לאחר נסיעה ארוכה מהמרכז לירושלים לעבודה מחזורית, עצרתי ב"מרכז" שאלתי מה העניינים וכו' וכו' נפגשתי עם חבריי היקרים.
חיכינו ביחד עד שכולם יבואו ונצא למוזיאון ישראל, וכך הוה.
כשהגענו הסתבר שמי שלא חתם על טופס 101 לא יוכל לעבוד ואין יותר מדי אפשרויות לקימבון של המערכת. איזה קטע אני לא חתמתי על זה!
הקב"ה ברחמיו הרבים הוציא אותו מהעבודה הזאת ושוחררתי לביתי.
בדרך חזרה עברתי במרכזית ובפעם הראשונה שלי ניגשתי לדבר שתמיד היה ממש צמוד לרציף שלי (9 ושלושה רבעים או 15 אנא עארף) והוצאתי את דף הניקים. השעה 20:53. התחלתי לכתוב.
כתבתי ההוד וה ואז נגמר הדיו.
אני מנער את העט קצת ומנסה לקשקש על צידי הדף וכלום לא יוצא! (לצערי אני בייניש בלאי ולא היה לי גם עט עיפרון בכיס)
בינתיים אני שומע רעשים של אוטובוס מגיע כבר 20:56 ועוד 4 דק הוא יוצא.
ויתרתי.
נסעתי באוטובוס שלי ובאמצע הדרך הוצאתי את העט (pilot 0.7 של יפן) וניסיתי לקשקש על האצבע וכלום לא יוצא. אמרתי לעצמי קורים דברים כאלה. 3 מתכונות שעשיתי עם העט הזה וכ"כ הרבה עמודים של סיכום שיעורים. עבר זמנו.
קצת ניערתי ושיקשקתי את העט וסתם פתחתי שוב פעם וניסית לקשקש על האצבע וראה זה פלא נחלי דיו 0.7 על אצבעי.
ממש רמז מד' לא לחתום. (קחו בע"מ את הסיפור)
ואלו התמונות (איכות של נוקיה): 
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר