד מאוד חסר לך זה הצפייה שיש להם כלפייך.
עכשיו תשאלי את עצמך, הם אמורים לדעת שקשה לך? את מראה להם? את נשמעת לי אדם מאוד חזק, ומאוד עומד בדעותיו ומחשבותיו, אולי הם באמת לא שמים לב שאת עוברת משהו קשה... ועד כמה שזה נשמע הזוי, כי אתה מצפה שאנשים ישימו לב שקשה לך, שישאלו אם הכל בסדר, שיביעו דאגה... אבל יכול באמת להיות- שהם פשוט לא יודעים.
עצתי, דברי איתם חביבתי, תראי להם שקשה לך. הם נשמעים שהם מאוד מעריכים אותך, אולי אפילו  יותר מידי- לרמה של יותר מידי צפיות, אבל הם עדיין מאוד מעריכים אותך.
אני מקווה מאוד שאם תדברי איתם הם יעשו השתדלות רבה כדי לעזור.  
הרגשתך באמת מובנה, הקשיים רבים בגיל הזה, אבל בחסדי השם עוברים אותם. וצריך להשתדל ולעבוד הרבה כדי להשאיר קו פתוח של תקשור עם ההורים.

ב''הצלחה רבה רבה! ומוזמנת לאישי אם באלך.

אבל ממש..

וההורים שלי לא מבינים..

אם את בסדר בעיני עצמך, אז מה איכפת לך מה הם רוצים ממך?תהיי שלמה עם עצמך, תעשי מה שטוב לך ולא להם! 

יופי שהם רוצים שתיהיי מאה בהכל, אם בשבילך השמונים הוא מאה אז כל הכבוד, ואת לא צריכה לסבול בגלל ציפיות גבוהות של אנשים אחרים!

זה פשוט לא אני.

וזה שכתבתי פה הכל בצורה כזאת ברורה וחדה, זה מסיבה אחת, אף אחד כאן לא יודע מי אני תכלס, אז לא אכפת לי להחשף, אבל ברגע שזה להחשף מול אנשים שאני מכירה, ובמיוחד מול ההורים שלי...אין סיכוי.

בכ"מ תודה לכל מי שענה.

(מרוב שאני רוצה רק שהם ישמחו הלכתי ללמוד עם אחי במקום להיות בישבצ..)

חושבים עליך דברים רעים ומבקשים ממך עוד ועוד  בזמן שאת

מנסה ממש להשתפר.אבל את צריכה להבין שאם השקעת מאד,

 ועשית  מה שאת יכולה, אז את צריכה להיות גאה בעצמך, ממש, באמת.

 וזה לא אמור לעניין אותך שהם יורדים או לא יודע מה עליך, את צריכה להיות

אמיתית עם עצמך, לא להקשיב להם , פשוט לא להקשיב.אני מקוא שהשפעתי

במשהו. בהצלחה שיהיה לך, יום סבבה.   

גם לי זה הגיע פיתום...עכשיו בזמן האחרון לא מרוצים מימני...

אני עושה כמוך...משוויץ בכל דבר מפגר...

אני מת על זה...לפי דעתי זה טוב...

70...חלום שלי...אנשים סתפקו במה שיש...

חח טו-אוב

או שאני ממש סתומה ולא הבנתי

או שאתה לא ברור, ותאלץ להסביר (כי אני מתקשה ;))

למדתי למבחן באנגלית שבועות שלמים...

וקיבלתי 50.....

ובמבחן הקודם קיבלתי 60...

להראות שימחה מכל דבר קטן...גם אם הוא גרוע...

זה משפיע גם על החשיבה של הבעאסה....

זה נותן תיקווה....

אה...אגב זה גם מעצבן ת'מורים...חשוב לא לישכוח...

למי שלא הבין===אחותי...אין מה לעשות זה קורה גם במשפחות הכי טובות...אבל את המקוריות ממש ירשת ממני!!חיימשוגעים!!ווואאההוווו

=)המשך יומצווין!!!

לדברים האלו אם אני יכול לומר שטוית האלו..כי בדוגרי בסוף הכל רחמנות עצמית..אז בהצלחה בכל מקרה...

שעדיין אוהבים את ההורים.."שמנעתי שאתה זן נכחד"איזה סרט?

כותבים?)אני אולך לי ושואל..."חיחיחי

מי שחי לו ושמח כאף ימחה.....

אם אתה מאמין שאפשר לקלקל אז תאמין שאפשר לתקן.  רוב ההורים הם רוצים לטובת ילדיהם אפילו אם הם אינם יודעים בדיוק איך להעביר את המסר.  לכן זה חשוב להודיע להם, בצורה מכבדת מה עובר עליכם.  זה יכול להיות דרך שיחה, או דרך פתק, או דרך יועץ בית הספר או אפילו אח גדול.  העיקר לעשות את זה לא בשעת כעס אלא דווקא בזמן רגוע.

בזה...חחח..(הירהורי הלב)...

זה היה בציניות!! זה לא באמת מגניב...
אתם יכולים לפתוח במשכ"ל פורום של משפחת זיתון... 

"ונוכל לשנות את העובדה בנות..."

לפעמים רק קשה למצוא את הערוץ הנכון.

ולפעמים צריך גל שקט.

ספרי להם שאת בתקופה של לעשות סדר לעצמך, ואת מבקשת שקט תעשייתי

שאת מאוד משתדלת, אבל  מתקשה..

שאת זקוקה לאמון, עד שתתארגני, עד שתרגישי נוח יותר עם עצמך. ואחר כך גם עם ההורים.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות