בתחילת הפרשה (והאמת שבמלא מקומות בתורה אבל תפסתי טרמפ על הפרשה כדי להביא ת'רעיון) ה' יתברך מבטיח לנו שפע גשמי וניצחון במלחמות בתנאי שנלך בחוקותיו ונשמור מצוותיו
כששומעים את הקריאה הזאת קשה שלא להרגיש חוסר נוחות. גשם ופרנסה זה דבר נחמד אבל מה עם קצת רוחניות? ריבוש"ע תבטיח לנו גן עדן, דבקות, חיי נצח בעולם שבו צדיקים יושבים עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה...
השאלה מתעצמת בעקבות המציאות הנראית לעיננו (צדיק ורע לו רשע וטוב לו) והתשובה הניתנת ע"י חז"ל: "צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור" כלומר אדם שאינו צדיק גמור, הקב"ה משלם לו על עברותיו בעולם הזה כדי שיהיה צדיק שלם לעולם הבא. ועוד גם כלפי צדיקים גמורים נאמר: "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא" (אין שכר המצוות בעוה"ז)
על פי זה (ועוד מקורות) אין טעם לצפות לשכר בעולם הזה, היפך מה שכתוב בתורה.
יש שהסבירו שדברי התורה מופנים לשכבות הנמוכות שבעם מבחינה רוחנית שאליהם מדבר גשמיות בצורה מרכזית.
אך קשה על פירושם(לכאורה): א. אף על פי כן היה צריך לפחות להיזכר עניינים רוחניים לטובת הצדיקים ב. כל חלק שבתורה מופנה לכל א' מישראל. ג. אם כך למה בפועל לא מגיע השכר לצדיקים?
יש שפירשו שאכן השכר הגשמי הוא אינו העיקר והשכר הגשמי הוא בשביל שנוכל לעבוד את ה' בנחת ללא הפרעות.
אך קשה על פירושם(לכאורה): א. אף על פי כן היה צריך לפחות להיזכר עניינים רוחניים שהם עיקר השכר ב. אם כך למה בפועל לא מגיע השכר לצדיקים?
על כן נראה לעשות חילוק חשוב בין זמן הגלות שעליו אומרים שאין שכר מצות בעולם הזה ובין הזמן הזה זמן הגאולה בו אנו נמצאים.
בזמן הגלות אין ערך לביסוס המעמד החומרני מלבד הצורך להתקיים לעבודת ה'. במציאות כזאת ככל שנמעיט בצבירת גשמיות כך נתעלה, על כן לא שייך לצפות לשכר גשמי שהוא אינו אלא מועקה. ולכן מתבלטת אז התקווה לעולם הבא וכו'
אבל בזמן הזה זמן גאולתנו שהאומה שבה וחיה חיים מלאים בארצה אז כל מה שזוכים להרחבה בגשמיות אז הקדושה מונחלת יותר ויותר בעולם "ממלכת כהנים" ואז ברמה הלאומית יש חפיפה מדויקת בין מצבנו הרוחני למצבנו הגשמי כמו שמופיע לאורך כל התנ"ך (בולט במיוחד בספר שופטים) לכן השכר בעולם הבא נהיה זניח כי העיקר להמליך את ה' פה בעולם הזה.
שבת שלום! אשריכם על הסבלנות
