בחייאת מה מה מה מהההה
אני מתוסכלת כל כך כל כךךךך
נמאס לי. באמת.
ואין מצב לא להגיע מחר.
ואני עייפה כמו לא יודעת מה.
ואני רוצה כבר לקבל תשובה ממנה אבל נראה לי שהיא בכלל עוד לא ראתה.
נמאס לי.
אני צריכה שיגיע כבר יום רביעי כי אני רוצה לדעת את המגן שלי באנגלית.
אבל אסור שיגיע יום רביעי כי אז יהיה את המתכונת במתמטיקה.
אבאאאא
נמאס לי נמאס לי
לאיזה מצב הגענו שלימודים מורידים אותי הכי למטה שאפשר???
אני רוצה לצעוקקקקקקקק
נמאס לי מהכל
לימודים פשוט מוציאים אותי מדעתי.
אני לא יכולה כבר!!!!!!!!!!!!!
די די די אבא נמאס.
אני לא מבינה כלום כלום כלום.
אני רוצה לבכות חזק חזק.
ושזה ישחרר אולי.
אני לא מסוגלת לבכות עכשיו.
אני כבר לא אעשה היום מתמטיקה.
טיפשה.
פשוט טיפשה.
מטומטמת!!!!!!!
מה את חושבת לעצמך???
אני שוב מתחילה לחזור למחשבות של להיכחד.
מה קורה לי לעזאזל???
בחייאת אבא אני כבר לא יכולהה!!!!
אני מתחילה להיות חולה.
ואסור אסור אסור.
אני חייבת היום לישון.
משום מה אני יודעת שזה לא יקרה.
די די די אבא.
אני רוצה לילה אחד.
נורמלי.
של שינה.
בלי שייקח שנים להירדם.
בלי להתעורר באמצע מיליון פעם.
בלי סיוטים.
בלי פחדים.
בלי בכי.
בלי להתעורר שעות לפני השעון מעורר ולא להירדם בחזרה.
פשוט לילה. פשוט.
אני כל כך רוצה את זה.
זה יכול לעשות טוב.
אבל זה לא קורה.
כבר כמעט שבעה חודשים זה ככה.
למה אבא למה??
אבא.
עכשיו היו כמה ימים בבית.
היה לי קצת רוגע.
בלי הפחד המטורף הזה ממנה.
ועכשיו חזרו כל הפחדים. ביתר שאת.
אני רואה אותה ואני נהיית משותקת.
ברוך ה' שלא פגשתי אותה פנים מול פנים ושהיא לא דיברה איתי.
היום היא אמרה לי משהו עליה.
אני לא יודעת איך היא לא שמה לב שנהייתי מפוחדת.
אבל זו היא.
ולידה אני אפילו מצליחה לצחוק.
לפעמים.
אבא.
תודה רבה לך ה' יתברך.
תודה לך עליה.
בבקשה תשמור עליה.
יצא ממנו משהו גדול.
אני יודעת.
היא תהיה גדולה.
אדירה.
כבר עכשיו היא מטורפת.
אני צריכה אומץ לבקש ממנה.
בבקשה ממך אבא תתן לי את האומץ הזה.
זה טוב.
נראה לי.
אני חושבת.
כן. זה טוב.
אז בבקשה ממך אבא תן לי את האומץ.
אולי זה מה שיקדם.
ויעלה אותי.
לב טהור ברא לי אלוקים
ורוח נכון חדש בקרבי
אל תשליכני מלפניך
ורוח קדשך אל תקח ממני
השיבה לי ששון ישעך
ורוח נדיבה תסמכני
אבא.
בבקשה.
אני רוצה.
כל כך רוצה.
