אוי טאטע תרחם!!!!!
כואב. כואב כל כך.
אז נכון שאני טראומתית מדי ויש לי חרדות ופחדים לפעמים שהם סתם.
אבל.
אבל כואב כל כך.
וזה לא כאב רגיל.
זה חד וחותך.
ואני מפחדתתת מפחדת אבאאאא!!!!!
אני לא רוצה.
לא רוצה.
ואין לי כח להתפלל.
ואני מטומטמת ואני בחיים לא אשיג אומץ כדי להגיד.
וזה ממש מטומטם.
ברמה היסטרית.
כי צריך לבדוק.
אבאאא
מה עובר עלי לעזאזל?!
אני מפחדת.
פחד מוות.
וזו אני אז אני ישר חושבת על הגרוע מכל.
אבא אבא אבא
טאטעע!
מה קורה פה??
מה אתה רוצה למסור לי?
בדיוק בתקופה הזאת.
למה אבא? למה דווקא עכשיו?
כואב לי.
וזה רציני ואני לא מקצינה. הפעם.
אולי אני מקצינה רק במחשבות ובדמיונות.
כי זו אני. אז אני ישר חושבת על זה. על הגרוע מכל.
אבל את הכאב אני לא מקצינה.
זה כואב. כל כך.
אני לא עומדת בזה.
ושום דבר לא עוזר ולא מרגיע.
אבאאאאא
אב הרחמן אבא יקר
תן בי את הכח לעמוד בנסיון הזה
בבקשה ממך תפקח בי את העיניים
לא אוכל בלעדיך יותר
אבא יקר תעזור לי לראות
שיש בי את האומץ להעז ולעשות
פחדים ועצמה יכולת פשוטה
לקחת אחריות אני ואתה
וכדי לעבור את הגבול הדמיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אבא יקר כשאפקח את עיניי
תראה לי שהכל עוד פתוח לפני
שאני עוד בפנים ואתה עוד קיים
שכל יום אוכל להתחיל מחדש
וכדי עבור את הגבול הדמיוני שהמצאתי
אני חייב חייב להיות אמתי
ואם אין אצלי אמת אין אמונה
וזה כואב כואב לי אבא יקר
אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומד כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה
אני לא מתכוון לוותר הפעם אב הרחמן
אב הרחמן אבא יקר
תן בי את הכח לעמוד בנסיון הזה
טאטע.
בבקשה.