בבקשה תתייחסו.

תגידי לביתך לכתוב מכתב לבת הנדחפת.

יהיה לה יותר קל להעלות את המחשבות שלה על דף...

בהצלחה!

תתיעץ עם המחנכת או היועצת
יכול להיות שהיא יכולה לדבר עם הבת הנדחפת ולהבין מה העניין שם (או שאולי היא כבר שמה לב בעצמה)
היא יכולה אולי לעשות איזה פעילות כיתתית או סידרה של פעילויות כאלה על גבולות או התנהגות חברתית
בקיצור דברים שיצרו שיח על הדברים ויתנו כלים לשני הצדדים

אני בתיכון הייתי הבת הנדחפת.

היו לי קשיים חברתיים.

הייתי שונה ולא באשמתי, אולי קצת אספרגר ? אולי לא ?

מי ידע אז מה זה... מי שהיה באמת באמת לקוי ידעו,

מי שהיה על הגבול.. לא.. 

הייתי תינוקית, חסרת טאקט, נודניקית וואטאבר תקראי לזה איך שאת רוצה.

רציתי חברות. רציתי להיות כמו כולן. רציתי שיאהבו אותי.

לא הבנתי שאני מפריעה. 

לא הבנתי שאני נדחפת .

לא ישבו איתי בנות מרצונן החופשי, אז פשוט התיישבתי אני איתן על הספסל

כמהתי לחברות, לשייכות. לא נתנו לי, אז לקחתי . לא בכוונה להפריע. לא ראיתי את זה ככה.

לא ידעתי שאני מפריעה אלא אם גירשו אותי. כשהיו מגרשים אותי הייתי הולכת לשירותים לבכות.

פעם לא נכנסתי לשיעור אחרי שיגרשו אותי כי כל השיעור בכיתי בפינה בצד בחצר והמורה חיפשה אותי. רשמו לי חיסור . 

הייתי תלמידה טובה וילדה טובה. אף פעם לא החסרתי.

שהבנות שלך לא יגידו לה שום דבר כי זה דיני נפשות. 

הייתי כותבת מכתבי התאבדות .

פעם חשבתי שכדאי לי מהחלון בבית ספר אחרי שפגעו בי מאוד.

חשבתי עוד פעם והחלטתי שלא.

מה שאני מציעה זה שהמחנכת תתייעץ עם היועצת איך להעביר לה את המסר,

ובמקביל, שידברו על זה עם היועצת על דרך אפשרית להיות חברות שלה וגם להנות מהחברות איתה. 

לא מגיע לאותה ילדה לסבול פעמיים. גם מיזה שהיא נולדה עם קושי תקשורתי וגם עם זה שפוגעים בה בבית ספר. 

כל כך נוגע ללב.

זה באמת הפחד שלי, שזה דיני נפשות. היא באמת נשמעת לי מאד מסכנה, אותה ילדה. 

אני רואה שכולן מיעצות לפנות למחנכת או ליועצת, כנראה שזה מה שנעשה.

אפשר לשאול איך את היום?

היום ב"ה בסדר

לא הבן אדם הכי חזק מבחינה חברתית..

אבל כן בסדר, בסדר גמור אפילו. יש לי את החברות הטובות שלי ולא צריכה יותר.

נשואה באושר ומגדלת ילדות מקסימות.

יש לי את הקשיים שלי.. אבל למי אין?

ברור שלכל אחד יש את הקשיים שלו... 

ואיזה כחות שה' נותן לאדם.

לפי הצורה והעומק והרמה שאת כותבת - רואים לאן אדם יכול לעלות ולהתקדם, גם כשבגיל מסוים נראה שהוא "תינוקי", "נדחף", "חסר טאקט"....

מאחלת לך ילד/ה כזו

שיגידו לו/לה ישר.. שיכאב פעם אחת.. יפתר לחברים שלו/ה, זה כן, הם יפסיקו להיות לשכת הסעד , אבל אצלו / ה זה לא יגמר , הוא/היא כבר לא יתקרבו אליהם  מהפחד בדחיה אכזרית נוספת ..

ואתה תשמע אותו/ה כל לילה בוכה לכרית ומתפלל לה' שלא יחזיר לו/ה את הנשמה בבוקר .

מה זה לא לשכת הסעד?

יהודים הם רחמנים בני רחמנים. "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים"

מצד אחד אני לא שוללת רגשות, מבינה את הקושי של ביתי ומכילה אותה ומצד שני מחנכת לאהבת חסד, חשיבה על השני, ערנות למצוקה של הזולת. וכאן חיפשתי את הדרך הנכונה ללכת בין הטיפות. 

מודה לה' אלף פעם שביתי בצד שנדרש לעשות חסד ולא חלילה בצד הנזקק שיעשו איתו חסד. וכך גם הארתי לה את העניין. עם 

הצעתי לה גם שהיא וחברתה הטובה יגשו ביחד למחנכת הכיתה ויתיעצו איתה יחד איך לפעול. למעשה הן לא נגשו אליה.

מפה לשם הבת ההיא די עזבה אותן בלי שהן פגעו בה בצורה לא יפה. לאחרונה יש שקט בגזרה, אין לביתי תלונות.

התחמקות?
ממש מוזר לי

נקעה נפשה כי היא ילדה ולא כל כך ידעה איך להתייחס לעניין ואיך להתמודד

אחרי ששוחחנו ברוח הדברים שכתב למטה ד. זה נהיה יותר קל ויותר ברור

גם אני הייתי צריכה את ההבהרה הזאת לעצמי כדי להיות פחות סקפטית ויותר עם דעה מגובשת כשאני מדברת איתה.

בסה"כ לא מדובר על סבל נוראי ואני לא רואה שזה פוגע בחברות שמתרקמת עם החברה הטובה. 

בסה"כ זה נסיון בחסד ורגישות לזולת ואני שמחה שביתי וחברתה עומדות בו בכבוד.

למשל - לאותה בת X (הנדחפת) היה יומולדת, הבת שלי רצתה לארגן לה מסיבה אבל לא רצתה להיות המארגנת הרשמית כדי שאותה בת לא תרגיש בזה התקרבות יתר מצידה אז היא דאגה שחברה אחרת תארגן מסיבה והיא עצמה השתתפה במסיבה ותרמה את חלקה - זאת אומרת שהיא מצאה את הדרך ללכת בין הטיפות - מצד אחד לשמח את אותה בת ומצד שני לא ליצור לה עוד פתח להתקרבות גדולה מדי.

נקודה למחשבה לנו כהורים - לפעמים ילד מציג לנו בעיה שיש לו בצורה מאד דרמטית וסוחטת דמעות ותפקידנו כהורים לשמור על פרספקטיבה, להכיל את הקושי שלו אבל לא להשאב. אנחנו צריכים לשמור על איזון כדי שנצליח לעזור לו לחזור לאיזון ולקבל את הדברים בפרופורציה נכונה

תארי לך שאת היית כמו הבת ההיא.... לא היו כ"כ רוצים אותך, נכון? לא רק את לא כ"כ מסתדרת איתה.

אז היא, נותנת לך ולחברה שלך צל"ש. היא קולטת שאתן טובות, אתן לא תעפנה אותה, אתן תתננה לה את האפשרות להרגיש שייכת.

איזו מצוה ה' זימן לך.

אל תכעסו עליה. תחליטו שזו המצוה שלכן.

ותמצאו זמן אחרי הלימודים, כשהיא לא נמצאת, שיהיה רק לכן. 

אולי פעם, כשתהיו גדולות, תפגשו אותה. היא כבר לא תהיה כ"כ ילדותית ו"נדחפת", והיא תגיד לך: תדעי, את הצלת אותי. את והחברה השניה, היחידות שקיבלתן אותי. לא הערתן לי. נתתם לי להרגיש קצת בעניינים. היום אני כבר לא צריכה את ה"קביים" האלה.

ותגידי לבת שלך: תראי, אני מאד מבינה אותך. אני לא יכולה להכריח אותך לעשות מצוה כזאת. אבל אם את יכולה - יש לך זכות גדולה מאד..

[ותודה ל"כבשה מתולתלת"..]

וב"ה לאחרונה היא כבר לא מתלוננת על העניין, היא גם אמרה לי שהבת ההיא די עזבה אותן (בלי שהן פגעו בה ב"ה)

לפעמים זה כמעט גורם ישיר. 

מדוע? כי אם היא מרגישה נדחית, יכולה לנסות דווקא יותר "בכח".

אבל אם רואה שלא אומרים כלום - אבל בעצם השיחה ביניהן לא הכי מעניינת אותה, מחפשת לעצמה עיסוקים אחרים, בידיעה שיש פינה שממנה לא יזרקו אותה, אם תרגיש צורך.

ואם הבת שלך תמשיך עם זהירת ועדינות מידותית כזו, היא תראה לטווח ארוך שהרוויחה הרבה יותר מאשר מכמה דקות שיחה לבד עם חברה..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...