מה שמקלחת ואחיות יכולות לעשות לבן אדם.
אחח.
מתוקות הילדות האלו.
נכון שהן קרציות לפעמים. יותר מדי.
אבל בפעמים אחרות הן מתוקות.
מה זה אומר עליי אם אני אוהבת את האחיות בנות ה-4 וה-12 שלי, ואת הגדולות לא?!
אממ.
כנראה כשהן יגדלו אני אפסיק לאהוב גם אותן.
הלוואי שלא.
אחח. חולה על הילדה הזאת.
מתיקות.
כמה טהר, כמה תמימות.
הלוואי שיכולתי לחזור לגן.
בלי מלחמות, בלי פחדים, בלי טירוף, בלי מירוץ.
פשוט לחיות. להיות.
הלוואי.
לשבת ולצייר כאילו אין מחר.
כמה זמן לא ציירתי.
המון.
אשכרה זנחתי את זה.
נכון שציירתי לעבודה הזאת במגמה, אבל זה לא נקרא.
זה לא ציור שציירתי מבחירה ומאהבה.
ואני יושבת ומסתכלת על הילדה הזו.
שיושבת על הרצפה.
ומציירת.
מקשקשת.
לא אכפת לה שלא מבינים מה היא מציירת,
לא אכפת לה שזה לא יפה.
העיקר שהיא מוציאה את הלב התמים שלה על הדף.
וואו וואו.
הלוואי עלי, כמו שאומרים?
הלוואי.
אבא.
תודה רבה לך ה' יתברך.
תודה עליהן.
תודה עליה.
איזה טוב אתה ה' יתברך.