בבקשה תתייחסו.

תגידי לביתך לכתוב מכתב לבת הנדחפת.

יהיה לה יותר קל להעלות את המחשבות שלה על דף...

בהצלחה!

תתיעץ עם המחנכת או היועצת
יכול להיות שהיא יכולה לדבר עם הבת הנדחפת ולהבין מה העניין שם (או שאולי היא כבר שמה לב בעצמה)
היא יכולה אולי לעשות איזה פעילות כיתתית או סידרה של פעילויות כאלה על גבולות או התנהגות חברתית
בקיצור דברים שיצרו שיח על הדברים ויתנו כלים לשני הצדדים

אני בתיכון הייתי הבת הנדחפת.

היו לי קשיים חברתיים.

הייתי שונה ולא באשמתי, אולי קצת אספרגר ? אולי לא ?

מי ידע אז מה זה... מי שהיה באמת באמת לקוי ידעו,

מי שהיה על הגבול.. לא.. 

הייתי תינוקית, חסרת טאקט, נודניקית וואטאבר תקראי לזה איך שאת רוצה.

רציתי חברות. רציתי להיות כמו כולן. רציתי שיאהבו אותי.

לא הבנתי שאני מפריעה. 

לא הבנתי שאני נדחפת .

לא ישבו איתי בנות מרצונן החופשי, אז פשוט התיישבתי אני איתן על הספסל

כמהתי לחברות, לשייכות. לא נתנו לי, אז לקחתי . לא בכוונה להפריע. לא ראיתי את זה ככה.

לא ידעתי שאני מפריעה אלא אם גירשו אותי. כשהיו מגרשים אותי הייתי הולכת לשירותים לבכות.

פעם לא נכנסתי לשיעור אחרי שיגרשו אותי כי כל השיעור בכיתי בפינה בצד בחצר והמורה חיפשה אותי. רשמו לי חיסור . 

הייתי תלמידה טובה וילדה טובה. אף פעם לא החסרתי.

שהבנות שלך לא יגידו לה שום דבר כי זה דיני נפשות. 

הייתי כותבת מכתבי התאבדות .

פעם חשבתי שכדאי לי מהחלון בבית ספר אחרי שפגעו בי מאוד.

חשבתי עוד פעם והחלטתי שלא.

מה שאני מציעה זה שהמחנכת תתייעץ עם היועצת איך להעביר לה את המסר,

ובמקביל, שידברו על זה עם היועצת על דרך אפשרית להיות חברות שלה וגם להנות מהחברות איתה. 

לא מגיע לאותה ילדה לסבול פעמיים. גם מיזה שהיא נולדה עם קושי תקשורתי וגם עם זה שפוגעים בה בבית ספר. 

כל כך נוגע ללב.

זה באמת הפחד שלי, שזה דיני נפשות. היא באמת נשמעת לי מאד מסכנה, אותה ילדה. 

אני רואה שכולן מיעצות לפנות למחנכת או ליועצת, כנראה שזה מה שנעשה.

אפשר לשאול איך את היום?

היום ב"ה בסדר

לא הבן אדם הכי חזק מבחינה חברתית..

אבל כן בסדר, בסדר גמור אפילו. יש לי את החברות הטובות שלי ולא צריכה יותר.

נשואה באושר ומגדלת ילדות מקסימות.

יש לי את הקשיים שלי.. אבל למי אין?

ברור שלכל אחד יש את הקשיים שלו... 

ואיזה כחות שה' נותן לאדם.

לפי הצורה והעומק והרמה שאת כותבת - רואים לאן אדם יכול לעלות ולהתקדם, גם כשבגיל מסוים נראה שהוא "תינוקי", "נדחף", "חסר טאקט"....

מאחלת לך ילד/ה כזו

שיגידו לו/לה ישר.. שיכאב פעם אחת.. יפתר לחברים שלו/ה, זה כן, הם יפסיקו להיות לשכת הסעד , אבל אצלו / ה זה לא יגמר , הוא/היא כבר לא יתקרבו אליהם  מהפחד בדחיה אכזרית נוספת ..

ואתה תשמע אותו/ה כל לילה בוכה לכרית ומתפלל לה' שלא יחזיר לו/ה את הנשמה בבוקר .

מה זה לא לשכת הסעד?

יהודים הם רחמנים בני רחמנים. "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים"

מצד אחד אני לא שוללת רגשות, מבינה את הקושי של ביתי ומכילה אותה ומצד שני מחנכת לאהבת חסד, חשיבה על השני, ערנות למצוקה של הזולת. וכאן חיפשתי את הדרך הנכונה ללכת בין הטיפות. 

מודה לה' אלף פעם שביתי בצד שנדרש לעשות חסד ולא חלילה בצד הנזקק שיעשו איתו חסד. וכך גם הארתי לה את העניין. עם 

הצעתי לה גם שהיא וחברתה הטובה יגשו ביחד למחנכת הכיתה ויתיעצו איתה יחד איך לפעול. למעשה הן לא נגשו אליה.

מפה לשם הבת ההיא די עזבה אותן בלי שהן פגעו בה בצורה לא יפה. לאחרונה יש שקט בגזרה, אין לביתי תלונות.

התחמקות?
ממש מוזר לי

נקעה נפשה כי היא ילדה ולא כל כך ידעה איך להתייחס לעניין ואיך להתמודד

אחרי ששוחחנו ברוח הדברים שכתב למטה ד. זה נהיה יותר קל ויותר ברור

גם אני הייתי צריכה את ההבהרה הזאת לעצמי כדי להיות פחות סקפטית ויותר עם דעה מגובשת כשאני מדברת איתה.

בסה"כ לא מדובר על סבל נוראי ואני לא רואה שזה פוגע בחברות שמתרקמת עם החברה הטובה. 

בסה"כ זה נסיון בחסד ורגישות לזולת ואני שמחה שביתי וחברתה עומדות בו בכבוד.

למשל - לאותה בת X (הנדחפת) היה יומולדת, הבת שלי רצתה לארגן לה מסיבה אבל לא רצתה להיות המארגנת הרשמית כדי שאותה בת לא תרגיש בזה התקרבות יתר מצידה אז היא דאגה שחברה אחרת תארגן מסיבה והיא עצמה השתתפה במסיבה ותרמה את חלקה - זאת אומרת שהיא מצאה את הדרך ללכת בין הטיפות - מצד אחד לשמח את אותה בת ומצד שני לא ליצור לה עוד פתח להתקרבות גדולה מדי.

נקודה למחשבה לנו כהורים - לפעמים ילד מציג לנו בעיה שיש לו בצורה מאד דרמטית וסוחטת דמעות ותפקידנו כהורים לשמור על פרספקטיבה, להכיל את הקושי שלו אבל לא להשאב. אנחנו צריכים לשמור על איזון כדי שנצליח לעזור לו לחזור לאיזון ולקבל את הדברים בפרופורציה נכונה

תארי לך שאת היית כמו הבת ההיא.... לא היו כ"כ רוצים אותך, נכון? לא רק את לא כ"כ מסתדרת איתה.

אז היא, נותנת לך ולחברה שלך צל"ש. היא קולטת שאתן טובות, אתן לא תעפנה אותה, אתן תתננה לה את האפשרות להרגיש שייכת.

איזו מצוה ה' זימן לך.

אל תכעסו עליה. תחליטו שזו המצוה שלכן.

ותמצאו זמן אחרי הלימודים, כשהיא לא נמצאת, שיהיה רק לכן. 

אולי פעם, כשתהיו גדולות, תפגשו אותה. היא כבר לא תהיה כ"כ ילדותית ו"נדחפת", והיא תגיד לך: תדעי, את הצלת אותי. את והחברה השניה, היחידות שקיבלתן אותי. לא הערתן לי. נתתם לי להרגיש קצת בעניינים. היום אני כבר לא צריכה את ה"קביים" האלה.

ותגידי לבת שלך: תראי, אני מאד מבינה אותך. אני לא יכולה להכריח אותך לעשות מצוה כזאת. אבל אם את יכולה - יש לך זכות גדולה מאד..

[ותודה ל"כבשה מתולתלת"..]

וב"ה לאחרונה היא כבר לא מתלוננת על העניין, היא גם אמרה לי שהבת ההיא די עזבה אותן (בלי שהן פגעו בה ב"ה)

לפעמים זה כמעט גורם ישיר. 

מדוע? כי אם היא מרגישה נדחית, יכולה לנסות דווקא יותר "בכח".

אבל אם רואה שלא אומרים כלום - אבל בעצם השיחה ביניהן לא הכי מעניינת אותה, מחפשת לעצמה עיסוקים אחרים, בידיעה שיש פינה שממנה לא יזרקו אותה, אם תרגיש צורך.

ואם הבת שלך תמשיך עם זהירת ועדינות מידותית כזו, היא תראה לטווח ארוך שהרוויחה הרבה יותר מאשר מכמה דקות שיחה לבד עם חברה..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות