עבר הרבה זמן
דיברנו קצת בין לבין
אפילו נפגשנו
אבל אני שמח שלא המשכנו

הרגש הולך ודועך
הרבה יותר לאט ממה שציפתי
קוויתי
אבל זה לא משנה
זה רק מוריד את הקושי בהחלטה במתינות
יותר פשוט להקשיב לעצמי ולמחשבות

אני מתגעגע מידי פעם
חושב הרבה
אבל אני מעדיף להמשיך להתגעגע
ואז כבר לא

הרבה ממה שאת מכירה בי כבר לא רלוונטי
הגעתי למקום שנתן לי את הביטחון להוריד את המחסומים
את ההגבלות שהגדירו אותי
אני אותו אדם
אבל משוחרר הרבה יותר
חושב שונה
מרגיש יותר

קשה לי לעכל את זה
אבל השתנתי
התורה עושה עבודה טובה
אני עדיין מנסה לתת לה להמשיך
אבל ההרגלים מקשים
מקווה שלאט יהיה בטוח

להיפגש או לדבר שוב?
יוצא לי לחשוב על זה
אפילו הציעו לי את זה
כמה פעמים
אבל כדי שזה יעשה לי טוב
צריך להתחיל מאפס
אני לא יכול ולא רוצה להתחיל מאפס
בעתיד?
העתיד רחוק
ובקצב של עכשיו
לפי מה שאני מכיר ורואה
בעתיד השוני יהיה גדול מאוד
ומה שהיה יתקשה מאוד ו/או לא יוכל להתמודד עם זה
אני לא רואה טעם לנסות
זה ימנע ממני לעוף

למה אני כותב?
כי המחשבות צריכות לצאת איכשהו
להסתדר איכשהו

אם היינו נפגשים פתאום
הייתי שמח
אני מודה
לא הייתי בורח
אבל אם הייתה אפשרות
הייתי מתחמק מראש
זה לא כדאי

להשקיע בעצמך
לתת לעצמך להשתנות
עם כל קושי שיש
יש משהו לעשות
זה לא פשוט
אבל אפשרי
צריך להוציא מהדיבור
מהמחשבה
מהמציאות את האמירה
"אין לי כח"
זה פשוט לא נכון
כי אם זה בשביל מישהו אחר
פתאום יש כח
יש רצון
יש
אז יש גם לעצמך יש
צריך כנות
כנות אמיתית
כזאת שדורשת להבין מה הסיבה
כזאת שמאמינה שסיבה או תגובה אפשר לשנות
כזאת שמאמינה במי שמאמין
כמוך