גם פה באתר יש פורום סגור בעניין הזה

אני מתייגת את המנהלת שלו מקווה שזה בסדר @ט'

הצעקה של הכאב שלך נשמעת ונקראת בצורה הכי חזקה שיכולה להיות,

כ"כ הרבה נסיונות, כ"כ הרבה אופטימיות כל הזמן,

ויחד עם זה- התחושה של הבדידות....

מחבקת אותך חזק ומאחלת לך רק טוב

שה' יפתח את אוצרו ותזכו לקבל את המתנה בקרוב!!

מתפללת עליך...

אני בטוחה! שתדעי שאני מעריכה אותך מאוד! את אישה חזקה ותצליחי להתמודד עם הכל! ה' יעזור שזו הפעם האחרונה שאת מספרת על קשיים וכאבים! מתפללת עלייך בלי סוף. אני בטוחה שה' איתך!

תנסי למצוא לך חברות שעוברות מה שאת עוברת שיכולות להבין אותך ולעזור לך לשאת את המסע הזה. תנסי לעשות לך אפילו כמה דקות ביום של הנאה ממשהו שאת אוהבת ומפנק אותך.

שלום לך יקרה! קודם כל שולחת לך חיבוק גדול!! ממש ממש מצטערת איתך. אני מאוד מאוד מבינה אותך, ורוצה לחזק אותך בזמן קשה זה שאת עוברת. אני אישית חיכיתי 9 שנים לילד שלי, ועברתי מסע יסורים עד שהגענו לרגע הנכסף. היום יש לי 2 בנים, ואני בהריון נוסף, שנכנסתי אליו באופן טבעי. לי אישית עזר מאוד לכתוב יומן, ולחזק את הזוגיות שלי. ניסתי כל הזמן להשקיע המון בבעלי, וכל פעם שחשבתי על הילדים שחסרים לי, על הטיפולים שלא הצליחו, על התינוק שנולד מידי מוקדם ונפטר, אז הייתי מסתכלת על בעלי ואומרת לעצמי שאולי לאחרים יש ילדים, אבל לי יש בעל נהדר וזוגיות מדהימה. ואז הייתי סופרת את כל הדברים הטובים בחיי ומנסה להתמקד בטוב. לפעמים זה היה קשה ובלתי נסבל, אבל אחרי יום יומיים בכי, הצלחתי לקום ולהמשיך הלאה. אני מאחלת לך מכל הלב שבקרוב מאוד תהפכי לאמא בריאה לתינוק בריא. 

שחשובה לך מי שעובר קשיים אז ודאי לך שאת לא מדברת על זה מחוסר נעימות והכל נשאר בלב. הם ממש יכולים לעזור ולא רק בזה. מה שבטוח שכולנו חושבות עלייך ומתפללותבכל דקה פנויה! (אם תכתבי לנו את השם עם השם של אמא שלך נוכל גם להזכיר אותך בכותל או בקברי צדיקים. נבין מאוד אם לא תרצי להחשף, כמובן). תרגישי טוב!

את מדהימה!

ואיזה מסע מפרך וקשה זה..

הלוואי שתראו במהרה את האור ותזכי להריון שמח, מלא ברכה ושפע!
ותזכו לילדים מתוקים ואהובים. 
והתקופה הזאת תיראה לך כמו חלום רחוק שרק העצים והגדיל אתכם.

ומצטרפת להמלצות לצאת לחופשה זוגית. יש צימר חברתי חדש ומהמם במעלה אפרים, של זוג מקסים שהקים אותו.
הוא מיועד לזוגות מאותגרי פוריות (ולא רק) וכל מי שבא משלם כמה שרוצה..
מוזמנת להיכנס לפייסבוק שלהם.

לגמרי לזיכוי הרבים, אין להם שום מטרת רווח בזה..

חיבוק גדול והרבה כח!

שולחת לך מסר אישי.

זה נשמע נורא. מסע יסורים של הגוף ושל הנפש, ואיך את מצליחה לעבור את כל זה? את גיבורה מדהימה שאין כמוך!

אין לי מילים אפילו להגיב על כל הצער הגדול הזה רק איחולים שיעבור כבר ושתיפקדי ותתברכי במהרה אמן!

היינו באיז אירוע משפחתי בצד שלי וההתנהגות שלהם ממש אכזבה אותי,

הם נרתעו מעומס האנשים, כל אחד עשה פוזות, בכה, נלחץ, לא רצה לגשת, כל מיני דרמות, במקום להיות ילדים חמודים בפשטות.

הם גם לא ממושמעים או לא תמיד מקשיבים וגם בלילות קשה לנו-ענייני פיפי, ובאים אלינו למיטה.

מרגיש לי שאפשר לנהל את אחה"צ ואת יחסי הילדים-הורים באופן יותר קל ופחות מרוקן.

אשמח לדעת איך?

נובע מציפיות לא מותאמות לגיל

הבן שלי בן 6 לא 'עוזר' בשום דבר

יש לו מלא בקשות כרימון

אני לא מצפה שהוא ינגב לעצמו

ולפעמים הוא רוצה שאעזור לו להתלבש

ועדיין אני לא חושבת שיש בעיה איתו או פינוק יתר

נראה לי תואם גיל לגמרי

ברור שילד רגיל בגיל שש אמור להתלבש ולהתנגב לבד.

וגם לאסוף משחק שלו. בגן הם גם מנגבים שולחנות, עוזרים לסייעת לפנות אשפה .  

הוא יכול

זה לא ברור שהוא עושה את זה בהכרח

ובפרט כשהוא עייף/ עצבני/ טרוד

הוא יכול לסדר/ לנקות

ואפילו להכין חביתה (בהשגחה)

זה לא עזרה ע"פ בקשה

ולא הייתי מצפה שזה יתרחש ע"פ בקשה

קראתי את ההבהרה שלך אח"כ ומסכימה איתך, אז ערכתי. 

זה ילד שלישי שלי שאני מנגבת כל עוד הוא מבקש

רק ילד אחד ביקש בגיל 5 לנגב לבד

התנהלות בבית ספר/ בגן שונה מהתנהלות בבית

וגם יש לא מעט ילדים שעושים קקי בעיקר בבית

ראיתי שערכת באמצע

אבל אני אשאיר את התגובה

אולי תועיל למישהו

"הם נרתעו מעומס האנשים"

ואז את מתאכזבת שהם לא היו פשוט ילדים חמודים.

הם חוו איזשהו קושי, עומס אנשים, בטח אם את חלקם לא מכירים זה מציף רגשית. זה הכי טבעי בעולם שיעשו פוזות, לא ירצו לגשת. התפקיד שלהם זה לא להיות חמודים, הם לא בובות.

אני חושבת שלפעמים הציפיות שלנו הן אלה שיוצרות את האכזבה.

יש לי את הילדות הכי מתוקות בעולם! (ואני אובייקטיבית😜), כשאני מגיעה איתן לאירועים וכו' אני יודעת שהן יהיו דבק, יצמדו אליי, לא ירצו לדבר עם אנשים.. זה הכי טבעי לי. מי שרוצה לראות כמה הן חמודות שיבוא למקום הטבעי שלהן- הבית וגם שם כנראה שייקח להן זמן להפתח.

אני חושבת שצריך להבין מה הגיוני לצפות מילדים בגיל הזה ולהתנהל לפי זה

גם כשמגיעים לשבת אצל משפחה במקום להנות צריך להרגיע אותם, להיות איתם וכו כשמדובר גם לא על אנשים חדשים אלא מוכרים.

אחד בוכה, השני לא מרוצה. ותחשבי שזה שניים במקביל שרגשית דורשים את שלהם וזה מקשה.

לציפייה לא תואמת מציאות מהם.

זה באמת מבאס שילדים לא מנהגים איך שאנחנו מצפים. (קרה לי הבוקר, עצבים)

אני חושבת שאת צריכה לרדת לגבוה העיניים שלהם.

גם פיזית וגם נפשית.

הם ילדים, חוו קושי נפשי, עומס מהרבה אנשים, ובנוסף לזה הם חווים אכזבה מאמא על זה שקשה להם עם הסיטואציה.

נסי לראות את העולם מהמבט שלהם.

לראות את מכלול היום שלהם, הם חוו יום שלם בגן עם כללים די נוקשים, די מובן שהם רוצים רגע להתפרק, להשתולל, צומי מאמא.

אני חושבת שברגע שתקבלי את זה שהם ילדים, ילדים שדואגים לעצמם, ועקשנים, ובודקי גבולות ושובבים ומותשים מהיום יום העומס שלהם - ולא כי ככה לך יצאו, כי ככה זה ילדים, של כולן.

מזל שהם לא מרצים, ממושמעים וחיילים - ילד מרצה זה אולי נח אבל ממש ממש לא סימן טוב.

גם המשפחה שלי טוענת שהם סוחטים אותנו ותובעניים אז זה לא רק המבט שלנו,

לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום עם המשפחה, לא לדבר עם אנשים, היינו רק סביבם וזה היה מאד מתסכל.

ביקור שלם שרק איתם וסביבם ומנחמים אותם כי לוקח להם זמן להתרגל גם עם אנשים שהם מכירים וגם כי הם משתוללים וגם אחד יורד כמעט לכביש ולא ממושמע כשאחותי לקחה אותו וגם רבים ביניהם, לא הצלחתי להחליף מילה עם אף אחד והייתי רק סביבם וזה לא סביר. גידלתי אחיינים אני מכירה ילדים ומרגיש לי ששלי תובעניים בהרבה (גם חכמים ב"ה).

אבל זה היה מתיש וגם קבלתי הערות וזה ברור שאנחנו לא מעמידים להם גבול.

לגבי הניגוב דווקא גאה בעצמי, הנטייה שלי לעזור לפנק ולעשות בשבילם וכשהילד בכה וצעק ודרש שאנגב לו אמרתי לו שהוא כבר גדול וצריך לדעת לנגב לעצמו, אני רק אבוא לבדוק לו אח"כ, כשראה שלא התרגשתי- התחיל באמת לנגב לעצמו ולקרוא לי רק בסוף.

זו הייתה תחושת הישג, חשוב לי שידעו דברים בעצמם ושמידת העצמאות תגדל.

לגבי עזרה בבית לא הבנתי מה אתן אומרות....

ילדים רגישים באמת לא מסוגלים להתנהל בצורה "נורמלית" במצבים של הצפה...

(אגב, גם מסכים וממתקים עלולים להיות גורם מציף... לא שאני מתיימרת לתת עצות בנושא, כי אני בעצמי נופלת בזה לא מעט, אבל זו כן נקודה שיש לתת עליה את הדעת...)

גם לבוא אליכם בלילה יכול לנבוע מרגישות גבוהה.

ואולי גם את עצמך אדם רגיש מאוד, כי נראה שאת לוקחת ללב את כל הקשיים איתם❤️

קודם כל מבין השורות שלך איזשהו חוסר ביטחון שלך מולם, זו תחושה פנימית של אולי אני לא בסדר והם "צודקים", בין אם כי את לא עקבית או כי הרגלת אותם ובין אם מסיבות אחרות. וכשהם קולטים את זה אז קל להם להוציא את מה שהם רוצים ולהתיש אותך.

כשהם עושים את זה הם לא מנסים להתיש אותך הם פשוט בודקים מה הם יכולים לקבל, שזה דבר די נורמלי. לשאלתך, כן כל הילדים (אולי למעט יחידי סגולה חריגים) מחפשים לעשות כיף, לנוח ולהתפרק ולקבל כמה שיותר שהם יכולים. פה נכנס המקום שלך כהורה..

הדבר הכי חשוב זה לדעת שגם אם הם בוכים או כועסים את עושה את הדבר הכי נכון בשבילם - מחנכת אותם. אולי הנקודה הספציפית שאת מתעקשת עליה כרגע היא לא הדבר הכי חשוב שיש בעולם, אבל היא חשובה באמת, לא כי לאסוף את הצבעים זה חשוב, אלא כי שותפות בבית זה חשוב. לא כי את צריכה את ה"בבקשה" ו"תודה" אלא כי אם הם לא ילמדו בבית להיות אנשים נעימים, הם לא ילמדו את זה בכלל.

איך משנים דברים? פשוט אומרים להם בנחת, יש דברים שאנחנו עושים בשביל ילדים קטנים, ככל שגדלים מצופה מכם לדעת לעשות דברים בעצמכם. עד היום לא ציפינו מכם לאסוף, אבל עכשיו אתם גדולים ואני רוצה שתאספו את המשחקים אחריכם. אפשר להתחיל מזה שאת אוספת איתם, או שיאספו משחק אחד, אבל בעיקר שיתחילו להיות שותפים. ולחשוב איך את מגיבה אם זה לא קורה. נגיד שהם בוכים שהם לא יודעים לא יכולים ולא רוצים, מה את עושה? כי נגיד הגישה שלי היא שלא מוציאים משחק חדש עד שהכל אסוף. זה יכול להיות גם אין טלוויזיה עד שהכל אסוף או כל דבר אחר.

ואם הם מתעקשים ומוותרים על הכל - אין בעיה, אבל אני הייתי משאירה מפוזר, וזה יחכה להם. אם את תוותרי ותאספי הם יבינו שכל מה שצריך זה להתעקש איתך מספיק... שזה נשמע פחות או יותר כמו מה שקורה עכשיו.

חוץ מזה לא לפחד מהמילה "לא". גם הילדים שלי הכי אוהבים בעולם ממתקים ומבקשים בכל הזדמנות ולפעמים מחליטים שזה הזמן המושלם להפגנה כי הם לא קיבלו, או כי אבא באותו מצב כן נותן ממתק, או שממש מגיע להם כי (יום שישי/הם עזרו בבית/שיחקו יפה/השמש זורחת מחקי את המיותר). ואז אני פשוט אומרת, מצטערת, ממתקים זה לא חובה, זה בונוס נחמד שמקבלים לפעמים. היום לא. כי ככה החלטתי. ואם הרגלתי אותם אחרת, נגיד שיש קינוח גלידה אחרי כל ארוחת צהריים, אז אני אודיע מראש שהחלטתי להפחית בממתקים ומהיום קינוח זה רק בשבת למשל. ואעמוד מאחורי זה. זהו.. ברור שזה יהיה קשה בהתחלה והם ינסו כל דרך להוריד אותי מההחלטה, אבל אם זה מה שהוחלט זה מה שיהיה..

לגבי לעשות דברים במקביל לזה שהם בבית - זה מאד תלוי בציפיות שלך. אני גם לא עושה דברים *בהגדרה* כשאני עם הילדים בבית. כשאני איתם אני איתם. אני לאצמשחקת איתם אבל אני שם, ומבחינתי אני זמינה להם ופנויה להם. אם יוצא לי כמה דקות שהם עסוקים במשחק או יצירה או אוכלים יפה אז כן אני אכניס מדיח או אפעיל מכונה ואולי אפילו אקפל כביסה. אבל זה דברים משניים. בהגדרה אני פנויה להם, כי הם עוד קטנים ואני חושבת שזה הדבר הנכון.

בעלי לעומת זאת ממש מנסה לעשות משימות תוך כדי שהוא איתם וכל פעם יוצא מתוסכל, כי זה קשה עד בלתי אפשרי. אז בעיניי עדיף להתאים ציפיות למציאות.

כן, זה אומר שמשימות בית אני עושה כשאני מותשת מאד אחרי שהם ישנים או בשישי. זה מבאס, אבל אותי יותר יתיש לנסות איתם. אם היה לי יותר חשוב הייתי מביאה בייביסיטר להיות איתם ועושה את משימותיי בזמן הזה.

דווקא לגבי מה שכתבת בהודעה השניה שהם נלחצו ועשו פוזות - אני חושבת שזה ממש תואם גיל ונורמטיבי ולא ענין של התנהגות "לא טובה". פשוט צריכים להיות לך גבולות אדומים ברורים של - גם אם אתה לחוץ אתה לא X (בורח לכביש, הורס חפצים, וואטאבר). אבל מעבר לזה לתת להם למצוא פינה שקטה, דווקא הכי סבבה בעיניי.

אני הייתי ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים שיכולה לעשות סדר.

לא לקחתי אותם כמדריכים אבל נחשפת לתכנים של מיכל אופנהיימר (אגב בדיוק ראיתי סרטון שלה על ילדים שבאים למיטה) ורן בראון ואהבתי מאד את הגישה של שניהם. כדאי לך לנסות להציץ ולראות אם התחברת

הם ילדים. אי אפשר להתייחס ליחסי הורים-ילדים

כמו ליחסים בין מבוגרים.

אין הדדיות.

דחיית סיפוקים עדיין לא מפותחת מספיק.

ברור שאם יש תרחיש שהם יקבלו ממתק- הם יבקשו את זה.

למה את חושבת שהבקשה שלהם לא הגיונית?

אני לא מקלפת פרי לבן ה5 שלי, לא כי אני לא רוצה, כי אני לא מגיעה לזה, והוא למד לקלף לעצמו אז כבר לא מבקש.

אם אני לא עושה משהו כי אני לא רוצה, ויש פוטניצאל לשינוי ההחלטה שלי- ברור שהוא ינדנד.

לגבי לנקות בשירותים, אם אין מאבק כוח- של מי מנהל את הסיטואציה, זה מתקבל בטבעיות.

למשל אם אני באמצע לעשות משהו (כמו להניק, לרחוץ כלים וכד')

אני משקפת את זה, עם אמפטיה והבנה למצבו, בלי להתנצל או להיבהל, ומפה זה בחירה שלו אם לחכות לי או לנסות להסתדר לבד.

ומה שהוא יחליט זה בסדר גמור, כי אנחנו לא במאבק אנחנו ביחד בהתמודדויות.

אנחנו הולכים לבחור תחפושת- אפשר לשים גבולות (מחיר, סגנון)

ועדיין להתנהל בתוך הסיטואציה ואם ילד מתאכזב זה לגמרי מובן גם בגיל הרבה יותר גדול.

בגיל 5 לא נתונים תפקידים בבית, אלא פועלים יחד מתוך שיתוף פעולה, כל ילד מה שבא לו, כמה שבא לו, כן יש דרבון אבל לא לחץ ולא ציפייה מוגזמת.

בהחלט יכול להיות שילד מסדר גרביים ויום אחד לא בא לו יותר וזה בסדר גמור, החיים דינמיים כל הזמן.

הילדים הם לא חיילים על לוח שחמט שצריכים למלא תפקיד מסויים כמו להיות מנומסים,

להיות רגועים

להעריך מה שעושעם עבורם

לקחת חלק במטלות הבית.

הם גם לא ניצבים בהצגה של איך נראים החיים עם ילדים והם צריכים להתאים את עצמם לסיטואציה.

הם שחקן דומיננטי, אולי לא שחקנים ראשיים שהכל סובב רק סביבם,

אבל ההעדפות, הרצונות, הקשיים, ההתמודדויות,

הם חלק משמעותי בכתיבת הסיפור המשפחתי.

תארי לך ילד שובר רגל לפני חופשה משפחתית, את לא תצפי ממנו להתנהג בטיול כמו ילד שהולך על שני רגליים, גם אם זה מה שתכננת כשסגרתם את החופשה.

אז אותו דבר אם הם מתביישים באירוע, או לא נוח להם החליפה שקנית, או שהם צריכים לשירותים שניה אחרי שסיימת לחגור אותם, וכמה דקות לפני שהסופר נסגר ואת חסרת אונים למה דווקא עכשיו??? למה לא לפני 5 דקות או עוד רבע שעה?

למה? ככה, כי הם ילדים. הם לא אוחזים בלוז כמו מבוגר, וזה לא כי הם לא מחונכים או שיש איתם בעיה.

להיפך, הם ילדים שמתנהגים כמו ילדים וזה מעיד על נפש בריאה.

על לוח שחמט. דווקא הפוך . היא חיילת בלוח שחמט שלהם. ילדים בגיל חמש לא אמורים להרוס את הבית בשניה שלא משחקים איתם , לא אמורים לא לתת לאמא שניה לדבר עם אחות ודודה.

ולגבי שירותים. מעירים את הילדים מספיק מוקדם בבוקר ומזכירים עוד פעם ללכת כמה דקות לפני יציאה. כל עוד אין ווירוס בטן , ילד יכול לחכות כמה דקות.

פותחת לוקחת קשה כל דבר , אז ילדים שלה מפעילים אותה בכוונה . כל עוד אין אחים קטנים או אילוצים אחרים , הרבה אמהות לא מצליחות להבין שהתינוק שלהם גדל , הוא לא תינוק ולא אמור להתנהג כמו תינוק . וזה לא טוב לו כשמתייחסים אליו כמו תינוק.

הוא מתרגל לדפוס שבו הוא עושה משהו אסור ואמא קופצת למלא כל רצונותיו. לא חברים ולא מורה ולא דודה לא יתייחסו אליו ככה. ופה נוצר דיסוננס. כי אמא משדרת לו שהתנהגות שלו בסדר .

אין להם עזרה מיוחדת שעושים בבית או אחריות קבועה.

גם ככה הם חוזרים מותשים מהמסגרות. ועד שהולכים לישון, הזמן קצר.

כן עוזרים פה ושם אבל רק כשזה מלהיב אותם

(ובכנות זה יותר בלאגן בשבילי, לא עושה את זה בשביל העזרה, יותר בשביל העצמאות שלהם)

כמו לחתוך סלט, לעזור לי לקפל כביסה, להכניס מדיח, אבל שום אחריות לא עליהם בכזה גיל. לדעתי זה עוד מוקדם.

וזמן מסך וממתקים - זה הכי נורמלי.

כשהם לא מרגישים שיש גבול, ואת לא חזקה בגבולות שהחלטת מעצמך, הם מנסים כל הזמן לשנות את הגבול.

למשל בשבת אצלי בחיים לא יבכו על זמן מסך - ברור להם שאין.

אבל בימי שישי שאני כן מסכימה, תמיד הם מנסים למשוך את הגבול עוד, לעוד סרט, עוד פרק.

כנ"ל עם ממתקים - כשיש פתח לשבירת הגבול, הם מנסים לשבור. ילדים הם עם מאוד נחוש ועקשן 😅

אם תעמידי גבול חזק ותדבקי בו לפחות שבועיים, הם יתרגלו.

ולשחק עם עצמם - לפעמים צריך להניע אותם לשחק לבד, לכוון, "אולי תשחקו בחיות" "באבא ואמא" "

ולהלהיב אותם עם משחק שמתאים לגיל שלהם.

וגם שם לקבוע גבול "אמא עכשיו מבשלת"

בגדול נשמעים נורמלים ולא "חצופים"

זה התפקיד של הילדים, הם מחפשים אצלנו ביטחון ובודקים גבולות והתפקיד שלנו להציב אותם ולהיות עקביים במידת הצורך.

ומבאס על הבוקר.

ממה שאני מכירה הוא אמור לתת לך הפנייה ואז את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה בקופת חולים לטכנאית.

או שתבקשי ממנו הפניות בצורה מסודרת, או שתעברי לרופא אחר.

איך הגעת אליו? בצורה רשמית דרך הקופה שאו שהוא איזה מכר ממסגרת לא רפואית כלשהי?

אין אצלנו כזה הרבה זמינות של רופאי נשים.

נגיד אצלו התור הקרוב הפנוי זה עוד חודשיים.

ושאר הרופאים על הפנים! ניסיתי והייתי ממש לא מרוצה.

הוא לפחות בפן האישי ממש נחמד.

היא אלופה ומקצועית ותורים זמינים

את ממש לא צריכה לעשות בבית חןלים

ואת ממש לא צריכה דווקא שרופא יעשה לך

במה אפשר להקל.

גם אני הייתי צריכה לנסוע כל פעם שעה+ למרכז הרפואי, ועוד שעה+ בחזור.

לצאת באישון בוקר ולהשאיר את הילדים להתארגן לבד. 

וכמובן על חשבון שעות עבודה, שעקמו לי את הפרצוף בכל יום מחדש.

אבל

לא הגיוני ההתנהלות של הרופא שלך.

את לא צריכה רופא נשים במקום בשביל המעקב

הרופא שהלכת אליו צריך להוציא לך הפניות לאולטרה סאונד ובדיקת דם. הוא מוציא עשרות הפניות בבת אחת.

את עושה במרכז הרפואי שהכי קרוב אלייך, והתשובות- או שאת שולחת אליו, אם הוא רופא של הקופה התשובות אמורות להגיע אליו ישירות.

אני לאורך כל תקופת הטיפולים בכלל לא הייתי בקשר עם הרופא

הכל דרך האחיות פוריות במרכז הרפואי.

הן התקשרו אלי כל פעם אחרי שהגיעו הבדיקות והורו לי מה השלב הבא שעלי לעשות- כמובן שהרופא נתן להן את ההוראות.

זה חייב להיות תיק מסודר ושמישהו ינהל את הכל ולא שיגיד לכם תבואו היום תלכו מחר, חייב פה סדר ודיוק בזמנים

בהצלחה רבה

שתפקדו מהר בזש"ק

עכשיו לא יודעת מה לעשות...

להמשיך איתו בראש שלו?

לנסות לעבור לרופאים אחרים? (לא בא לי.... היו ממש לא נעימים)

להמשיך לחכות?

גם ככה חשבתי שאולי רצנו מהר מידי לבירור רפואי.

לא ברור למה הוא נתן לך הפנייה עד עכשיו.

בטח היום כבר לא אוכל ללכת.

זה קריטי הזמנים?

רופא נשים לא מטפל בבעיות פוריות, חבל על הזמן שלכם- לכו לרופא פריון.

ואם פניתם לרופא נשים הוא היה צריך לשלוח אתכם דבר ראשון לסדרה של בדיקות

לא ישר מעקב זקיקים.

פרופיל הורמונלי למשל שזה רק בדיקת דם ועוד- לא זוכרת כרגע, אבל יש פרוטוקול ראשוני של בדיקות, 

מעקב זקיקים עושים לקראת טיפול, אבל קודם צריך לדעת אם יש בעיה, מה הבעיה ואצל מי.

שורה תחתונה- לכו לרופא פוריות.

אם אתם במכבי באזור המרכז יש לי המלצה חמה.

תדעי לך שהייתי פעמיים אצל רופאי נשים ושניהם אמרו לי פרופיל הורמונלי לא רלוונטי

לא יודעת למה, לא מבינה בזה.

לי היה נשמע הגיוני מעקב זקיקים, כי המחזורים קצרים וחלק מהחודשים אני לא מזהה  בכלל ביוץ.

בדקתי עכשיו באפליקציה על רופאי פיריון באזור שלי (אני לא גרה במרכז), התורים הקרובים הם באפריל, זה סביר?

וחוץ מזה שצריכה לקבל הפניה מהרופא כדי לקבוע אליהם תור.

נשמע קלאסי להתחיל מפרופיל הורמונלי

לגבי השאלה שלך קודם בעיקרון אפשר להתחיל מעקב זקיקים גם אחרי אבל זה תלוי מה רוצים לבדוק. פרופיל הורמונלי עושים עד יום 5 לווסת. 

לפני שעושים את כל הבדיקות. אז את יכולה לקבוע תור לאפריל (זה לא כזה רחוק)

ולבקש מהרופא נשים הפניה לכל הבדיקות שצריך, כדי שתבואי כבר מוכנה לרופא פוריות.

הבדיקות עצמן לוקחות הרבה זמן כי חלקן מבוצעות בכל מיני זמנים של המחזור

ויש בדיקות שהתורים אליהם רחוקים

חלק מרופאי הנשים שאפשר לקבוע אליהם תור, הם גם רופאי פריון

את יכולה לראות מה התור הפנוי, ולבדוק בגוגל על הרופא.

וההתנהלות של הרופא ממש מתמיה.

אולי כדאי לבקש הפניות וללכת באופן עצמאי? 

אם את יכולה לעשות מעקב אצל טכנאית

ולשלוח לו את התוצאות בווצאפ.

הרבה רופאים מאפשרים את זה..

יכולה לפרט?

נראלי נעדיף שישנו כדי שהיומולדת יהיה שלו ולא שלהם... 🤦‍♀️

אני לא טובה במשחקים לזוג מבוגרים.

מזל טוב! ותהנו!!

שעשיתי ליום נישואים שלנו, אני חושבת שיתאים גם ליום הולדת

מעתיקה לך:

היה לנו יום נישואים ושנינו עמוסים ...

יצאנו למסעדה בערב ומאוד רציתי שקצת נציין את היום.

בנות שיתפו כאן כל מיני משחקים זוגיים אז הכנתי משהו מהרעיונות שקראתי, שתי דקות עבודה והיה נחמד!

הכנתי שתי ערמות של כרטיסים.

אחת - כל מיני משפטים השאלות כמו:

משהו שהיה לי מאתגר

משהו שאני מתגעגע אליו

משהו ששימח אותי

אני רוצה להודות לך על

וכו'

ובערימה השנייה כתבתי כל מיני תחנות שהיו לנו בחיים.

למשל -

בדייטים

בזמן הלימודים

כשגרנו ב...

הלידה של

כל אחד בתורו לקח כרטיס מכל ערימה, והיה צריך לענות.

למשל -

משהו שאני רוצה להודות לך עליו - בלידה של...

משהו שהיה לי מאתגר - בדייטים

היה נחמד ומעורר מחשבה!!

* להכין ארוחה חגיגית, אפשר להכין לו הזמנה רשמית במחשב ולשלוח באותו בוקר

 תערכי שולחן עם מפיות והכל.

תכיני תפריט, ותכתבי הערות שמתאימות לו

למשל -

פסטה ברוטב כמו שאכלו בישיבה

סלט שהיה בחתונה שלנו

פיצה שקנינו לפני הלידה ....

אם יש לך זמן תוסיפי לתפריט תמונות ואיחולים ותשמרו למזכרת.

* לקנות מתנות סמליות לפי אותיות השם שלו

* משחק חידות (כמו חפש את המטמון) בבית, המטמון זה המתנה.

* לבקש מחברים / משפחה שישלחו לך איחולים קצרים בשבילו, להדפיס ולפזר בבית

* לצייר ציור או להכין יצירה ביחד.

* לרקוד (:

מרגישה שיש לי שליטה רבה.

הכנסה והוצאה קלי קלות (אחרי 4 לידות)

השפעה הורמונלית מזערית

לי היו אפס כתמים

מחזור מינימלי

מחברת 2, כי אם חיברתי יותר איבדתי שליטה והיה מופיע מחזור בלתי צפוי. אבל אפשר גם יותר.

לא משפיע לי על המשקל

הבנתי שגם במחיר זה יותר זול מגלולות (לא באופן משמעותי)

לא חרדה כל הזמן שמא שכחתי לקחת גלולה

אם מפריע אפשר להוציא ולהחזיר

אני מקווה שלכולן זה ככה, גלולות גמרו עלי הורמונלית, התקן נחושת גמר עלי פיזית

מתי מכניסה את הטבעת ?

הרופא אומר ביום הראשון.

אח''כ מישהי אמרה לי ביום האחרון כי אם לא זה עושה כתמים.

יכול להיות ? 

ההגנה מתחילה אחרי שבוע.

כך שבסיום של ה-7 נקיים, את מוגנת.

(בבדיקות צריך להוציא ולהכניס שוב - תלוי פסיקה הלכתית.   גם בטבילה).  

אם בתכנון לחבר טבעות - החלפה אחרי 3 שבועות.

אם לעשות הפסקה של שבוע בין טבעות - לפי הנוהל, צריך להוציא אורח 3 שבועות. בפועל אפשר למשוך עוד שבוע, ל-4 שבועות. (למשל להיות טהורה בחופשה או חגים, אם זה בדיוק יוצא בשבוע הרביעי של הטבעת).  

זה באמת בקטנה ההתעסקות, ואפשר לחבר ולצמצם מחזורים, זה ממש שווה.

תכלס אחרי 2 שחיברתי התחיל לצרוב לי בנרתיק, בהתחלה חשבתי שזה פטריהצאו משהו אבל בבדיקות הכל היה תקין, תכלס בסוף הוצאתי וזה עבר..

אז באסה אבל ירדתי מזה. מי שלא משפיע עליה- בעיניי אידאלי.

חברה טובה שלי גם התלהבה עד שאחרי כמה חודשים, כשהפסיקה,  קלטה שזה השמין אותה והיא לא הצליחה להוריד את הבטן בכלל כל התקופה הזו והתבאסה עלצזה ממש.

לי אישית זה עשה המון המון המון כתמים

אבל לא עברתי כי היה לי נוח...

אבל הבנתי שאני די נדירה ולרוב מי שמשמתשת אין כצמים

כמעט כמו גלולות.

וגם לא אהבתי את ההתעסקות 

אני עדיין משתמשת בגלולות ואין לי תופעות כאלה. וגם מחליפה מידי פעם. בקיצור- עד שלא תנסי על עצמך. לא תדעי 

יש מחשבה שבגלל שזה בנרתיק אז לא אמורות להיות תופעות לוואי הורמונליות כלליות, אבל זה לא נכון.

הספיגה היא דרך הנרתיק אבל ההורמונים משפיעים על כל הגוף ותופעות לוואי כמו גלולות.

אני רואה שאוזן הפיל כתבה שלה היה תופעות הורמונליות מזעריות אבל זה עניין מאוד אישי וכמו שאחרות כתבו לך פה זה לא חייב שיהיה ככה

ואני מניחה שגם לא כולן סבלו כמוני מהאלטרנטיבות.

אני גם מרגישה שינויים הורמונליים, אבל דומים למחזור רגיל, לדוג' תחושת דיכי שמופיעה בערך בזמן שצריך  לקבל.

ומישהי כתבה על גירוד - נזכרתי שסבלתי מזה והיו לי כל מיני דרכים להתמודד, אבל כשהתחלתי דיאטה והורדתי סוכר פתאום קלטתי שזה נעלם לגמרי.

רק אחרי הפסקת הנקה

לשלוש שנים בערך ,שימוש קליל

את לא צריכה לזכור כל יום בשונה מגלולות

רק לתזכר ביומן מתי להוציא אחרי 3 שבועות בדיוק

לא זכור לי תופעות לוואי חריגות,לא עשה לי כתמים או דימומים לא ברורים וכו . מסדר את המחזור למי שיש לה חוסר איזון ...

שימוש מעולה. 

יש כאלה שמצליחות מעבר ל2

אני לא הצלחתי כי הופיעו כתמים ואז מחזור

כלומר הגוף הסכים רק לחבר 2

בהצלחה

אני עם גלולות ולא מתה מההשפעות. קצת יותר עצבנית אבל לא משהו מוגזם.

מתלבטת אם לנסות, כי אם זה גם משפיע הורמונלית אז למה לי.

אבל יכול להיות שבאמת לא יהיה שינוי.

אני חושבת שבטבעת יש את הפלוס שלא צריך לקחת יום יום. אני לפעמים נכנסתי לחרדות ששכחתי

חוסר נוחות וצריבה מהרגע הראשון, ניסיתי כמה פעמים בתקופות שונות.

אבל שווה לנסות.

תסתכלי פה למשל

https://pamotmuna.co.il/

ואפשר לבנות מדף מזכוכית או אבן, פינתי ויפה ועליו להדליק. זה זכוכית למשל:

אני באופן אישי מדליקה על בר קטן וגבוה שיש לי.

מדף עץ?

אוהבת את המראה , מתלבטת אם בטיחותי מספיק

בדרכ אני לא יוצאת לתפילה אבל לפעמים כן ואז להשאיר את הבית לבד.. או כשהולכים לישון

אני לא בטוחה כמה זה בטוח, אבל מניחה שיש עוד צורות וויטרינות זכוכית לנרות.

וגם אצלי זה היה בטוח כי הנרות בתוך בית נרות קטן.

אבל בגלל הפיח העברתי למדף אחר שהיה שם

לא, זה גם שיש (כאמור, דירה שכורה)

ואין פיח בכלל

כנראה תלוי בכל מיני משתנים 

מדף כזה,

קודם היה לי מדף עץ שציפיתי בנייר אלומיניום כי פחדתי שדליק.

וכפתרון זמני היה לי שולחן קטן שגם עליו היה נייר אלומיניום (היה לא אסתטי והתאפשר כי לא היו קטנטנים בסביבה).

מנסה להבין את הקונספט של מדף לנרות משולב בספריה, נשמע לי ממש דליק ומפחיד אבל אולי אני מדי היסטרית כי ראיתי את זה בהרבה בתים.

ארון נעליים של איקאה שמשמש לאחסון (לא של נעליים), אני מדליקה מעליו. כזה:

BISSA ארון נעליים עם 2 תאים, לבן, ‎49x28x93 ס"מ‏ - IKEA

זה ממש בהישג יד

שמספיק גדול בשביל שאם חלילה נופל נר, אז הוא נופל עליו.

ואז יש לך יד חופשית.

(מניחה את המגש איפה שבא לך להדליק, עליו פמוטים, וזהו)

יש גם "ביתנים" כאלו לנרות. שזה ממש עם קירות זכוכית וכאלה ופתחים צרים מאוד בשביל החמצן לאש (ודלת נפתח בשביל ההדלקה עצמה)

שגם את זה את יכולה לשים אפילו בכוננית מעץ (כי הנרות עצמם כלואים בחומר שלא נשרף)

חשבתי לעשות מדף מובנה בנישה של גבס, קשת כזה. למישהי יש? איך זה מבחינת הפיח?

אין פיח (מדליקה בנרות שעווה). יש מרצפת בתחתית הנישה

נראה לי אם המגש של הנרות הופך לכלי שמלאכתו להיתר (תבדקו אותי). מה שעושים זה שמניחים משהו כמו הכוס של הקידוש על המגש (הכוס של הקידוש צריכה להיות מונחת שם במשך בין השמשות). ואז אפשר להזיז את המגש עם הנרות כשהנרות כבר מכובים. בעלי לא לידי כדי להסביר לי אבל פעם לפני הרבה שנים בדירה הראשונה שלנו ככה היינו עושים.

זוכרת כילדה קטנה כשהתארחנו את סבתא מניחה לפני שבת סידור על המגש של הנרות שמונח על השולחן ואת הלחץ של אמא שלי מלשמור עלינו שלא נגע בנרות ולא נמשוך את המפה.

הופתעתי לשמוע פה שיש בתים עם ילדים שעושים בהם את זה 

אני גם בוגרת IVF וראיתי אצלי, וגם סיפרו לי שהרבה פעמים הסבב הראשון פחות מוצלח. עכשיו הרופא אולי יוכל לדייק יותר טוב את המינונים, או אולי להחליף את ההורמונים.

עד כמה שזה קשה ומתיש, כדאי שתעשי

העיכוב של כמה חודשים עד שתוכלי לנסות להיכנס להריון הוא לא כזה גדול, וזו השקעה טובה לעתיד.

בהצלחה!!

ושימור פוריות אפילו יותר קשה כי לא מחכים לתוצאה מיידית אלא זה למשהו בעתיד.. יותר קשה להתמסר כשזה ככ מעורפל.

בדרך כלל סבב ראשון הוא ניסיוני, ולומדים ממנו להמשך.

אבל גם צריך לדעת שרזרבה נמוכה זה באמת ככה.. ולא תמיד יש הרבה מה לעשות.

מה שמשמח זה שאת צעירה ולכן גם עובר אחד זה הרבה ויכול להפוך לילד. אז כל עוד יש לך כוח- מחזקת אותך להמשיך

לקנות לעצמך הרבה פינוקים תוך כדי

לקחת חופשים ולנוח כי מגיע לך. את במסע אחד הקשים!! והוא ייגמר בסוף.

לי מאד עזר גם להסתכל על הילד שכבר יש ולהיזכר מה המטרה של כל זה.. 

ממש אבל.

וגם העובדה שזה כאילו 'רק' לשימור אולי גם מכבידה כי אין לך את המטרה מול העיניים של השגת היריון כרגע.

מצד שני, זה גם יכול להיות יתרון כי גם לבזבז אנרגיות על תהליך של החזרה והציפיה ולפעמים אכזבה... זה גם קשה. אז אולי יותר קל במובן מסוים 'להתמסר' כרגע לתהליך השאיבות ולדעת שמה שלא יהיה כרגע זה מוגבל לארבעה סבבים, וזהו. אני גם הרגשתי שכשהייתי ב'שוונג' כזה של טיפולים היה לי יותר קל, מאשר להפסיק ולחזור. זה כאילו יותר זרם...

מצטרפת למי שכתבה שיש בטיפולים ניסוי וטעייה ויש סיכוי בע"ה לסבבים קרובים מוצלחים יותר.

שורה תחתונה, זה באמת באמת קשה! תפרגני לעצמך, ואם את יכולה בעיני תמשיכי את הסבבים שמציעים לך כרגע, ואחרי זה תעבדי על ההריון.

שתהיה לך דרך מוצלחת וקלה כמה שאפשר עם הרבה ילדים בריאים ומתוקים 🙏

הייתי מוותרת.

זו תעודת הביטוח שלך לעתיד.

בסוף זו השתדלות שברוך ה' שהיא כרגע ממומנת על ידי המדינה.

והקב"ה רואה גם את ההשתדלות שלך וגם את הצער שלך.

בשנים עברו לא היה לנשים כאלו פיתרון בסל וממש שווה לנצל את זה על פי דעתי. 

בשורות טובות!

אבל דווקא בגלל שראית כמה קצת יצא זה מחזק את הצורך להזדרז עם השימור פוריות

ואחכ בעז"ה תוכלו להביא עוד כמה ילדים.

ואיזה נס שעליתם על זה כשעוד אפשרי לשמר

יש לי חברה שלצערה פספסה את הרכבת וזה קצת בגלל רשלנות של הרופאים.

חיבוק ענק והרבה כוחות