[אם את לא בטוחה שהיא כבר סתם מחזיקה את זה בפה כמו "סמרטוט"..]

מה שאני עשיתי היה בגיל 3 להחליט שמוצץ זה רק בבית, אחרי חודשיים בערך זה היה מוצץ רק בלילה במיטה. 

היה טיפה קשה..

בלילה היא היתה חייבת אותו כדי להירדם.. היא תפקוד גבוה מאוד על הרצף (על הגבול העליון )ככה שהצוות שמטפל בה ומלווה אותנו אמרו לנו לחכות עוד קצת ולא בכח..

היתה ממש קשורה אליו ולא יכלה להירדם בלעדיו.

הכנו אותה כמה חודשים טובים לפני גיל חמש שבחופש הגדול כשהיא תהיה בת חמש ותעלה לגן חובה

היא תיפרד מהמוצץ . עשינו טקס פרידה... הלכנו לעץ מוצצים ביישוב ליד , קנינו מתנה קטנה ,

שבוע בכתה כל לילה , היינו איתה, תמכנו בה, אחרי שבוע כבר הבינה את הקטע שזהו ושאין מה לבכות כי אין מוצץ.

מה שאני חושבת שכדאי לך זה להתחיל בהדרגה, רק בלילה כשהולכים לישון במיטה, לא יוצאים מהמיטה עם המוצץ. 

אחר כך להמשיך עם גמילה של ממש.. 

בכל מקרה, לא ראיתי עדיין ילדה שהולכת לכיתה א' עם מוצץ..

כל עוד היא לא איתו בפה מחוץ לבית, לדעתי לא נורא.

כל התגובות הקודמות לדעתי חיכו יותר מדי. ההמלצה עד גיל שנה וחצי מוצץ. ככל שמקדימים להפרד יותר קל. בגיל הצעיר תוך יום יומיים הם שוכחים בגיל גדול קשה להם להפרד.

בתור גננת בגן חובה שרואה תופעות של דיבור לא ברור שיניים קדמיות עקומות והרבה רוק בגלל מוצצים אני מחזקת אותך להוציא את המוצץ בלי טקסים יותר מדי. אפשר במשך השבועיים הבאים להגביל את המוצץ רק לשינה. ולהגיד לילד שעוד מעט גם בלילה ישנים בלי מוצץ. אם זה ממש קשה אפשר שתיים שלוש לילות לעשות טיול הרדמה או לשמוע מוזיקה וסיפור לפני השינה במקום מוצץ. מנסיון אישי אחרי יומיים שלושה הם מתרגלים לישון ללא מוצץ. יש כאלה שיקח להם קצת יותר. אבל בריאות הפה והשיניים גם חשובים. ומוצץ זה של תינוקות שלא יודעים לדבר ומי שגדול ויודע לדבר לא צריך מוצץ.

קצת מוזר שכגננת את אינך מגלה רגישות לנפש הרכה של הילד.

ילד עם מוצץ - זקוק לכך.

ניתן לגמול, אך בשום פנים לא בכח.

אני מכירה ילדים שגומלו בכח, והתוצאה הייתה הרטבה עד גיל 8.

אף ילד לא מגיע לבני עקיבא עם מוצץ. אל דאגה.

בס"ד
לעשות את הגמילה בשלבים.. חשוב מאוד שצוות המעון יקח חלק..
אני הייתי משכיחה מהם את המוצץ.. נותנת רק בלילה, היה להם קשה להירדם.. ואחר כך גם מהלילה הורדתי.. 
הפחתתי שנת צהריים ולא נתתי מוצץ בלילה.. היה קשה כמה ימים ואחר כך נרגע 

בקצרה על רגל אחת:

- לבדוק האם זה הזמן הנכון, לך ולה

- לראות אם ניתן להגביל לזמן או מקום מסויים.. רק בבית, רק בשינה/במיטה, רק כשעצובים וכו

- למצוא חפץ מעבר אחר שלא פיזיולוגי.. דובי או בובה אחרת או שמיכי קטנה.

- לנסות להבין על איזה צורך עונה לה.. פיזיולוגי או ריגשי או הרגעתי או אחר (גם צומי סביב הגמילה זה צורך למשל)

- להרפות אם נראלך נהיה מאבקי כח ושליטה מיותרים

מוזמנת בשמחה לאישי אם אוכל לסייע או להרחיב יותר. לא נעים לפלוש לפורום לא לי

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...