חשבתי עליך המון..

שמחה שאת אחרי..

תהי מוכנה לקבל שינויים במצב רוח שלא כ"כ בשליטתך..

בנוסף, ייתכן וקשיים צפים דווקא בהמשך (בתוך המאורע את מאופקת ובשליטה ובהמשך הגוף/הנפש מרשים לעצמם קצת להתלונן..)..

המון חיבוקים!!

מחכה לבשורות טובות בהמשך..

ממש מחמם את הלב

אני שמחה שאתן מכינות אותי למה שאני  עלולה לחוות

כרגע אני די בסדר נפשית

קצת מבוהלת מזה שאני בחופש! מצחיק נכון?

אני אחת כזאת שהשגרה ממש קריטית לה.. נותן לי ביטחון

מצד שני אין מאושרת ממני שאני לא צריכה ללכת לעבודה כרגע!

אז אני בעיקר עכשיו עסוקה במחשבות של איך למלא לי את הזמן כך שארגיש שהוא משמעותי

לא שאני חושבת שיהיה לי משעמם לרגע (כל ענייני הבית, מילון סידורים שחיכו לי, כתיבת דוחות סוף שנה...וכל מיני כיופים שאני מפנטזת עליהם)

אבל אני מפחדת מהשעמום של הריק הזה.. ואולי מפחדת שאם ארגיש ריקנות העצבות תחלחל והמחשבות ישגעו אותי

מוכר לכן אולי?

חוץ מזה רציתי לשתף על החוויה של המפגש עם החברה בפעם הראשונה

ממש חששתי! לא רציתי לראות אף אחת (אני גרה בקהילה מאוד קטנה ומשפחתית)

לא רציתי שירחמו עליי!

חברה טובה שעברה משהו קצת דומה ייעצה לי לחשוב איך אני רוצה שיתחסו אלי ולכתוב את זה לחברות..שיידעו כי גם להן זה לא קל..

אז בעצתה כתבתי להן..וקיבלתי פידבקים משמחים

כתבתי להן שאני מעדיפה שימשיכו להתנהל לידי כאילו הכל בסדר.. ושאני לא רוצה מבטים מנחמים ולא חיבוקים שמשתתפים בצערי..

וזה היה לי ממש כיף.. נחתתי לשבת.. והרגשתי מעולה אז העזתי ללכת לבית כנסת (נמצא מעבר לכביש..)

ודיברנו כרגיל, וגם קצת סיפרתי, אבל כמו שמספרים על לידה. לא כמו שמספרים על פטירה.

יכול להיות שאני בהדחקה וכו'

כרגע ככה ממש טוב לי. והיה לי ממש כיף כל התשומי שקיבלתי (תשומי נטול רחמים...)

יש לי עוד הרבה מה לשפוך.. כרגע לא אלאה אתכם.. תודה שאתן פה!

אני שמחה שהמפגש שלך עם החברה היה טוב, שידעת מה לבקש ושאכן החברה קיבלה זאת כפי שרצית ונתנה לך תחושה נוחה. משמח ומרגש! שימשיך כך בטוב.

הכי משמח אותי לקרוא שאכן הצלחת לשתף ולספר מסיפורך. זה משמעותי.

תמשיכי לספר. בין אם זה סיפור לידה ובין אם זה סיפור פטירה- זה עדיין ספיר שצריך לבוא לעולם (...), להיוולד, ולהתקיים בו. כמה זמן שהוא זקוק. תני לו את אויר העולם לשהות בו, במקומות בהם את מרגישה בטוחה לספר.

אם זה מציף בך משהופנימי לא טוב, או גורם לשאלות מביכות או גורמות לך לחוש לא בנח- שימי לב לכך. לא כל שיתוף לכל אחד/אחת הוא אכן טוב. שתפי את מי שטוב לך לשתף.

אבל טוב לאוורר את הנפש מהסיפור, לתת לו להיות באויר העולם ולא לסגור אותו בקופסא בתוכך.

אכן קשה להיות בבית לאחר לידה שקטה.

הריק והחסר מורגשים, ואז גם המקום של האבל תופס את מקום העשייה.

בעיניי זו תקופה שיכולה להיות עבורך זמן לעיבוד פנימי של אבדן שחווית. ברור שאת רוצה ונוטה להיות עסוקה, מטבעך את כזאת (ואני מזדהה... גם אני כזאת), ועם זאת- הצורך של הנפש לא לעבור הלאה הוא משמעותי. כשמאבדים אדם קרוב יש שבעה, שלושים, שנה... כי לנפש לוקח זמן להתאבל.

זה לא קל אבל זה כל כך נצרך. 

לכן כן כדאי לאפשר לעצמך להיות בתוך שלבי אבל ופרידה.

ולאפשר לעצמך לכאוב את האבדן.

זה הזמן שלך להתייחד עם מה שאיבדת ולאפשר לו ללכת.

ומה שקורה לפעמים זה שפעמים רבות המנוחה קשה בהתחלה ומתקשים להיפרד מהיומיום העמוס-- ואז מתרגלים אליו ודי מתמכרים אליו... וזו נהיית תקופה משמעותית למרןת הקושי להיות חסרת עבודה מוגדרת.

מאחלת לך תקופה משמעותית שממנה תצמחי קדימה.

אני שמחה שהעלת את זה..

ניסיתי לרמוז בעדינות על ירידה במצב רוח לא נשלט..

וצריך ממש להיות מוכנים לכך..

לא הכינו אותי לכך וזה היה לי ממש חסר..

אני חושבת שכשאשה עוברת הפלה חשוב שהרופא יידע אותה במצבי הרוח המשתנים.. זה נתון חשוב ממש לדעת..

כשעברתי הפלה ניסיתי להמשיך רגיל והגעתי למחרת לעבודה.. חייכתי.. שידרתי שהכל בסדר.. 

אבל הבנות בעבודה לא נתנו לי.. וכשאמרתי "לא נורא/ יכול לקרות לכולן/ קורה להרבה/ בטח היה פגוע וטוב שנפל" וכל שאר התירוצים.. הן לא נתנו.. אמרו שזה לא נכון..שחיכיתי הרבה להריון.. שזה ממש מאכזב.. שחשוב להשתהות.. וכדומה..

הן נתנו קול לקולות שהחבאתי.. 

בנוסף,משפחתי הכריחה אותי לקחת שבוע מחלה בכדי להתאושש למרות שלא רציתי.. אחותי ובעלי ממש רבו איתי על זה..

וזה היה כל כך נכון בדיעבד..

השתהתי.. נתתי קול לכאב..

זה ממש מאכזב.. האבדן גדול.. הכאב גדול.. הציפייה גדולה...

מקווה שעזרתי במעט..

בהצלחה.. 

זה ביטוי יפה.

ואני מסכימה, מאוד חשוב לתת לעצמינו מקום וזמן להתאבל.

ועם זאת לזכור שלכל אחת הזמן שלה, הנפש שלה, חוויות החיים הקודמות שלה, התמיכה שלה, האישיות שלה ועוד- ולכל אחת סגנון ההתמודדות שלה.

הדבר המשותף לכולנו כבני אדם הוא הצורך כן לאפשר לעצמינו לעבור תהליכי פרידה ואבל, ולא להדחיק את הכאבים הנפשיים הנובעים מצער אובדן/אובדנים.

השאר- מנסיוני האישי ונסיון של ליווי נשים רבות- כבר תלוי בכל אחת ובתפיסת העולם שלה, האישיות שלה ועוד גורמים רבים נוספים.

על כן, אני שבה ומחזקת את דברייך- חשוב לאפשר זמן ומקום לאבל ולעיבוד האובדן.

ואם יש צורך בכך- אף לפנות לטיפול על מנת להיעזר במישהו/י מקצועי/ת.

ולפעמים תהליכי האבל עוברים בצורה שאנחנו לא צופים אותם.

תודה לך ול-

@מאמינה ובטוחה

שהעליתן את הנושא החשוב אל פני השטח, ונתתן קולות למגוון הקולות הקיימים.

חיבוקים!

ציפי

גם נשים רזות מאוד עוברות הפלות, וגם נשים מלאות.

יכול להיות שאולי הרופא התכוון לשחלות פוליציסטיות? אחד מהתסמינים לשחלות פוליציסטיות הינו השמה. ישנו גם שיעור יתר, פצעונים ועוד מספר תסמינים. האם הרופא דיבר על כך?

בכל מקרה, בין אם דיבר על כך ובין אם לא- שחלות פוליציסטיות אינן גורמות להפלות.

אני מצטערת בשבילך על ההפלה שעברת, חיבוק גדול.

לא תמיד מוצאים סיבה להפלה, למרות שמציאת סיבה מרגיעה משהו בנפש. קשה להיות ללא ידיעה מה גרם לכך.

חיבוק.

משמח שיש סביבך חברות מבינות. זה כל כך משמעותי שכתבת להן איך את רוצה שיתייחסו אליך. 
תזכרי שמותר כל יום להרגיש אחרת ומותר לתת עדכון לחברות שהיום צריך יחס אחר. 
 

ואור מהר מהר

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

אני לא מכירה שאיבה

עברתי בגרידה

אם רלוונטי אפרט

וחיבוק גדול♥️♥️

אני בחרדות

מה מפחיד אותך?

הרבה חרדות לקראת

אמרו שאיבה וואקום

חיבוק ענק♥️♥️

אולי תכתבי בפורום הריון ולידה? הוא יותר פעיל ואולי יהיה שם יותר מענה..

קצת כואב ולא נעים, אבל נסבל ועובר מהר.

בהצלחה! ושה' ימלא את חסרונך❤️

עשיתי היום בבית חולים נהריה עם הרדמה מלאה

שאיבה .. דימום קל וכאב קל

מרגישה רק עייפה

נתנו לי גם אנטיביוטיקה כי נמצא לי בדם זיהום

תודה אמן לכולנו

איך את עכשיו?

🫂

היום עשיתי בבית חולים נהריה סיבובת שעה 16:00

שאיבה בהרדמה מלאה

קצת דימום קל וכאב קל

כרגע מרגישה טוב רק עייפות