לעולם לא תסתדרי עם זה. אפילו לא תגיעי לקצה התחתון של נורמליות כלשהי.
אין לך את זה. אין לך את ההבנה של זה. זה לא קיים לך בשום מקום.
את יודעת את זה.
זה לא הופך אותך למשהו לא בסדר אלא זה חלק ממי שאת. יש בך טוב ויש פחות טוב. יש לך הרבה מעלות ותכונות טובות אחרות. אבל זה אין. בכלל.
אולי אפשר שתהיה לזה עוד פחות השפעה שלילית אבל זה לא ישתנה באופן מהותי אפפעם.
תפנימי את זה. זה יחסוך לך אכזבות.
יחסוך לך כאב.
וגם לסובבים אותך. שסה"כ לא אשמים בקצר הזה שקיים.
גם ככה את חיה ככה תמיד. זה לא ישנה משהו במציאות. אבל את מפחדת לשנות את זה בתודעה. כי תמיד רצית להיות באיזשהו קו של נורמליות מסוימת. וזה אומר לגנוז את הרצון הזה במעמקי האדמה.
אבל את לא יודעת לוותר. ולא להתייאש. את תמיד מנסה שוב ושוב ושוב דברים. זה טוב הרבה פעמים. אבל... גם כואב. וכבר אין מקום להכיל כאב. הכל התמלא. כמה אפשר לדחוס?
עשית הרבה. מי כמוך יודעת.
אם קראתם. אל תתיימרו לחשוב שהבנתם.
לילה טוב.