1. אם את רוצה לקרוא פירוט על מה שכתבתי לגבי הבדיקות את מוזמנת לעיין בשרשור הזה:
מה דעתכן - הריון ולידה2. כשאת כותבת חרדות, אני לא בדיוק יודעת למה את מתכוונת, אם הכוונה היא שהחרדה באמת מפריעה לך והיית רוצה לשנות את המצב אז תמשיכי לקרוא.
3. חשבת לשתף מישהי, עדיף דור אחד מעלייך, שאת יכולה לדבר איתה פתוח על המצב?
מה את אומרת על אמא? אני מכירה הרבה בנות שהקשר שלהן עם אמא היה שונה משמעותית לפני ההריון הראשון ואחרי.
אם לא אמא אז דמות אחרת (אשת רב, מדריכת כלות, אחות נחמדה בקופ"ח שיש לך כימיה איתה)
אין כמו שיחת נפש ויד מכוונת בתהליך המורכב הזה שנקרא הריון.
4. בעלך- תנסי לרתום אותו לטובת העניין אבל שימי לב לתת ברקסים כשהוא מתחיל להדמיע קולות שקשה לו להכיל אותך לבדו. הוא גבר, וגם הוא חווה לראשונה היריון.
5. הרופא- הקשר עם הרופא הוא לא תמיד כמו שמדמיינים אותו. הרופא שם מלווה את ההריון מזווית מאוד מסויימת. הוא לא פסיכולוג, הוא מבין בגניקולגיה.
בנוסף, האינטרס שלך לא נמצא בעדיפות עליונה אצלו אלא האינטרס שלו.
לרוב הכל בסדר, האינטרסים משתלבים ורוב הרופאים גם אנושיים, מתחשבים ורגישים.
אבל- אל תשכחי את יחסי הכוחות. הוא שם גם בשביל לכסתח את עצמו. לא כל מילה והפנייה שיוצאת מפיו היא לטובתך. תלמדי לסנן ולראות את טובתך.
6. הבדיקות- זה מחזיר אותי לנקודה הראשונה, הצורך בבדיקות. לא אחזור על כל מה שכתבתי בשרשור ההוא, רק אדגיש שאם הגישה הנפוצה היא או שיועיל (אראה דופק) או שלא יזיק (לא אראה דופק ואז אחזור עוד שבועיים)
אז לעיתים יש גם מציאות שלישית והיא קורית כאשר המציאות מוכיחה לנו שהתוצאה שחשבנו ש"לא תועיל, לא תזיק" הופכת להיות מזיקה.
מה שמוביל אותי להמלצה לשקול מחדש את הצורך ברופא מחר לאור החרדות שאת סובלת מהן.
בעיקרון אם יש לך שאלות כלליות, אפשר לחפש עליהם תשובות גם מעוד מקורות.
הריון חוץ רחמי זה מצב נדיר, במיוחד לאור הבטא היפה שלך וגם אין לך כאבים נורא חזקים מחשידים.
אין המלצה גורפת לשלול הריון חוץ רחמי, וזה לא סתם.
אם את מחליטה ללכת מחר, ממליצה לך לשבת עם מישהו ולנתח את המצב. מה בדיוק את מתכוונת להשיג בבדיקה הזאת ומה "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה"
תרשמי את כל השאלות כי לפעמים מההתרגשות הכל פורח מהראש.
7. החרדה- לפעמים כדי לטפל בחרדה צריך לשלם מחיר. המחיר עשוי להיות חוסר ידיעה (מתוך בחירה), ויתור על ה"סוד" או מחיר כספי (טיפול בתשלום)
אני חושבת שהמשותף לכל דרכי ההתמודדות הוא שהרצון לצאת מהמצב צריך להיות האמת הפנימית שלך.
כל הדברים מסביב יכולים לתת פוש לרצון הזה.
8. אמצעים לטיפול- תפילה, נתינת צדקה, שיחה ופורקן, התייעצות עם אנשי מקצוע שיש להם השקה גם לנושא ההריון וגם לנושא הנפש- יכול להיות דולה שמתעסקת גם עם זה
שיאצו, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, CBT ועוד.
פעילות גופנית קבועה.
לפעמים גם אקט מעשי שמבטא את הרצון להשתחרר- לכתוב על דף את הפחדים ולשרוף אותו או כל פעם שאת לא מצליחה להתאפק וקוראת סיפור פסימי, "להעניש" את עצמך נגיד לנתק את האינטרנט ל10 ד' או להיפך, כל פעם שאת מתגברת לשלוח לבעלך הודעה התגברתי
ולפי הציון בסוף יום לפנק את עצמך באיזה גלידה או אבטיח.
מקווה שהצלחתי לעזור במשהו מבין הדברים,
בהצלחה!
זה לגמרי נורמלי במיוחד בהריון ראשון ההורמונים משגעים!
תהני מההריון והרבה בריאות
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)