מבטיח לך , את תמותי.
בעתו ובזמנו שה' יקבע.

"הנה ימים באים..."
רק קצת בסגנון שונה.

"והשלכתי רעב בארץ...כי אם לשמוע את דברי ה'"
קצת , או הרבה שונה.

תתחברי למקור חיים - את תחיי.
תתחברי אליו. הוא מחכה לך.
שמחה תבוא מה'.

ידיעת ה' - ואהבת ישראל - זה הפתרון.

בהצלחה!

תפרסמי את זה בלל"ת, זה מכניס  לדיכאון!!! שם כולם גם ככה מדוכאים ומבינים בזה יותר ממנו(בשירים)...

ותתגברי, תהיי שמחה!!!

טוב שמעי ילדה החיים חרא...סתמי ת'אף...זה די דומה לשוקולד....

גם אני לא מת על החיים...

אני חי רק ביגלל שאני בטוח(!!)שיהיה יותר טוב....

תנסי לעשות צחוק מיכל דבר.....

אני לפחות לא מצליח להיכנס לדיכאון...

וואו אני חייבת להגיד, שאני עוד שנייה בוכה.
זה שיר מדהים, מעביר כלכך הרבה, כל כך הרבה כאב. רואים את הדמעות מבעד למילים.
זה יהיה קלישאי לחלוטין אם אני אגיד לך, שהשמחה תמיד בלב, ושאנחנו צריכים להתעלות ולשמוח תמיד- אבל זאת באמת האמת. יש לנו עניין להסתכל על הכל בצורה חיובית, להאמין שהקב''ה איתנו תמיד.
אני זוכרת תקופה מאוד אפרורית בחיים שלי, שממש לא ידעתי מה מפריע לי, רציתי רק להפסיק להרגיש כאב, אבל לא ידעתי בכלל מאיפה הוא נובע. והרי איך אפשר לגרום למשהו להפסיק אם לא יודעים למה הוא נמצא שם?
תראי, העצב והדיכאון הם חלק "מהמאפיינים" של גיל ההתבגרות. אדם מרגיש רע, לצערנו הרבה מהזמן. המון דברים מייאשים אותנו, וגורמים לנו לעצב רב. אבל... חייבים חייבים להמשיך הלאה.
חייבים להאמין שהקב''ה רוצה אותנו כאן ועכשיו. אם התפקיד שלנו היה נגמר, לא היינו כאן. כל שנייה ודקה שאנחנו חיים- זה למטרה. זה כי יש אדם או דבר שעוד יהיו זקוקים לנו, שיש עוד דברים שלא סיימנו. אדם המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו- יש לך עוד הרבה נפשות וחיים להציל, יש לך בידיים כוח עצום. כל כך הרבה אהבה ואור לשפוך לכולם. את פשוט צריכה לתת לעצמך צ'אנס להפיץ אותו. המדריכה שלי סיפרה לי שבעבר כשהיא הדריכה בתנועת נוער, הייתה בת אחת מאוד עצובה שעברה חיים שלא היו קלים. והיה איזה מקרה שבו היא ממש הצילה אדם ממות. והיא פשוט אמרה למדריכה שלי, "זהו, אני מבינה עכשיו. האדם הזה ניצל בזכותי, אני חייתי את ה-15 שנים האחרונות בשביל זה, כדי שאני אוכל להיות המלאך שיציל את האדם הזה". בבני אדם יש כוח כל כך עצום שאי אפשר לתאר את זה בכלל.
א. אני ממליצה לך בחום לדבר על הבעיות שלך, ואני אגיד את המילה האסורה.. פסיכולוג, את אומנם לא יודעת מה מפריע לך, אבל אולי אם תשטיחי את צרותייך על השולחן, יוכלו לעזור לך. וגם אם לא, אוזן קשבת אפעם לא עושה רע.
ב. לנסות ולהתפלל, כל פעם שאת מרגישה ייאוש, פשוט להגיד לעצמך שוב ושוב ושוב, "הקב''ה אוהב אותי, הוא רוצה אותי כאן, הוא מאמין בי, הוא מאמין ביכולות שלי, ואני לא יאכזב אותו, אני אמשיך ואני אנסה בכל יכולתי לקום- כי זה רצון השם". חלק מהמטרות של הדת, היא כדי שנהייה אנשים טובים יותר, שנהייה דגם משופר של בני אדם- הקב''ה אוהב אותך כל כך, והוא רוצה שיהיה לך טוב, הוא רוצה שתתקרבי אליו, שתפני אליו. תנסי! שהמצוות יהוו בשבילך מקור קוח, מקור חיים.
ג. את מוזמנת בכל מצב לשיחה אישית, עם מלא אנשים מדהימים שנמצאים בפורום הזה. לפעמים הדיבור עם אנשים אחרים הוא מועיל כלכך, רק האוביקטיביות יכולה לעורר תשובות ושאלות שלא ידעת שיש בך, ושלא ציפית לקבל ולהציג.

מאחלת לך מכל הלב המון המון ב''הצלחה, וכאן אם את צריכה משהו, תמיד!
את בת של מלך!! והוא רוצה מאוד שתהיי שמחה.

אם תתאבדי לא יהיה לנשמה שלך שום שקט!!! והנשמה שלך כ"כ מתחננת לרגיעה, לשקט(אם הבנתי אותך נכון...)ופשר לתת לה אותו!ולא במוות! לפרטים ועזרה -פני במסרש...

וגם אם ממש קשה לך, תלכי לפסיכולוגית, באמת, זה יעזור...

חבלל..את נימצאת ביאושש..וזה הכי גרוע לא להאמין שיש ענין ליחיות! אבל תיתגברי על זה!! יש חיים כול כך טובים ויפים!!

וה" אוהב אותךך!!!!אתתת הבת שלו!!!הוא שומר עליך ואיתך גם שכואב כןן זה ניסיון קשהה אבל תפסי את עצמךךך

ותתגברי עליוו!כי ה" הביא לך תכוחות להתגבר לגמרי על הקשיים!!ודברי עם חברות אל תיכנסי יותר מידי למחשבות ולרגשות!צריך

גם לעבוד עם השכל שאומר לך מה נכון ומה אמת כן יש רגשות אבל את צריכה להבין שאת לא פה בישביל עצמך ואת לא תחליתי מתי את זורכת את המתנה המדהימה הזאת-חיים!! !!!!!!מיניסיוןןן!!בההצצלחחהה!!!=)

לא מזמן שהייתי ממש עצבנית כתבתי משהו, אבל אני חייבת לציין ששלך הרבה יותר מוצלח ...

אבל ת'אמת שלא הגשתי כמו המילים בשיר , הקצנתי  את זה כדי להוציא את העצבים ...

לנשוך את השפתיים ולשתוק..

זה כואב

לעצור את הכאב ולהכניס פנימה

הדמעות יורדות בפנים

ואף אחד לא רואה

ואף אחד לא שומע

הם זולגות בתוך הלב

כמו נחלים של דם שותת

ומכסות הכל במסך אדום בוהק

אתה רואה הכל מטושטש

לא מבין

לא יודע

מרוכז כל כך בכאב

אין מקום להגיון

אתה צריך שמישהו יבוא ויטלטל אותך

שתתעורר....

להוציא את את הכאב

שהוא בפנים מתעצם

לא נותן מקום לנשום

חונק....

אתה חושב הכל עבר

שוכח הכל

אבל הוא חוזר בפנים מכה שוב בגדול

לא נותן מנוח

סוחט את כל הכח

מייאש

די...!

אבל פתאום אתה קולט

כאילו פקחו לך את העיניים

שיש שם אלוקים

למעלה בשמים ...

אסור לשקוע ביאוש

אף אחד לא אמר

שזה קל

אבל אני יצליח ....

החיים לא ישרים יש עליות וירידות.

כמו שכתבת שזה מצב רוח זמני אז בעז"ה יהיה טוב!!!

ומתוך כל נפילה יש עליה יותר גדולה!!!

יומנעים

בס"ד

אימלה קודם כל בקשה על תחשבי על זה!!
אח"כ חשבת לעצמך אחרי נגיד חס ושלום תתאבדי חשבת פעם מה זה עושה למשפחה!?
במיוחד המצומצמת(אבא אמא אחים אחיות) וגם הרחבה(סבא סבתא דודים דודות וכו......)?????????
אימלה זה פשוט.......................
זה מפחיד זה שיא העצוב החיים אח"כ משתנים אני רואה את דודה שלי שהבן שלה התאבד!!!!
אימלה היא כמעט כל הזמן בוכה הם מנסים להמשיך אבל זה אחרת........
ולחברים ולחברות פתאום זהו החבר שלך התאבד הוא לא יחזור יותר!!!
זה עצוב זה קשה זה עושה לך משהו בלב!!!!!!!!!!!!!!!
לפעמים שיש שיר כזה מרגש נגיד שכולם שרות באולפנה או שיר של חתונה אני ישר חושבת עליו זהו הוא
לא יזכה להתחתן יותר אני לא יהיה בחתונה שלו...ומתחילה לבכות
עכשיו אני פונה עליך זה מה שאת רוצה שהיה למשפחה שלך ולחברות?????????(מקווה לתשובה!!)
אימלה אני מדברת(כותבת) בתור בת דודה וזה מה שאני מרגישה.....
 אם היה לי כח הייתי יכולה להמשיך ולספר איך אני מרגיש ומה זה עושה לכולם??????
אס אני מאחלת לך "כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך"
אמן!

זו פריקת לחצים? אז למה זה כתוב כמו שיר? בגלל זה חשבנו שזה שיר...

 זו אחלה של דרך לפרוק...

ב100%,  ממש נכון, אני לא אסתיר שמאוד מאוד התרגשתי בעצמי מהתגובה שלה, אני ממליץ לך באמת לקרוא כי כל מילה זהב.

בנוסף לכך, ממה שכתבת אני באמת חושב שפסיכולוג יוכל לעזור, וזו לא מילה אסורה, ממש לא, יש הרבה מאוד אנשים וביניהם גם מתבגרים רבים שנפגשים עם פסיכולוג מפעם לפעם, זה לגמרי טבעי ונכון במצבים שצריך, אבל וגם אם א"א מסיבות שונות, שוב אני מצטרף לדעת להבת כח שאת יכולה לשוחח באישי עם אנשים שאכפת להם בפורום הזה או בפורומים אחרים.

אל ייאוש! אף פעם אסור להתייאש! תמיד תמיד יש פיסת תקווה אחרונה, תמיד!. לא משנה מה המצב, אנשים יצאו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא (האימרה המקורית היא שונה אבל חפיף). אנשים חשבו שבחיים הם לא יראו אור! בין אם זה צרות בפן הרוחני, פיזי, וכדו', אבל הקב''ה הציל אותם. קיים שם אדם שכן יכול לעזור לך, הקב''ה אומנם "נותן" לנו צרות- מכיוון שהכל מאת השם, אבל הוא גם נותן לנו כוח אדיר כדי להתמודד איתם. 
צריך להאמין, תנסי אולי לקרוא את הספר של הרב ארוש, "בגן האמונה". יכול להיות שאת צריכה הפסק מכל המחשבות על הצרות ולהעביר את מחשבותייך למשהו שדורש ממך פחות כוחות נפש, ושיכול לעורר בך דברים- שמתוך הצרה, ודווקא מתוך הצרה תתקרבי אל הקב''ה.
העולם עובד ככה שיש לנו צרות, אין ברירה- ישנם דברים פחות יפים בעולם. אבל אנחנו מקבלים כוח, אנחנו מאמינים שישנו כוח שבאמת יושיע אותנו, שכל הזמן נמצא איתנו. אנחנו מאמינים שהקב''ה פועל בצדק ואמת, ושאם קיבלנו קושי- זה לטובה.
זה לטובה, כדי שתוכלי להתקדם, כדי שתלמדי על עצמך ועל כוחותייך, כדי שתתקדמי להשם יתברך. שום דבר לא קורה סתם.
אני חושבת שאפשר להסתכל על הצרות שלנו בשני גישות.
האחת, הכל לרעתי, הקב''ה שונא אותי, כל העולם שונא אותי, אין לי תקווה, שום דבר לא יצא ממני, ושהעניין פשוט אבוד. זה סגור וחתום שכל החיים שלי יתגלגלו לרע ורק רע.
השנית, שהקב''ה מאתגר אותי מאוד, שקיבלתי מנת צרות יותר מאחרים, אבל שהצרות האלה בעז''ה יתהפכו לטובה, שעם כל הכוח האדיר שתקני אחרי ההתגברות על הקושי- תוכלי להתקדם בכמויות כאלה אדירות.
אני בוחרת להסתכל על זה בצורה השנייה, אני יודעת שהכל לטובה, זה לא מונע ממני סבל לפעמים, זה לא אומר שלא קשה לי. אבל זה אומר שכשקשה לי, אני מאמינה! אני מאמינה שבעז''ה זה כן יעבור. באותו הרגע של הקושי- קשה לראות את זה ככה. אבל כשהרגש הרע עובר- אני מסתכלת על זה, ומנסה ללמוד, מנסה להתחזק ולהתקדם.

באמת באמת, שיהיה לך כל כך הרבה ב''הצלחה. ואני ממש אשמח לדבר איתך באישי, בתנאי שאת רוצה.
יום נהדר ומרומם.

בס"ד

אחותי?!!

החיים יפים..

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות