כשהתחתנתי חשבתי שזה קלי קלות, ובטוח ילך חלק ומה הבעיה.
וכבר עברה יותר משנה והתחלנו לבדוק אם יש בעיה..
ואז פתאום באמצע הבדיקות נקלט הריון. וואו איזה נס!
תודה השם שהבאת לי הריון טבעי וספונטני.
אבל...
בקושי עברו שבועיים מהתגלית,
והוא נפל.
הפלה? אני? מה לי קורה דבר כזה? למה?
ושוב חוזרים לרופא פוריות. ושוב מתייעצים..
על פניו אומרים שההריון הזה הוא דווקא סימן טוב.
אנחנו יכולים להיקלט.
אבל הזמן עובר...ועובר ועובר..
ועושים עוד בדיקות.
והרופא אומר מהחודש הבא, לכשיגיע המחזור נתחיל טיפול.
אבל המחזור לא הגיע...
בודקת. - אני בהריון שוב פעם.
מאושרת עד הגג.
תודה רבה לך השם!
עוברים כמעט שלושה חודשים.
ואז פתאום - דימומים, כאבי מחזור.
נמשכים כמה ימים.
הרופא בודק ונמנע מלהיות חד משמעי:
אין דופק, יש שק הריון, לא רואים עובר. מתאים לשבוע 7 מקסימום ואני כבר בתחילת שלישי.
אומר להמתין.
מנסה לתפקד כרגיל בעבודה.
אני כבר הבנתי את המשמעות.
בקושי מתפקדת. בוקשי מרוכזת בקושי מתמודדת.
חוזרת הביתה בוכה.
כעבור כמה ימים - כאבים חזקים שלא מהעולם הזה.
שטף של דם שמכסה את כל הכותנת ומגיע לגרביים.
שלוש בלילה - מיון נשים.
האחיות שומעות ומכינות אותי לבשורה.
אני יודעת כבר..
הרופאה בודקת - מוציאה תוכן הריון. זהו נגמרים הכאבים בבת אחת..
הכאבים הפיזיים.
ממליצים על ציטוטק לוודא שהכל יצא.
חוזרת הביתה - בוכה.
בלילה - שוב בוכה.
מה לא בסדר אצלי
מוזמנת לשיחה עם מנהלת אומרים שאני לא מרוכזת.
מה קורה?
לא מקבלת אמפטיה למצב, אלא ביקורת.
פגועה מאוד. הרוסה. יודעת שזה לא מגיע לי
אני בתקופה כל כך רגישה.
בנות בעבודה מבשרות על הריון אחרי שעברו כשלושה חודשים.
הלב מתכווץ. אני יודעת שגם אני עכשיו הייתי צריכה להיות בשבוע הזה.
בשלב הזה.
אני ובעלי מתמודדים שונה
"תפיסיקי להתאבל" - הוא אומר לי.
הרופא פוריות אומר לי - שתי הריונות בשנה. אין לך בעיית פוריות!
חיזרי לרופא הנשים שלך.
אז מי יעזור לי? אני שואלת.
נאנח. ושולח אותי לבדיקות קרישיות, גנטיקה וצילום רחם.
אני פציינטית אחרונה שלו באותו יום.
יורד ביחד איתי במעלית.
מסתכל ואומר לי - "למה הפרצוף הזה? מרחמת על עצמך?"
"מותר לי, לא?" אני עונה.
"מותר. אבל מה זה יעזור לך?" והולך.
בדיקות דם לקרישיות חוזרות לא תקינות..
ביחד עם עוד הפתעה - אני בהריון שוב!
הרופא נשים, מבהיל אותי דחוף להמטולוג.
ואני למדתי עוד דבר חדש שלא חשבתי שאכיר - זריקות קלקסן.
לא אכפת לי. מוכנה לסבול הכל בשביל התינוק שלי.
הריון של תשעה חודשים לא פשוט. בסיכון.
עם הרבה בדיקות, חששות.
זוכרת שבהתחלה הייתי במתח כל פעם עד הבדיקת רופא הבאה.
שעדיין יש דופק.
שממשיך להתפתח.
אחר כך כבר הרגשתי תנועות. והמתח ירד.
אבל כבר ידעתי שצריך תפילות. צריך עזרה משמיים.
זה לא מבטיח כלום עד שיש תינוק ביד.
וההריון הגיע לסיומו. ונולד תינוק חי, בריא ומתוק להפליא.
והוא כאן לידי.
התלבטתי אם לכתוב אנונימי. אבל משאירה את הניק שלי.
לעודד את כל מי שנמצאת כרגע במקום הקשה הזה.
