אתם חושבים שכסף אמור לעצור התקדמות לעבר מציאת זיווג?.מחפשת.
אבל ברמה גבוהה. זאת אומרת, שהמשפחה במצב כלכלי נמוך מאוד בחובות גבוהים והוצאות רבות. וגם אם ישתמשו בגמחים זה לא מאוד יעזור. הוצאות הכנה לחתונה, חתונה ולאחריה יכולות להביא את המשפחה לסכנה של ממש. גם באיכות חיים וגם מול השלטונות. וגם אם יצליחו בכך, חיי הזוג יתחילו ממקום נורא ואיום.
הזוג צריך להבין את מקומו ולעשות חתונה זולה ושמחה ולא יותר מזה.לשלם בעצמם ככל יכולתם.ולהבין שמתחילים את החיים לא מאפס אלא ממינוס ובהתאם לכך לתכנן את חייהם. עם המון המון תפילה ועבודה קשה אני בטוחה הם יצליחו להרים את עצמם ולהבטיח לילדים שלהם עתיד אחר.
רק אציין שגם אנחנו זוג כזה. אם היינו מתעקשים על עזרה מההורים כנראה שלא היינו מתחתנים.והתחלנו ממקום מאוד נמוך מבחינה כלכלית.אם היה מי שיכוון אותנו כלכלית לפני עשור היינו היום במצב יותר טוב.אבל בגלל שהיינו צריכים ללמוד מהטעויות של עצמנו אז היום אנחנו בשלב של בנית ביטחון כלכלי.
אם אין הרבה כסף אז גם חתונה ברבנות היא כשרה. חוץ מזה אני לא חושבת שזה שיקולים שלנו, אלו שיקולים של ההורים שלנו והם בהחלט יכולים לבוא ולומר שהם נותנים לנו איקס כסף ואם אנחנו רוצים יותר אז שנשלם. אל תשכחי גם שיש צד שני.
בכל מקרה, מסכימה עם החלוקה של {ר}ציני- אם למשפחה אין יכולת להרים חתונה אז מתחתנים הכי פשוט שאפשר, אפילו על הדשא ביישוב [במידה ואתם גרים ביישוב] ואם לבני הזוג אין כסף לכלכל את עצמם ואם יתחתנו יגיעו למינוסים מטורפים אז אולי באמת צריך לעשות חישוב מסלול מחדש לגבי איפה אתם עומדים [למשל לוותר על הלימודים או לפרוס אותם כדי שיהיה ניתן לעבוד].
בקיצור, לא הייתי מתערבת בשיקולים של ההורים שלי ובטח לא דוחה בגלל זה חתונה.
אבל הוריי עשו בדיוק את מה שכתבת, התחתנו בדשא ביישוב. להורים של אמא שלי בטח לא היה כסף (עמידר) ולהורים של אבא שלי היה קצת יותר אבל עדיין לא כדי להרחם חתונה בסטנדרטים שמקובלים אפילו אז. המזכיר של הישוב שמע ואמר שהחתונה על הישוב - התחתנו ליד בית הכנסת וגם ערכו שולחנות וקייטרינג והכל... חתונה מאוד מאוד פשוטה בטח בסטנדרטים של היום אבל גם של פעם, ובכל זאת לפי מה ששמעתי זה לא הפך אותהלפחות שמחה, ואפילו לא לפחות חתונה.
אגב, חודש ומשהו לאחר מכן, דודה שלי (אחות אבי) התחתנה, והם דווקא כן עשו באולם - חצי ממנו ההורים של החתן, ואת החצי השני (שכאמור סבא וסבתא שלי לא יכלו להרשות לעצמם) מימנו החתן והכלה יחד מהכסף שהרוויחו בעבודה.
צצריך לחיות לפי היכולת הכלכלית ולא לקפוץ מעל הפופיק. ודעותיי בנושא כבר ידועות למי שמעט ותיק בפורום...חחחחחחח
כל אחד ומה שהוא רוצה. אני רציתי אולם יפה וחתונה יפה *בעיניי* וזה מה שקיבלתי. ההורים שלנו מימנו הכל וב"ה הייתה חתונה יפה ועל פי עדויות האורחים גם שמחה בצורה בלתי רגילה וגם אני הייתי מרוצה, לא נאלצתי להתפשר על כלום (חוץ מזה שזה לא היה גן אירועים אבל נו, פרט שולי, באמת שהאולם היה מוצלח ברמות שלא תיארתי לעצמי). העניין הוא שאני בת להורים שב"ה חסכו והיה להם מאיפה וגם הוא בן להורים שב"ה לא חסר להם אז יכולנו. אם לא היינו יכולים לא היינו עושים. אבל בטח שלא הייתי חותכת על זה...
כמה זמן ימשך המצב הזה? מה נחשב מצב מאוזן על מנת לחתן ילדים? האם זה אומר שלא יוצאים עד שיש כסף? מי אמר שיהיה בהמשך או כשתתחילי לצאת לאחר שהדברים יסתדרו תמצאי את בן זוגך ישר? האם יש אפשרות להסתדר לבד?
בעיקרון בהרבה מקרים יש גירושין על רקע כלכלי... זה מצע שכיח למריבות, מתחים וקשיים. אם המצב שאת מתארת משקף את המציאות- לי אישית לא הייתה אפשרות נפשית לצאת. לא הייתי שקטה ולא הייתי יכולה להשקיע בקשר כמו שצריך, כך שממילא הוא לא היה מתקדם לכדי חתונה.
עם זאת, יש זוגות שנישאים על אף התנאים הללו ולאט לאט בונים את עצמם (ויש גם את ההורים של הצד השני שלעיתים נחלצים לעזרתם). יש לך כבר מישהו? הוא מודע למצב? לו יש אפשרות לעבוד?
חושבת שטכנית אפשרי אבל השאלה מה מעבר לכך, וזו שאלה שרק את תדעי לענות עליה.
ברמה הפרקטית,יש אולמות מאוד מאוד זולים ואפשר לבנות על הצ'קים וככה לכסות את הרוב ברמה האמונית,מאמינה מאוד שהדברים האלו מסתדרים מכירה כמה סיפורים כאלה שמשפחה בלי יכולת לעזור בכלל התחתנו עם משפחה מבוססת בחתונה סבירה ולא יקרה מדי ההשלכה העיקרית שאי אפשר 'להתעשר' מחתונה כזו אבל בהחלט לעבור אותה בכבוד
גם יש אנשים שנותנים במתנה סכום ממש מטורף... אני מכירה מישהו שבחתונה שלו קיבל צ'ק של 10,000 ש"ח רק מאדם אחד..!! ויש לי חברה שבחתונה שלה יצא להם רווח של 40,000 שהלך אליהם..
לא בכל מקום בעולם יש תרבות של מתנות כמו בארץ- אם יש אורחים מחו"ל, עולים חדשים למשל (בארה"ב למשל פשוט עושים חתונות קטנות כש- 100 איש נחשב הרבה)
סה"כ זאת ראייה מאוד אגוצנטרית, כי זה שההורים מממנים זה לא כסף מהאוויר..., זה כסף שיוצא מהחסכונות שלהם או אם הם לוקחים הלוואה כדי לממן, הם גם יצטרכו להחזיר את ההלוואה
באופן כללי אני לא בעד לקחת כסף מההורים בכלל.
זה שילדים בני 19-22 באים להתחתן ואין להם ברירה בשביל חתונה ברמה סבירה וגם הרבה פעמים ההורים הם אלה שרוצים שתהיה חתונה גדולה ויפה, אז סבבה אם ההורים רוצים ויכולים לממן. אבל בכל מקרה הזוג צריך להיות מסוגל להתנהל עצמאית.
אנחנו רצינו חתונה פשוטה הרבה יותר. ברמה של פיתות פסטרמות ירקות בבר כזה עם חדפ. ההורים רצו כמובן אולם קייטרינג וכו. בסוף התפשרנו על מנה עיקרית בלי מנהנראשונה ומנות משמחים לחברים.
ההורים מימנו הכל. הצ'קים הלכו לכסות את האוכל. שאר ההוצאות עליהם שאר הצ'קים עלינו.
ככה הם החליטו...
די זרמנו למרות שתאורתית בעיני אם להורים לא מאד לחוץ שיהיה באולם ברמה גבוהה ואוכל של קייטרינג או שאין להם אפשרות לזה. אפשר לעשות בצורה מאד מכבדת בסד''ג של 20,000 ש''ח חתונה
המסקנה המתבקשת (בעיני) היא שהבן/ת יצטרכו למצוא דרך לדאוג בעצמם לצמצם את הפער. (ותמיד צריך לקחת בחשבון שאי אפשר להסתמך על גמ"חים או אולם בניברקי בסיסי, יהיו גם שיקולים וצרכים של הצד השני ותצטרך/י להתחשב בהם.
לגבי החתונה עצמה - אם ההורים לא יכולים לעזור, בסדר. אז עושים מינימום של המינימום. והכל בשמחה. אפשר להיעזר בקהילה שאתה נמצא בה, ולארגן בסגנון קידוש מכובד וכו. ולגבי החיים אח"כ - חשוב מאד שהזוג יוכל להחזיק את עצמו. כסף זו לא מילה גסה. צריך שכ"ד, חשמל, אוכל, נסיעות, לימודים וכו. אם הזוג לא יוכל לממן את עצמו, אולי כדאי לחכות. לא מכניסים את עצמך לצרה. כסף זו לא מילה גסה, יש מינימום של כסף שצריך.
ב. להתחתן כשאני אפשר לפרנס את עצמכם (כזוג) זו טעות לדעתי אבל יש הרבה שעושים כך בנוסף יש הרבה מקומות שאפשר לחיות ממשכורת אחת בצורה סבירה
במידה ושני בני הזוג לא יכולים לעבוד הייתי בודקת הייטב מה האפשרויות שלי ומונעת הריון בנתיים (כן. שיקול כלכלי הוא שיקול בהבאת ילדים, בטח במקרים קיצוניים)
עבר עריכה על ידי אביגיל. בתאריך כ"ד באייר תשע"ח 18:06
סליחה שאני אומרת, אבל קשיים כלכליים זה על הפנים. וגם הרסני לפעמים לזוגיות צעירה. קל לזרוק הצעות לחתונה סטייל "נישואין ברבנות" אבל סופר קשה לבצע. וכשמקיימים חתונות כאלו מתוך חוסר ברירה ולא מתוך בחירה זה גם יכול לגרום לקרעים בין המשפחות וליצור משקעים לא פשוטים בכלל שתצטרכו להתמודד איתם.
זה לא מינימום, אם היא אומרת מראש כשהיא נכנסת לזוגיות, אני לא אעבוד שנתיים והחצי חושב על זה ומקבל, אני לא רואה את הבעיה בכך. אם הצד השני רוצה חתונה אז עליו לממן זאת. צריך להתפשר לפעמים, וגם ההורים של החתן לא ירצו שהזוג יכנס לחובות.
החתונה זו הבעיה הקטנה. החיים אח"כ זו הבעיה הגדולה.
לא חושבת, ובתור פורום של בני ישיבות כנראה עוד יסכימובלדרית
שצריך לחכות עד שמוצאים עבודה לפני שבכלל מתחילים לחפש בן זוג. אפשר לפרנס ממשכורת אחת, זה אולי מעט יותר קשה אך אפשרי. והיא ציינה שמדבר בתקופה זמנית, אברכים לא עובדים זמן ארוך יותר, ובאותו זמן יש ילדים והאישה לא במשרה מלאה בהכרח ואיכשהו הם מסתדרים.
אשתי לא עובדת ואני טברך ועובד בערב. עם ילדה. מסתדרים. תלוי אופי
אם אפשר לשאול, איפה אתם גרים? בקרוואן של הישיבה?44444
אני מתארת לעצמי שכותבת השרשור לא יכולה לעבוד כי היא עושה משהו אחר במקום עבודה, אני מתארת לעצמי שסטודנטית, אבל זה לא משנה מה הסיבה. ז"א שהיא תצטרך מעון, גם עם כל ההנחות הוא עולה כסף.
אבל בחור. עלויות- 500-800 לחודש. שוב אשתי סטודנטית ולא עובדת. הבת שלנו במעון ואצל מטפלת (ואין לנו הנחה כי זה סיפור שלם) משלמים את ה1800 כל חודש. מתקמצנים על השאר אני עובד בערבים. מלגה מהכולל והי, אנחנו אפילו מצליחים לחסוך
אבל בגדול-זה אפשרי. מכיר הרבה שעשו את זה בלי שהאשה עובדת ובלי עזרה מההורים. ואנחנו גם משלמים לימודים.
הנקודה היא ללמוד להסתפק ולשמוח במה שיש לך גם אם הוא מועט. לומדים להיות יצירתיים באוכל. (אגב בלוג 'בישול בזול' מומלץ ממש) לומדים לא להתפנק. קניות באינטרנט רק מה שצריך אבל 99 אחוז יוצא זול משמעותית נניח טיטולים דברים לתינוקות. ריהטנו את הבית מאגורה ויד 2. לא מחזיקים רכב. בעיקר טרמפים ותח''צ.
לומדים להתפנק מהדברים הקטנים. לוקחים דברים שאפשר מההורים/אחים /חברים/גמחים נניח בגדי תינוקות משחקים עגלה וכו.
אפשר לסיים חודש עם תינוק ומעון והכל בפחות מ5000 ש''ח. זה קשה להשיג סכומים כאלה לבד כשאברכים, אבל אפשרי בהחלט
מסתדרים בכיף ב2500 ש''ח גג 3000. לדאוג לגור בחור שעלות שכירות ארנונה מין חשמל סה''כ גג 1200 ש'ח. אפשרי. אוכל עוד סד''ג של 800 ש''ח לזוג. עוד כמה מאות לנסיעות בתח''צ וכל מיני דברים שצריך. מסתפקין במועט וזה מספיק לגמרי. מלגה נניח 2000 יעבוד ירוויח עוד 2000 הם כבר יכולים להפתנק קשות
ואם לא עובדים, אפשר להיות עם הילד וזה חוסך גם כן...בלדרית
אצלנו היא לוקחת אחרי הנקה עוד בקבוק. בגדים נכון. לוקחים יד שניה אבל יש דברים שצריך לקנות ולא מוצאים. רב פנמי זה הוצאה כבדה מאד משתלם רק אחרי איזה 2-3 תינוקות. כאן המטרה לחסוך בהתחלה ויוצא להיפך. וזה המון כביסות שזה חשמל יקר וייבוש בחורף. אבל אפשר להניח שהעלות היא סד''ג של עוד 200-300 ש'ח. גם מחממים יותר וזה משמעותי בחשמל
אבל בכללי כן, תינוק זה עוד אדם בבית, צריך חדר או איזור בשבילו, דירת חדר יכולה להתאים אבל רק בהתחלה. גם לפעמים צריך לילד תרופות או טיפולים אז אסור להיות בלי כסף לזמן צרה.
בגדול. חישוב של ילד בלי מעון זה 100 ש''ח כתבתי שם 200-300 לזה. נ.ב. תמיד ח''ו יכול להיות קטסטרופות רפואיו של מליוני שקלים. צריך להיות או מבוטחים או עם גב כלכלי.
לא חושב. אני מוציא בחודש כ60-70 ש'ח על טיטולים כרגע (מהאינטרנט. למשל היה 3 חבילות האגיס 2 ב78 שח. זה מספיק לחדשיים כמעט. או עכשיו קנינו ב80 שח 160 טיטולים של 'טיטולים' מספר 3 כל יום נניח 5 טיטולים יצא לי כ75 לחודש. זה יוצא שבשנה הוצאתי פחות מאלף
אנחנו לא קיבלנו כסף מההורים. עבדנו ולמדנו ופירנסנו את עצמנו. בהתחלה ההוצאות לא מטורפות. אפשר לגור במקום זול ולהשתדל לא לבזבז. בהמשך זה קל יותר כששני בני הזוג עובדים מסודר יותר וגם חוסכים.
כי אם הוא לא בצבא, בעיקרון אפשר לעבוד בניקיון, באבטחה ובכל מיני דברים שלא דורשים לימודים לפני כן. ואם הוא בצבא ונשוי, הוא יכול לבקש שירשו לו לעבוד בגלל מצב כלכלי גרוע.
אבל מדובר פה על בחורה בת 18, לא רווקה מבוגרת. אז לדעתי עדיף לחכות עוד קצת כדי לא להכנס למצב הזה שהוא בכלל לא פשוט הלכתית (מתירים למנוע בשנה ראשונה רק במקרים מיוחדים).
*אני לא פוסק, ברור שצריך לשאול רב איך לנהוג למעשה*
אם אתם יוצאים מנקודת הנחה שהורים ממנים את החתונה כמו במגזר החרדי אז נכון אבל סתם ככה זה אפשרי. לא תמיד קל כי זה יותר קל ללמוד משהו אם יש לך גב כלכלי אבל כל אחד והניסיון שלו עוד דבר חשוב עוני זה לא תמיד בכסף. עוני מנטלי זה יותר בעיה, וצריך להתגבר עליו
בריאות, כסף, משפחה קשה, ועוד... זה האתגר שלך, ואני בטוחה שתצליחי לעבור אותו. אמרת שאת לא יכולה לעבוד שנתיים, אז קודם כל, זה שאת מתחילה לחפש לא אומר שתמצאי מחר, וגם, לפעמים לצד השני יש בסיס כלכלי שיכול לחפות עליכם. אולי גם פתאום תגלי שאת כן רוצה/יכולה לעבוד ואולי הבעל ירצה לפרנס ושאת תהיי עם הילדים? בקיצור... החיים מלאים הפתעות ואי אפשר אף פעם לתכנן. צריך להיות חכמים, לא לעשות שטויות אבל כן לתת הזדמנות לברכה להגיע. אני לא אומרת להיכנס למינוסים, אני אומרת להצטמצם בהתחלה, להתחתן ולגור במקום לפי היכולת ולעשות צעדים שיובילו אתכם למקום טוב יותר. בהצלחה...
כי אפשר להתחתן ללא עזרת ההורים - אם לדוגמא לוקחים את כל הכסף של המתנות ובזה מכסים את הוצאות החתונה, ולא עושים חתונה מפוארת. השאלה מה הציפיות שלך והאם את מוכנה להתאים את החתונה למצב שלכם.
חתונה זה ערב אחד -שהוא אמנם חשוב - אבל במבט של שנים אחורה מה שחשוב הוא הזוגיות והבסיס עליה היא עומדת.
וכאן אדייק - אם המשפחה הזו מצפה ממכם לתמוך בה לאחר שתתחתנו - או שבן הזוג שזו משפחתו ירגיש מחוייב לתמוך בהם - כאן מתחילה בעיה. כי כל עוד שניכם לא מיליונרים זה יכול לגרום לחיכוכים רבים במהלך חיי הנישואים.
כל עוד מדובר בחתונה - תנסו לממן אותה לבד. זה בהחלט אפשרי.
השאלה - מה יהיה ביום שאחרי...ידרשו ממכם לתת להם כסף כדי לקיים אותם?? אתם יכולים לעשות זאת? בן הזוג מבין שהוא צריך לכלכל אותך קודם לפני משפחתו??
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
