הוא הגיע משום מקום
לא משום מקום, הוא תמיד היה שם
תמיד בצד, צמוד לקיר
במקום שרק במקרה יראו אותו
כאילו מתחבא
הוא חיכה המון זמן
הוא לא יכל לסבול את כל החום בחוץ
הוא העדיף להישאר במקום שלו
יש אומרים בכלוב שלו
מכונס בתוך עצמו
מידי פעם אנשים ראו אותו, בעיקר ילדים
יש שצחקו, יש שהתפעלו ממנו ואז השתעממו
והיו גם את מי שפגעו בו
שניתקו אותו ו/או מחצו אותו
יום אחד הוא חש את השינוי באוויר
את ההזדמנות, את ההכנה לחיים חדשים
הוא החליט שהגיע הזמן, הוא יוצא החוצה
אז הוא יצא
כבר כשהוא יצא הוא הרגיש את הקרירות
את הרוח שאיימה להפיל אותו
אבל הוא החליט לא לוותר
הוא יָצָא, והוא יֵצֵא
הוא התחיל ללכת, אבל היה לו קשה
הוא לא יכל פשוט להתכחש לכל מה שהיה עד עכשיו
הוא גם פחד, פחד ששוב לא יהיה טוב
אז הוא הלך
ולקח איתו את כל מה שהוא צריך כדי להרגיש בבית
בכל מקום שיהיה בו
הוא הלך והלך
בקושי התקדם
כל מי שראה אותו מהצד ריחם עליו
אבל הוא לא ויתר
הוא לקח איתו את כל העבר שלו
כל מה שהוא אי פעם היה
והוא לא הפסיק ללכת
המשא שלו עיקב אותו לפעמים
הוא דחף את הראש שלו קדימה
וכל הזמן העבר שלו איתו
הוא טיפס על מכשולים גבוה
והעבר ליווה אותו
הוא החליק ממש קצת
והעבר הפיל אותו ביחד איתו
הוא עבר במקומות צרים
והעבר נתקע בין העלים
אבל העבר הציל אותו
העבר היה חבר נאמן
כל פעם שהרגיש צרה
אפילו בקצה המחוש
היה לו לאן לחזור
לחזור
ולצאת שוב בחזרה
לאן הוא הלך?
אני לא יודע, הוא לא גילה
אבל החילזון אמר לי
שכשתעלה שוב השמש
הוא יעלם עד לחורף הבא

יפה
