סקר סטטוס בווטסאפפוליאנה
למי שלא מכיר, יש בווטסאפ אפשרות להעלות תמונה או כיתוב ל24 שעות ואז זה נמחק.

למי שמכיר,
1. אתם משתמשים בזה? לתמונות / לטקסט?
2. האם עשיתם שכולם יוכלו לראות או שעשיתם סינון רציני?
2 ב. יש סטטוסים שאתם מגדירים שרק אנשים ספציפיים מאוד יראו?
3. רק מי ששמר אתכם באנשי קשר יכול לראות? או שזה יופיע אצל כל מי ששמור אצלכם?
4. אנשים באמת מסתכלים על מה שהעליתם?
5. למה? למה להעלות סטטוס??

תענו ותראו ישועות!
תודה לכולם
3. רק מי ששמר אותנו באנ"ש.ע מ
תודה! שאלה 3 מבוטלת לאלתר. המשך סקר מהנה פוליאנה
משתמש מדי פעםמבשר שלום
תמונות,כל האנשי קשר,בדרך כלל גם מסתכלים,זה מגניב כזה להעלות,לשתף את כולם במשהו טוב שהיה לי או שאני עושה.
לא מעלהמשיח נאו בפומ!
עבר עריכה על ידי משיח נאו בפומ! בתאריך א' בסיון תשע"ח 14:22
(בד"כ. לפעמים כן דברים שהם לתועלת הכלל)

לא מהאוהבים לשתף בכל דבר שזז.
בדכ לא עונה אבל משעמם לי ברכבת אז....פה לקצת
1. לא משתמשת
2. סינון רציני ביותר- עשיתי שאף אחד לא יוכל לראות כדי שאם בטעות יעלה משהו
3. לא יודעת
4. מאמינה שלא
5. מצטרפת לשאלה

אפשר לבחור איזה ישועה לראות?
לפעמים כן...והוא ישמיענו
1. כשאני משתמש- אני משתמש לפעמים לתמונות ולפעמים לטקסט.
2. שכולם יראו- למה לא?
3. שאלה טובה.
4. כן! השיא אצלי הוא בערך 30.
5. אווו! שאלה מעולה. אני מעלה בדרך כלל דברים שאני חושב שגם אחרים יוכלו ליהנות מהם ולקבל איזשהו משהו ערכי (איזה מילים גבוהות... ⁦⁩). בדרך כלל אני מעלה פסקאות יפות מהרב קוק שאני מתלהב מהם, ולפעמים תמונות מעוררות השראה.

באופן כללי יוצא לי להעלות בערך פעם בחודש
משתמשת הרבהחיה רוז

1. גם וגם

2. פתוח לכולם

2ב. במקרה חריג אחד עשיתי את זה

3. רק מי ששמר אותי

4. כן. וגם מגיבים.

5. אני משתמשת בזה בעיקר לפרסום. 95 אחוז מהסטטוסים שלי זה לפני ואחרי אירועים, פרסום על חגים, מכירת חמץ, עשרת הדיברות ועוד.

1. לא, גורר לשארארץ השוקולד
מצטרף ל@פה לקצת אפשר לבחור איזה ישועה לראות?

@פוליאנה, האם את מתכוונת לענות גם?
...פוליאנה

1. לא! @פה לקצת

2. לא העלתי אף פעם אז אני לא יכולה לענות. (חוצמזה שהחוק של חובת התגובה לסקר לא חל על הניק הזה! רק על הקודם)

אני מתלבטת אם בא לי להעלות סטטוס גם, וחשבתי לשאול פה כי נכון לכרגע מי שמעלים אצלי סטטוסים קבוע אלו אנשים מהפורום (כן כן. זה) שבאנשי קשר שלי,

ובנות ערביות (אחת דרוזית) שלמדו איתי.. אגב, מה זה אומר על האוכלוסייה שמעלה סטטוסים? המום

 

...ארץ השוקולד
1. לא פייר
@פה לקצת, מה אומרת, נפתח משמרת מחאה מול ביתה של פוליאנה?

2. את יכולה לענות כמו שאני עניתי, לא משתמש בזה. (בווטסאפ כן, אבל בסטטוסים למיניהם לא.)

זה אומר שהם מחפשים תשומת לב.
אני לא, ולכן לא מעלה סטטוסים
1 גורר לשאר?פוליאנה

הנה ענית על 5!

אבל נראה לי שיש עוד הרבה סיבות לסטטוסים. אני אחכה לתשובות מאנשים שכן משתמשים.

כן, כל הנ"ל לא שייכים אליארץ השוקולד
צודקת, ל5 הגיעה התייחסות נפרדת ועשיתי זאת כעת.
הגיוני
אולי זה אומר שכל מי שמעלה סטטוס הוא ערבי.ע מ
או בפורוםארץ השוקולד
או שמי שבפורום הוא ערבי
או שאם אתה ערבי ומעלה תמונות לווטסאפ אז אתה בפורום
אני התכוונתי שכנראה מי שבפורום ומעלה סטטוס לווטסאפ הואע מ
ערבי.
לא מעלהענבל
לא הכרתיחסדי הים
אחלה סקרהשקט הזה
1. לא משתמשת
2. לא נגעתי בהגדרות של זה
2.ב. כנל
3. כנל
4. לא יודעת לא מעלה
5. אוו שאלה טובה שגם אני שואלת.
נראלי אני הקומונרית היחידה שלא משתמשת בזה כאמצעי פרסום.
מצחיק לראות איך כששולחים לנו פלייר של מסע לכל הקומונריות יש את אותו ססטוס
אצלי כולם רואים מה שהעלתי בסטטוס איש בל יעדר חחטליושקה
שאלה חמש ניצחה.נפש חיה.
עונההפואנטה
1. אתם משתמשים בזה? לתמונות / לטקסט?
כמעט תמיד תמונות

2. האם עשיתם שכולם יוכלו לראות או שעשיתם סינון רציני?
עשיתי סינון😝

2 ב. יש סטטוסים שאתם מגדירים שרק אנשים ספציפיים מאוד יראו?
לעיתים רחוקות

3. רק מי ששמר אתכם באנשי קשר יכול לראות? או שזה יופיע אצל כל מי ששמור אצלכם?
זה תמיד רק מי ששמר אותי יכול לראות.

4. אנשים באמת מסתכלים על מה שהעליתם?
כן, 30 בערך. מגיבים, מחמיאים, שואלים וכו' וזה משמח

5. למה? למה להעלות סטטוס??
בעיקר לשתף (טוב יש עוד כמה טעמים..רק שלא אכתוב אותם כאן)
עונהחולות
מעלה בדרך כלל יצירות שלי או פרסמות.
לא עוקב אחרי מי רואה, זה לא כ'כ משנה לי.
לא משתמשבסדר גמור
1. משתמש, בטחטבעות בצל
2. כולם יכולים לראות למעט 203 אנשי קשר
2ב. לפעמים. נגיד תמונה מביכה של חבר אעלה שרק הוא יוכל לראות אבל הוא חושב שזה בסטטוס וכולם רואים חחח
3. לא ידעתי שיש הגדרה כזו
4. בין 50 ל 60 אנשים בדרך כלל
5. מה זה למה?? אי אפשר להסביר, פשוט תנסו ותראו ישועות
5! תודה!!פוליאנה
לגבי 2, עברת וסימנת 203 אנשים בעצם?
כן כןטבעות בצל
בזמני הפנוי...
כל מיני אנשים שלא קשורים לחיי
כמו למשל
לקוח מעצבן ז'בוטינסקי
הילה סלקום
דוד תאונה
ועוד ועוד
אני מקווה שאין לך את האפליקציה me או דומתיה....אניוהוא
דווקא כינויים כאלה משעשעיםארץ השוקולד
אם כי יש משהו בדבריך
משעשעים את מי?אניוהוא
את הכותב יש להניחארץ השוקולד
ואולי גם את הקורא
ברור שלאטבעות בצלאחרונה
רק trueCaller
עזרה - המבט הנכון על התורה של הדת"למחפש אהבה

בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..

למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.

אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.

תוכלו להחכים אותי בנושא?

אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.

 

שאלה כללי מדי אחיזיויקאחרונה
שואל מסקרנות..מחפש אהבה

מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?

תלוי איזה חרדיזיויקאחרונה
לו יכולתם - איזה תגובה שלכם הייתם מוחקים מהפורום?מחפש אהבה

יש כזה דבר?

בוודאי. לא מעט.נקדימוןאחרונה
אבל כנראה בעיקר שינויי טון ולאו דווקא מחיקה לגמרי.
וידוי של עריק...מחפש אהבה

ישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.

שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.

סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.

לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.

אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"

זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.

ואז זה השפריץ ממנו החוצה:

"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",

"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"

"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".

פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.

אתם פשוט מנסים לשנות אותי.

 

גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"

"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.

היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".

היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''

"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"

"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".

 

"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".

 

"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".

בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".

 

זה באמת מוזר - התגייסתי ואני עריק ביחד..מחפש אהבה

חסר סנכרון במערכות.

בקרוב יש לי יום מאסר ומשפט לשם הפרוטוקול.

תודה על התגובות החמות.

מחר בע"ה אקרא לעומק ואגיב

לילה טוב

יאוש - זה בלקסיקון שלכם?זיויק
אני מתלבט בקשר לנושא מסוים אם זה שם
אצלי זה נוכח הרבה..מחפש אהבה

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

 

אבל נשמע מסקרן הנושא

אמoo

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה


מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

ככה מרגישזיויק

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

זה אומרoo

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים


באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

מזדההמחפש אהבה

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אין יאוש בעולם כללדוסיתת
פרטי ונמקיזיויק
😀
או הו, במקום מכובד מאודנקדימון
לצערי
😒זיויקאחרונה
מה שלומכם אנשים? משיח נאו בפומ!
חיים נושמים יומיום ב"הל המשוגע היחידי

אני מבין שאת מהוותיקות פה

חסדיזיויק
מישו יכול להסביר מה הסיפור של 'ל המשוגע היחידי'?מחפש אהבה
מה אתה רוצה לדעת?ל המשוגע היחידי
אתה מגיד קצת לא לעניין, סליחה על ההתקפהמחפש אהבה

קמתי במצב רוח קרבי..

מחילה.ל המשוגע היחידי

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ב"ה מעולהדוסיתת
בטוב! משהאחרונה
אוף! מחפש מישהו אחד בעולם שיבין אותי...שבור לרסיסים
אתה יכול לנסות לשתףנקדימון
מחוץ לשיחות פוליטיקה יש כאן אנשים טובים וחכמים
גם בפוליטיקה!מחפש אהבהאחרונה
אני כבר לא מחפשזיויק
תתנחם בזה
משהו יפה שפגשתי..מחפש אהבה

עוד סיפור, הפעם עם בחור. הבחורצ'יק שאני מדבר עליו הוא מוכשר בקנה מידה. מעמיק, חכם, נבון, בעל מידות, ו---מכיר היטב את מעלותיו. 

ובכן, קרה שבתקופה מסוימת בישיבה הבחור התחיל להתנדנד. פתאום הצוות אינו מרוצה ממנו. הוא נכנס לעימותים עימם. הוא אינו מרוצה מהצוות. הם "יורדים לחייו" ומשפילים אותו. הם אינם מכירים בערכו ובמעלותיו, וכו'. 

הקרוסלה מסתובבת שמאלה וצוברת תאוצה. קרב ההאשמות — ממנו אליהם ומאליהם אליו — מביא אותו מהר מאוד הביתה. זהו! אי אפשר לשרוד איתו יותר בישיבה. הוא מעיב על כל הסדר ועל כל ה"טעם הטוב" שבישיבה. 

"אז מה אתה אומר, שלוימי? תסביר לי בצורה פשוטה: מה קרה לאחרונה בישיבה"? "כלום. אין לי מה להסביר עוד. הם אנשים רדודים. לא מבינים אותי. חושבים שאני בשר ודם כמו כל שאר הבחורים בישיבה. לא מבינים שיש לי נפש. שיש לי נשמה מעמיקה. לא מאמינים שכשאני אומר משהו — אני מתכוון לכך ברצינות. חושבים שאני עוד איזה "מתבגר" שמנסה להתמרד עליהם, וצריך "להעמיד אותו במקום" באמצעות דיכוי מתמיד והשפלות חוזרות". 

אז אתה מרגיש שהם משפילים אותך? - "מאוד." "תגיד לי, שלוימי, מה בעצם אתה רוצה מהם?" - "שיבינו אותי"! "עוד משהו?" - "שיעריכו אותי". "עוד משהו?" - "שיכירו בי". 

כאן כבר עצרנו. כי פתאום לא דיברנו על הצוות. לא דיברנו על הישיבה. לא דיברנו על השפלות, ולא על ויכוחים. דיברנו על צורך. צורך עמוק מאוד. הצורך שיראו אותי. הצורך שיגידו לי שאני שווה. הצורך שמישהו שאני מעריך – יעריך גם אותי. 

"תגיד לי", המשכתי לשאול אותו, "אם מחר בבוקר ראש הישיבה היה קורא לך לחדר שלו, מניח יד על הכתף שלך ואומר לך: 'שלוימי, אני מעריך אותך. אני יודע שאתה בחור רציני. אני יודע שיש בך עומק. אני יודע שאתה רוצה טוב' – כמה מן הכעס היה נשאר?" הוא שתק. ואז חייך. "לא הרבה", הוא הודה. 

"אז יכול להיות", שאלתי בעדינות, "שכל המלחמה הזאת היא בעצם מלחמה על הכרה?" הוא שוב שתק. והפעם השתיקה הייתה ארוכה יותר. "יכול להיות", הוא אמר לבסוף. 

וכאשר הגענו לנקודה הזאת, התחיל להתברר דבר נוסף. אדם שנלחם על הכרה, עושה לפעמים דברים שלא באמת מתאימים לו. הוא מתווכח יותר מדי. הוא מקצין. הוא מזלזל. הוא לועג. הוא חייב להוכיח. הוא חייב לנצח. הוא חייב להראות לאחרים שהם אינם מבינים, כדי להוכיח לעצמו שהוא כן. 

"תגיד לי בכנות", שאלתי אותו, "יכול להיות שהיו פעמים שלא באמת נלחמת על האמת – אלא על הכבוד שלך?" הוא הוריד את העיניים - "כן." "ויכול להיות שלפעמים זלזלת בערכים שהיו חשובים להם?" - "כן." "ויכול להיות שלפעמים ניסית להראות להם שהם קטנים ואתה גדול?" - "כן." 

וכאן קרה הדבר היפה: הוא לא נשבר. הוא לא הובס. הוא לא הוכרע. הוא פשוט פגש אמת. ופתאום נעשה לו קל יותר. כי כל עוד הוא היה משוכנע שהוא הקורבן היחיד בסיפור, הוא היה חייב להמשיך להילחם. אבל ברגע שהוא הסכים לראות גם את החלק שלו – המלחמה הפסיקה להיות נחוצה. 

"אתה יודע מה?" הוא אמר. "אני חושב שאני רוצה לדבר איתם." "להתווכח?" - "לא." "להסביר?" - "גם לא." "אז מה כן?" - "לבוא עם דגל לבן." אבל לא דגל לבן של אדם שהפסיד. דגל לבן של אדם שהבין שהניצחון אינו הדבר החשוב ביותר. דגל לבן של אדם שהבין שאפשר לומר בפשטות: "רבותיי, גם אני תרמתי למריבה הזאת. גם אני רציתי מכם הכרה. גם אני נפגעתי. גם אני ניסיתי לפעמים להכריח אתכם לראות אותי. 

והאמת היא, שכמה שאני נראה חזק – אני עדיין צריך לשמוע מכם לפעמים שאני בסדר".

וזוהי, אולי, אחת המתנות היפות ביותר של הענווה: היא אינה גורמת לאדם לחשוב פחות על עצמו. היא גורמת לו פחות לעסוק בעצמו. היא אינה מוחקת את המעלות - היא משחררת את האדם מן הצורך להוכיח אותן בכל רגע מחדש.

לתחושתי אתה מבטא את עצמךנקדימון

ולא את ציבור הבית שלך.


אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.


ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

שאלה טובה..מחפש אהבהאחרונה

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

אולי יעניין אותך