שמרני מזכור את אשר מאיבי לי עולל
אז בדעוך כל כוכבי רקיעי
וקול הנשמה בי נדם
אל נא תבואני שואה
עליו אשמתו לגולל
כי הוא מחוזי העלום ובו אנוכי משתקף
כהלך הבא ממזרים וצופה את פניו באגם
שלמה היו נפתולי
ולמי אתנה הכאב
אם סהר לילי הרחוק
חלול מתוכו ונפגם
ועת ננעלו שערים
וחושך רובץ על העיר
ואני מרותק לסלעי
מנודח ומנוער אהבה
תן לי לראות בו ניצץ
רק ניצוץ שעודנו מאיר
למען אדע כי גם בי
גם בי עוד הכל לא כבה.
אז הנה, בבקשה:
ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית ויזואלית
'לשמוע מוזיקה מוקלטת זה לא אותו הדבר כמו לשמוע את המוזיקה החיה, בקונצרט'
וזה גורם להם לחשוב שוואלה, באמת את הטבע אי אפשר לשחזר והכי יפה ואמיתי זה טבעי
אבל באמת הכל עניין של כמה אנחנו משקיעים בלהעתיק את הטבע הזה.
אם היינו מגדילים את מספר הדגימות או מרחיבים את חלונות הדגימה או מה שזה לא יהיה, זה יישמע בדיוק אותו הדבר.
ההבדל הוא רק כמותי
כמה אתה גודם, כמה פיקסלים יש, כמה סינוסים. כמה.
פסידוניתפסגותאחרונהאם את כל הסער הזה והצער הזה והכאב הזה והפקק הזה שחוסם את הגרון אפשר לדחוס רק למשפט אחד בודד.
אוקיי וואט דה פאק
היא עד כדי כך סתומה?
לא אומרים דברים כאלה. פשוט לא.
זה לא יוצא לי מהראש עכשיו
אופפ.
קראתי את מה שהוא כתב
באלי לצרוח
באלי לבכות
באלי לא יודעת מה.
לא רציתי לראות אותו
אבל לא הייתה ברירה
והיה כאילו בסדר אבל אבל
האם הסיוטים יחזרו
יש מצב גדול שכן
גאד.
שונאת את המצב הזה
פשוט שונאת
היה נחמד לראות את כולן אבל גם ממש מוזר וטיפה מציף
פאק.
מקווה מאוד מאוד שהנסיעה היום תשפר לי את המצברוח
כי כרגע באלי להיכנס למיטה ולא לצאת.
אופפפ
ראיתי את הסטורי שלה
וכן אני מקנאה. מודה בזה.
אני יודעת שחברויות לא נשארות לנצח
אבל דמט באלי את זה שוב
באלי אנשות שהיו איתי בתוך השיט והן היחידות שהיו איתי שם
אולי זה טוב שאין אותן עכשיו
אבל פאק זה נראה שלהן ככ טוב
ולי ככ רע
והן ביחד ונשארו חברות
ואני קצת חסרת חברות כרגע
למה לעזאזל אני מתגעגעת לפעם.
שום טוב לא היה שם. כלום.
אז מה יש לך מפגרת
המילים שלה מהבוקר לא יוצאות לי מהראש
למה זה עדיין משפיע עליי ככ חזק. מה נדפק איתי
ולראות אותו לא עשה לי טוב
ולקרוא את מה שהוא כתב עוד יותר
למה אני כישלון.
באלי לצרוח לאלוהים אבל אני שונאת אותו עכשיו
פאק.
מי מאחל שבת שלום בחמישי בבוקר
בצהרים
מה יהיה
עד כדי כך כל הבטחון העודף הזה מקיף אתכם?
לאן יש לרוץ
למה לא היום
מה שבטח יבוא
כבר מחר
זה כנראה אנשים שמאחלים את זה
יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום
כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב
אפשר למשוך את שבת גם לראשון
להאריך את הסוף
שעון קיץ
מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום
גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה
לחזור מאובק הביתה בשקיעה
דמדומים
האישה מחכה לו
מכינה לו משהו לאכול
הוא נוהם משהו לא ברור
מעשן קצת
נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה
מסוכנת
מכרות היהלומים במיר
זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו
מי שמתקרב מציץ ונפגע
חושך סיבירי קפוא במינוס 40
עולמות האסוציאציה כאן מרתקים
הייתי מגלה את העולם הזה
עולם חדש
עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה
גילוי
לצעוד עליו יחף
לעבור בתוכו
לחקור ולחשוף הכל
לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל
לטעום את מה שיש להציע
זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר
87%
In two days
And I'll probably finish it today
.This is fucked up
What the fuck is wrong with me
I hate myself about it
I feel like I'm doing something forbidden
But it's not
Why am I so hard on myself about it
I hate how much I enjoy it
I feel like shit
I want to run away to the beach
I want to sleep forever
I don't know
.Fuck
חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה
חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.
החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים
בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר
אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי
כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות
נאכל ביצים ובשר כל היום
נזיז ברזלים
נשמע מוזיקה
נישן נורמלי
האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע
עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול
צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת
פחח
את מי אתם מחפשים
במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא
מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת
מה רואים מה קוראים מה שומעים
מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט
למי אכפת
היעשה מה שהינך
אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח
חודש אייר
סוף אפריל
מזל שור שחורש ביסוד האדמה
מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר
לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול
אייר זה אור זה זיו
אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור
זה סתם בלי קשר
וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר
עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה
"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"
מי כותב ככה?
או במילים אחרות
"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"
יש בי את הפחד לפעמים
שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה
אני אפילו יודעת בעצם
אחרי 6 חודש אינטנסיביים
שכרגע זה חצה קצת את האהבה
כרגע זו הקרבה.
אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם
אבל מצד שני
לפעמים כשאתה אוהב מישהו
צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית
וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת
כמו מדינה,וצבא
לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה
