כשמישהו מעצבן אתכם, מה אתם אומרים עליו?
אתם אומרים לו שהוא חולה לוקומיה? אתם אומרים לו שהוא חולה לב?
לא. אז מה אתם אומרים?
אתם אומרים משפטים אחרים. "חולי נפש". "אוטיסטים".
חשבתם פעם על זה שיש אנשים אמיתיים שהם חולי נפש, ואוטיסטים שמסתובבים בינכם?
"תצא מזה וזהו.. אף אחד לא מכריח אותך".
תגידו, אתם רציניים? זה תהליך פנימי עמוק וקשה שאנחנו מנסים לעבור. אנחנו מתמודדים , כל יום מחדש.
"אוף, אני ממש בדחיכאן היום."
אתם.לא.בדכאון. אתם עצובים, אתם מתוסכלים, יאן לכם חשק – אבל אתם לא בדיכאון. דיכאון הוא משהו הרבה יותר מורכב מזה.כדי לצאת מדכאון, אנחנו צריכים לעבוד הרבה זמן, להתגבר כל בוקר מחדש, לקום, לפקוח עיניים ןלא להישאר במיטה ליום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.
"איזה. אתם פשוט אוטיסטים.תפסיקו!"
אני מחזירה את הקריאה אליכם- תפסיקו!
כולנו על רצף האוטיזם היכנשהו. זה שאתם לא מסתדרים איתם לא הופך אותם לאוטיסטים, כשאוטיזם בהגדרה שלו הוא פשוט אנשים שקצת יותר רחוקים ממנן. תדמיינו שאתם שומעים את החיות אומרות לחברות שלהם שאחים שלהם פשוט בני אדם. לא הייתם נפגעים?
מחלת נפש היא מחלה לכל דבר וענין. היא לא באשמת המקבל אותה, ו *סובלים* ממנה. אוטיזם הוא משהו שיש לכולנו ברמות שונות. אתם אוטיסטים לפי ההגדרה שלכם, כי אתם עמדים ולא מוכנים לקבל את זה שיש אנשים ששונים מכם ובאמת סובלים בגלל זה.
תפסיקו, בני אדם שכמוכם.

אם הכאבתי, לא בכוונה.
אבל באמת התכוונתי. שאני ניראלי אותיסטית. בהגדרה
ככה כאילו
לא שאני סתומה או משו