חשבתי עליך המון..

שמחה שאת אחרי..

תהי מוכנה לקבל שינויים במצב רוח שלא כ"כ בשליטתך..

בנוסף, ייתכן וקשיים צפים דווקא בהמשך (בתוך המאורע את מאופקת ובשליטה ובהמשך הגוף/הנפש מרשים לעצמם קצת להתלונן..)..

המון חיבוקים!!

מחכה לבשורות טובות בהמשך..

ממש מחמם את הלב

אני שמחה שאתן מכינות אותי למה שאני  עלולה לחוות

כרגע אני די בסדר נפשית

קצת מבוהלת מזה שאני בחופש! מצחיק נכון?

אני אחת כזאת שהשגרה ממש קריטית לה.. נותן לי ביטחון

מצד שני אין מאושרת ממני שאני לא צריכה ללכת לעבודה כרגע!

אז אני בעיקר עכשיו עסוקה במחשבות של איך למלא לי את הזמן כך שארגיש שהוא משמעותי

לא שאני חושבת שיהיה לי משעמם לרגע (כל ענייני הבית, מילון סידורים שחיכו לי, כתיבת דוחות סוף שנה...וכל מיני כיופים שאני מפנטזת עליהם)

אבל אני מפחדת מהשעמום של הריק הזה.. ואולי מפחדת שאם ארגיש ריקנות העצבות תחלחל והמחשבות ישגעו אותי

מוכר לכן אולי?

חוץ מזה רציתי לשתף על החוויה של המפגש עם החברה בפעם הראשונה

ממש חששתי! לא רציתי לראות אף אחת (אני גרה בקהילה מאוד קטנה ומשפחתית)

לא רציתי שירחמו עליי!

חברה טובה שעברה משהו קצת דומה ייעצה לי לחשוב איך אני רוצה שיתחסו אלי ולכתוב את זה לחברות..שיידעו כי גם להן זה לא קל..

אז בעצתה כתבתי להן..וקיבלתי פידבקים משמחים

כתבתי להן שאני מעדיפה שימשיכו להתנהל לידי כאילו הכל בסדר.. ושאני לא רוצה מבטים מנחמים ולא חיבוקים שמשתתפים בצערי..

וזה היה לי ממש כיף.. נחתתי לשבת.. והרגשתי מעולה אז העזתי ללכת לבית כנסת (נמצא מעבר לכביש..)

ודיברנו כרגיל, וגם קצת סיפרתי, אבל כמו שמספרים על לידה. לא כמו שמספרים על פטירה.

יכול להיות שאני בהדחקה וכו'

כרגע ככה ממש טוב לי. והיה לי ממש כיף כל התשומי שקיבלתי (תשומי נטול רחמים...)

יש לי עוד הרבה מה לשפוך.. כרגע לא אלאה אתכם.. תודה שאתן פה!

אני שמחה שהמפגש שלך עם החברה היה טוב, שידעת מה לבקש ושאכן החברה קיבלה זאת כפי שרצית ונתנה לך תחושה נוחה. משמח ומרגש! שימשיך כך בטוב.

הכי משמח אותי לקרוא שאכן הצלחת לשתף ולספר מסיפורך. זה משמעותי.

תמשיכי לספר. בין אם זה סיפור לידה ובין אם זה סיפור פטירה- זה עדיין ספיר שצריך לבוא לעולם (...), להיוולד, ולהתקיים בו. כמה זמן שהוא זקוק. תני לו את אויר העולם לשהות בו, במקומות בהם את מרגישה בטוחה לספר.

אם זה מציף בך משהופנימי לא טוב, או גורם לשאלות מביכות או גורמות לך לחוש לא בנח- שימי לב לכך. לא כל שיתוף לכל אחד/אחת הוא אכן טוב. שתפי את מי שטוב לך לשתף.

אבל טוב לאוורר את הנפש מהסיפור, לתת לו להיות באויר העולם ולא לסגור אותו בקופסא בתוכך.

אכן קשה להיות בבית לאחר לידה שקטה.

הריק והחסר מורגשים, ואז גם המקום של האבל תופס את מקום העשייה.

בעיניי זו תקופה שיכולה להיות עבורך זמן לעיבוד פנימי של אבדן שחווית. ברור שאת רוצה ונוטה להיות עסוקה, מטבעך את כזאת (ואני מזדהה... גם אני כזאת), ועם זאת- הצורך של הנפש לא לעבור הלאה הוא משמעותי. כשמאבדים אדם קרוב יש שבעה, שלושים, שנה... כי לנפש לוקח זמן להתאבל.

זה לא קל אבל זה כל כך נצרך. 

לכן כן כדאי לאפשר לעצמך להיות בתוך שלבי אבל ופרידה.

ולאפשר לעצמך לכאוב את האבדן.

זה הזמן שלך להתייחד עם מה שאיבדת ולאפשר לו ללכת.

ומה שקורה לפעמים זה שפעמים רבות המנוחה קשה בהתחלה ומתקשים להיפרד מהיומיום העמוס-- ואז מתרגלים אליו ודי מתמכרים אליו... וזו נהיית תקופה משמעותית למרןת הקושי להיות חסרת עבודה מוגדרת.

מאחלת לך תקופה משמעותית שממנה תצמחי קדימה.

אני שמחה שהעלת את זה..

ניסיתי לרמוז בעדינות על ירידה במצב רוח לא נשלט..

וצריך ממש להיות מוכנים לכך..

לא הכינו אותי לכך וזה היה לי ממש חסר..

אני חושבת שכשאשה עוברת הפלה חשוב שהרופא יידע אותה במצבי הרוח המשתנים.. זה נתון חשוב ממש לדעת..

כשעברתי הפלה ניסיתי להמשיך רגיל והגעתי למחרת לעבודה.. חייכתי.. שידרתי שהכל בסדר.. 

אבל הבנות בעבודה לא נתנו לי.. וכשאמרתי "לא נורא/ יכול לקרות לכולן/ קורה להרבה/ בטח היה פגוע וטוב שנפל" וכל שאר התירוצים.. הן לא נתנו.. אמרו שזה לא נכון..שחיכיתי הרבה להריון.. שזה ממש מאכזב.. שחשוב להשתהות.. וכדומה..

הן נתנו קול לקולות שהחבאתי.. 

בנוסף,משפחתי הכריחה אותי לקחת שבוע מחלה בכדי להתאושש למרות שלא רציתי.. אחותי ובעלי ממש רבו איתי על זה..

וזה היה כל כך נכון בדיעבד..

השתהתי.. נתתי קול לכאב..

זה ממש מאכזב.. האבדן גדול.. הכאב גדול.. הציפייה גדולה...

מקווה שעזרתי במעט..

בהצלחה.. 

זה ביטוי יפה.

ואני מסכימה, מאוד חשוב לתת לעצמינו מקום וזמן להתאבל.

ועם זאת לזכור שלכל אחת הזמן שלה, הנפש שלה, חוויות החיים הקודמות שלה, התמיכה שלה, האישיות שלה ועוד- ולכל אחת סגנון ההתמודדות שלה.

הדבר המשותף לכולנו כבני אדם הוא הצורך כן לאפשר לעצמינו לעבור תהליכי פרידה ואבל, ולא להדחיק את הכאבים הנפשיים הנובעים מצער אובדן/אובדנים.

השאר- מנסיוני האישי ונסיון של ליווי נשים רבות- כבר תלוי בכל אחת ובתפיסת העולם שלה, האישיות שלה ועוד גורמים רבים נוספים.

על כן, אני שבה ומחזקת את דברייך- חשוב לאפשר זמן ומקום לאבל ולעיבוד האובדן.

ואם יש צורך בכך- אף לפנות לטיפול על מנת להיעזר במישהו/י מקצועי/ת.

ולפעמים תהליכי האבל עוברים בצורה שאנחנו לא צופים אותם.

תודה לך ול-

@מאמינה ובטוחה

שהעליתן את הנושא החשוב אל פני השטח, ונתתן קולות למגוון הקולות הקיימים.

חיבוקים!

ציפי

גם נשים רזות מאוד עוברות הפלות, וגם נשים מלאות.

יכול להיות שאולי הרופא התכוון לשחלות פוליציסטיות? אחד מהתסמינים לשחלות פוליציסטיות הינו השמה. ישנו גם שיעור יתר, פצעונים ועוד מספר תסמינים. האם הרופא דיבר על כך?

בכל מקרה, בין אם דיבר על כך ובין אם לא- שחלות פוליציסטיות אינן גורמות להפלות.

אני מצטערת בשבילך על ההפלה שעברת, חיבוק גדול.

לא תמיד מוצאים סיבה להפלה, למרות שמציאת סיבה מרגיעה משהו בנפש. קשה להיות ללא ידיעה מה גרם לכך.

חיבוק.

משמח שיש סביבך חברות מבינות. זה כל כך משמעותי שכתבת להן איך את רוצה שיתייחסו אליך. 
תזכרי שמותר כל יום להרגיש אחרת ומותר לתת עדכון לחברות שהיום צריך יחס אחר. 
 

נשמע הגיוני שזה פשוט קרישי דם

בהפלה טבעי היה לי מלא גושים

ואמרו לי שזה בעיקר קרישי דם

אבל אני לא באמת יודעת

אם הגושים הם באמת קטנים והכאב הוא נסבל אז לדעתי זה כן הגיוני.

הרחם צריכה להתנקות מכל השאריות, ופחות משבוע אחרי זה הגיוני שעוד יש קרישי דם.

אבל בכל מקרה, בשביל הנחת והרוגע שלך, ממליצה להתקשר למוקד אחיות של הקופה שלך. הן ידעו להנחות אותך בצורה הכי מקצועית.

מתפללת איתך לרפואה שלימה ונחמה בקרוב!!

עבר, ב"ה הכל בסדר.

תודה על המענה והחיבוקים!

יש התאמות בתהליך טהרה אחרי גרידה?

ראיתי שלא אמורים להשתמש בטמפונים וזה, עדים זה בסדר? מוך דחוק?

לדעתי פוטרים ממוך דחוק. (כלומר אותי פטרו אחרי לידה, לא יודעת אם זה גורף)

עדים זה נראה לי פחות בעייתי רפואית

אבל זה על אותו עיקרון

שלא כדאי שיהיה משהו שישב שם זמן ארוך

את שאר הבדיקות עשיתי בעדינות כרגיל.

אבל הכי טוב להיות בליווי של רב או יועצת הלכה 

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.