אני לא מכיר חיוב הלכתי כזה.

לא כל כך הבנתי אם הבעיה שלך היא ליטול ידיים בכללי או לכהן הספציפי הזה אבל סתם נראה לי לא יפה ליטול לכהנים בכללי ורק לאחד לא.

נ"ב

אישית בתור כהן אני לא הולך ליטול ידיים לפני הברכה מכמה סיבות,

אחת מהן היא שלא מוצא חן בעיני הרעיות שמישהו אחר צריך ליטול לי.

אבל הוא מעצבן באמת

נשמע לא נחמד במיוחד, אולי כדאי דווקא להשתדל ליטול לו כדי להתגבר על זה.

ואתה לא מכיר אותי, אני מעצבן באמת באמת...

ש"נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום", כל שכן כשנטל ממש לא מזמן שהרי צריך ליטול לפני התפילה. ובשום מקום חז''ל לא אמרו שיש עניין שהלויים יטלו ידיים לכהנים לברכה.

לגבי יום כיפור זה דווקא לא פשוט בכלל, הרמב''ם למשל כותב מפורש שלא נוטלים ידיים ביום כיפור (ומאחר שרחיצה היא דאורייתא ייתכן שיש פה ספק דאורייתא מול ספק דרבנן, ויש הרבה צדדים לכאן ולכאן. אגב, בנו של הרמב''ם חלק עליו בזה והורה כן ליטול).

שדווקא לוי (ולא בכור) חייב ליטול לכהן (ולא סומכים רק על הנטילה של הבוקר), בשביל תוספת שפע לברכה.

הסוגריים הם בין השורות, השאר כתוב בזוהר.

ברור לך שבזוהר יש הלכות כמו שבמדרש רבה ובספרי/ספרא/מכילתא ובתדב"א יש, נכון?

גם אם זאת לא סוף הוראה (למעט חלק מהספרדים), כנ"ל לגבי שאר המדרשים בני זמנו (בניגוד לנניח אותיות דרבי עקיבא), אין ספק שיש הלכות בזוהר.

אין אף אחד שטוען ש*כל* הזוהר מחז"ל. כל מי שגרס אי פעם זוהר ויודע ארמית יכול להצביע על זה (אפשר לראות דוגמאות מהמקובלים על כל מיני דברים שהשתרבבו לזוהר במתוק מדבש למשל).

בכל אופן, גם מרן ועוד פוסקים מביאים הלכות מהזוהר (נניח בשר וחלב בסעודה אחת, ויש כמה עניינים כאלה בחרדים [י"ז י"ב, למשל, מביא לימוד של מצווה דאורייתא שהמקור שלו רק מהזוהר]).

כן, להגיד שאין שום מדרש הלכה ושהזוהר לא מחז"ל זאת גישה דרדעית מובהקת.

לא ערבבתי, ציינתי מדרשים שנכתבו ע"י חז"ל. גם במדרשי אגדה יש הלכות.

היעב''ץ, החת''ס, הנוב''י בנוסף להם יש ששוללים אותו בכלל כמו שד''ל מהרי''א ממודינא ועוד. והרבה הולכים בדרכם.

לגבי ערבוב קבלה בהלכה - זה אפילו עוד פחות מוסכם מאשר מקורו של הזוהר (בשר וחלב בסעודה אחת זו הלכה מהזוהר?? ).

אמרתי שאין שום מדרש הלכה? כל אלו שהזכרתי היו דרדעים? בחיי שאני לא מבין מה כתבת.

ציינת מדרשים שונים שנכתבו על ידי חז''ל, ערבבת את מדרשי ההלכה וההגדה.

חלק מאלה שסברו נגד גם חזרו בהם בסופו של דבר.

וכאן אין יותר "פוק חזי מאי עמא דבר" מובהק. מי עוד מפקפק בספר הזוהר? 10 דרדעים שפזורים בארץ וכמה חוקרים? אפילו החוקרים כבר התחילו לשנות את דעתם (מה שמעיד קצת על הדרדעים, שלא).

לא כתבתי פה כלום על ערבוב קבלה בהלכה. אתה לא קולט מה אני מנסה להגיד? אתה מזלזל בסמכות החז"לית של חלק מהמדרשים, ביניהם הזוהר (ה' ירחם), ואני מראה לך שהסמכות שלו, ושלהם, כמקורות חז"ליים - גם להלכה - קיימת בעיני גדולי ישראל.

התכוונתי לבשר אחרי חלב. מרן מביא ככה בב"י במפורש שזה מקורו באו"ח קע"ג.

ציינתי מדרשים שונים שמופיעות בהם הלכות, בין אם הם מדרשי אגדה או הלכה. אם אתה לא מבין את זה, תמוה מאוד.

נ.ב, אם אתה דרדעי אני מבין למה לא מספיקים לך הפוסקים שמביאים את הזוהר... אצל הדרדעים מרן לא קיים בגלל זה, אז למה שיתייחסו אחרת לאחרים

למרות שידעתי את דעת החת"ס, לא זכרתי אותה בעת הכתיבה. ישר כחך!

חבל שאנשים לא רק שמעוותים את האמת, גם מצטטים גדולי עולם, בשקר, כתומכים בדעתם.

ובנימה אישית - תנסה בבקשה להיות פחות תוקפני, זה לא מוסיף לדיון וסתם עושה אוירה לא נעימה. מיותר לגמרי.

קשה להתאפק כבר... אבל צודק. אשמח אם תשתדל להיות פחות דרדעי...

אך כלול מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא כמעט אין לי ספק בדבר וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו ואוכל להכריח ולהוכיח זה במופתים חותכים וחברתי ספר לזה קראתיו מטפחת ספרים".

ובאשר לחת''ם סופר:

ביחס למטפחות ספרים כתב דברים חריפים מאוד כלפי מחבר הזוהר בשם רשב''י: "ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל".

והעיד תלמידו בספרו שאמר "בפני רבים מתלמידיו, אִלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים".

את דברי הרב צבי יהודה אני מכיר אבל לא שמעתי שזה בשם החת''ס, אשמח למקור.

אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ
וּבִלְבַד שֶׁלּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִילּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה
מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ
וּבִלְבַד שֶׁלּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין חַס וְשָׁלוֹם

שיחות הר"ן רס"ז

לא?

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו