[אם את לא בטוחה שהיא כבר סתם מחזיקה את זה בפה כמו "סמרטוט"..]

מה שאני עשיתי היה בגיל 3 להחליט שמוצץ זה רק בבית, אחרי חודשיים בערך זה היה מוצץ רק בלילה במיטה. 

היה טיפה קשה..

בלילה היא היתה חייבת אותו כדי להירדם.. היא תפקוד גבוה מאוד על הרצף (על הגבול העליון )ככה שהצוות שמטפל בה ומלווה אותנו אמרו לנו לחכות עוד קצת ולא בכח..

היתה ממש קשורה אליו ולא יכלה להירדם בלעדיו.

הכנו אותה כמה חודשים טובים לפני גיל חמש שבחופש הגדול כשהיא תהיה בת חמש ותעלה לגן חובה

היא תיפרד מהמוצץ . עשינו טקס פרידה... הלכנו לעץ מוצצים ביישוב ליד , קנינו מתנה קטנה ,

שבוע בכתה כל לילה , היינו איתה, תמכנו בה, אחרי שבוע כבר הבינה את הקטע שזהו ושאין מה לבכות כי אין מוצץ.

מה שאני חושבת שכדאי לך זה להתחיל בהדרגה, רק בלילה כשהולכים לישון במיטה, לא יוצאים מהמיטה עם המוצץ. 

אחר כך להמשיך עם גמילה של ממש.. 

בכל מקרה, לא ראיתי עדיין ילדה שהולכת לכיתה א' עם מוצץ..

כל עוד היא לא איתו בפה מחוץ לבית, לדעתי לא נורא.

כל התגובות הקודמות לדעתי חיכו יותר מדי. ההמלצה עד גיל שנה וחצי מוצץ. ככל שמקדימים להפרד יותר קל. בגיל הצעיר תוך יום יומיים הם שוכחים בגיל גדול קשה להם להפרד.

בתור גננת בגן חובה שרואה תופעות של דיבור לא ברור שיניים קדמיות עקומות והרבה רוק בגלל מוצצים אני מחזקת אותך להוציא את המוצץ בלי טקסים יותר מדי. אפשר במשך השבועיים הבאים להגביל את המוצץ רק לשינה. ולהגיד לילד שעוד מעט גם בלילה ישנים בלי מוצץ. אם זה ממש קשה אפשר שתיים שלוש לילות לעשות טיול הרדמה או לשמוע מוזיקה וסיפור לפני השינה במקום מוצץ. מנסיון אישי אחרי יומיים שלושה הם מתרגלים לישון ללא מוצץ. יש כאלה שיקח להם קצת יותר. אבל בריאות הפה והשיניים גם חשובים. ומוצץ זה של תינוקות שלא יודעים לדבר ומי שגדול ויודע לדבר לא צריך מוצץ.

קצת מוזר שכגננת את אינך מגלה רגישות לנפש הרכה של הילד.

ילד עם מוצץ - זקוק לכך.

ניתן לגמול, אך בשום פנים לא בכח.

אני מכירה ילדים שגומלו בכח, והתוצאה הייתה הרטבה עד גיל 8.

אף ילד לא מגיע לבני עקיבא עם מוצץ. אל דאגה.

בס"ד
לעשות את הגמילה בשלבים.. חשוב מאוד שצוות המעון יקח חלק..
אני הייתי משכיחה מהם את המוצץ.. נותנת רק בלילה, היה להם קשה להירדם.. ואחר כך גם מהלילה הורדתי.. 
הפחתתי שנת צהריים ולא נתתי מוצץ בלילה.. היה קשה כמה ימים ואחר כך נרגע 

בקצרה על רגל אחת:

- לבדוק האם זה הזמן הנכון, לך ולה

- לראות אם ניתן להגביל לזמן או מקום מסויים.. רק בבית, רק בשינה/במיטה, רק כשעצובים וכו

- למצוא חפץ מעבר אחר שלא פיזיולוגי.. דובי או בובה אחרת או שמיכי קטנה.

- לנסות להבין על איזה צורך עונה לה.. פיזיולוגי או ריגשי או הרגעתי או אחר (גם צומי סביב הגמילה זה צורך למשל)

- להרפות אם נראלך נהיה מאבקי כח ושליטה מיותרים

מוזמנת בשמחה לאישי אם אוכל לסייע או להרחיב יותר. לא נעים לפלוש לפורום לא לי

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות