שאם יכריחו אותי להרוג נמרה שיש לה ילדים או נמלה שיש לה ילדים ברור שאני אבחר בנמלה, בכל מקרה אני הורגת חמש כאלה בערך ביום.
אבל למה? מה ההבדל בין נמרה לנמלה? הגודל? הצורה? למה אני דורכת על נמלות בטבעיות שלי ועל נמרה יהיה לי מצפון של שנים אחר כך? למה כשאני מרסקת בטעות וקוטעת חייו של מרבה רגליים אני חושבת רק על הנעל המסכנה שלי?
אני יודעת שזה נשמע מוזר ומה פתאום אני כל כך אוהבת חיות, הרי כשאני רואה כלב אני פולטת צוויחה. לחיות אין נשמה.
אבל עדיין, גם להם יש חיים. לא משנה אם הם משמעותיים יותר או פחות אבל כל דבר שיש בעולמנו יש לו משימה.

ראיתי היום סרטון שבו רואים בן אדם שלבוש לא הכי טוב עם שק עליו מבקש להכנס למסעדה ובה מסבירים לו שהוא לא יכול להיכנס כי זה לא מתאים לו, זה רק למי שיש לו כסף. הוא אומר שיש לו הרבה כסף. ואז מעיפים אותו לגמרי מהמסעדה, הוא מתקשר לבחור נוסף ותוך כמה דקות מגיעה מכונית לבנה יוקרתית יוצא ממנה בחור שנראה טוב, הוא מוציא מהתא מטען מזוודה ונותן אותה לבחור שנראה פחות טוב, הוא הולך למי שצריך ליישב אותו ומי שאמר לו מקודם שאין לו כסף פותח תמזוודה שהייתה מלאה בשטרות ואומר לו - " אמרתי לך שיש לי כסף. אתה יודע שזה פשוט מטורף איך שאתה שופט אנשים רק לפי המראה שלהם. אולי אני אקנה את המקום הזה רק בשביל לפטר אותך!"

בלי קשר היה לי ל''ג בעומר הכי דפוק אבר. בכלל לא הייתה מדורה, וגם בפעילות הלכתי באמצע כי היה משעמם ואחרי זה התברר לי שאחרי שהלכתי הן נהנו בטירוף. גם היום לא כזה נהנתי. שונאת צביעות. אני טיפה מפחדת על אח שלי הוא במירון מאתמול אמר שיחזור בצהריים ועדיין לא חזר, הוא עיצבה תפלאפון כדי שיישארו לו אחוזים ואין איך לתקשר איתו והוא עדיין לא חזר.. היום בדקתי את ההכנסות ואת ההוצאות שלי בחודש האחרון וגליתי כמה אני במינוס. כמה שאומרים שלא כל החיים זה כסף, וואלה כן. אנשים לא יכולים להסתדר בימינו בלי כסף. זה עצוב ומעצבן. אני לא נורמאלית שזה מפחיד כבר.

בנימה זו אגיד לכם לילה טוב.
(מי שהגיע עד לכאן שיתפקד)