אני לא מכיר חיוב הלכתי כזה.

לא כל כך הבנתי אם הבעיה שלך היא ליטול ידיים בכללי או לכהן הספציפי הזה אבל סתם נראה לי לא יפה ליטול לכהנים בכללי ורק לאחד לא.

נ"ב

אישית בתור כהן אני לא הולך ליטול ידיים לפני הברכה מכמה סיבות,

אחת מהן היא שלא מוצא חן בעיני הרעיות שמישהו אחר צריך ליטול לי.

אבל הוא מעצבן באמת

נשמע לא נחמד במיוחד, אולי כדאי דווקא להשתדל ליטול לו כדי להתגבר על זה.

ואתה לא מכיר אותי, אני מעצבן באמת באמת...

ש"נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום", כל שכן כשנטל ממש לא מזמן שהרי צריך ליטול לפני התפילה. ובשום מקום חז''ל לא אמרו שיש עניין שהלויים יטלו ידיים לכהנים לברכה.

לגבי יום כיפור זה דווקא לא פשוט בכלל, הרמב''ם למשל כותב מפורש שלא נוטלים ידיים ביום כיפור (ומאחר שרחיצה היא דאורייתא ייתכן שיש פה ספק דאורייתא מול ספק דרבנן, ויש הרבה צדדים לכאן ולכאן. אגב, בנו של הרמב''ם חלק עליו בזה והורה כן ליטול).

שדווקא לוי (ולא בכור) חייב ליטול לכהן (ולא סומכים רק על הנטילה של הבוקר), בשביל תוספת שפע לברכה.

הסוגריים הם בין השורות, השאר כתוב בזוהר.

ברור לך שבזוהר יש הלכות כמו שבמדרש רבה ובספרי/ספרא/מכילתא ובתדב"א יש, נכון?

גם אם זאת לא סוף הוראה (למעט חלק מהספרדים), כנ"ל לגבי שאר המדרשים בני זמנו (בניגוד לנניח אותיות דרבי עקיבא), אין ספק שיש הלכות בזוהר.

אין אף אחד שטוען ש*כל* הזוהר מחז"ל. כל מי שגרס אי פעם זוהר ויודע ארמית יכול להצביע על זה (אפשר לראות דוגמאות מהמקובלים על כל מיני דברים שהשתרבבו לזוהר במתוק מדבש למשל).

בכל אופן, גם מרן ועוד פוסקים מביאים הלכות מהזוהר (נניח בשר וחלב בסעודה אחת, ויש כמה עניינים כאלה בחרדים [י"ז י"ב, למשל, מביא לימוד של מצווה דאורייתא שהמקור שלו רק מהזוהר]).

כן, להגיד שאין שום מדרש הלכה ושהזוהר לא מחז"ל זאת גישה דרדעית מובהקת.

לא ערבבתי, ציינתי מדרשים שנכתבו ע"י חז"ל. גם במדרשי אגדה יש הלכות.

היעב''ץ, החת''ס, הנוב''י בנוסף להם יש ששוללים אותו בכלל כמו שד''ל מהרי''א ממודינא ועוד. והרבה הולכים בדרכם.

לגבי ערבוב קבלה בהלכה - זה אפילו עוד פחות מוסכם מאשר מקורו של הזוהר (בשר וחלב בסעודה אחת זו הלכה מהזוהר?? ).

אמרתי שאין שום מדרש הלכה? כל אלו שהזכרתי היו דרדעים? בחיי שאני לא מבין מה כתבת.

ציינת מדרשים שונים שנכתבו על ידי חז''ל, ערבבת את מדרשי ההלכה וההגדה.

חלק מאלה שסברו נגד גם חזרו בהם בסופו של דבר.

וכאן אין יותר "פוק חזי מאי עמא דבר" מובהק. מי עוד מפקפק בספר הזוהר? 10 דרדעים שפזורים בארץ וכמה חוקרים? אפילו החוקרים כבר התחילו לשנות את דעתם (מה שמעיד קצת על הדרדעים, שלא).

לא כתבתי פה כלום על ערבוב קבלה בהלכה. אתה לא קולט מה אני מנסה להגיד? אתה מזלזל בסמכות החז"לית של חלק מהמדרשים, ביניהם הזוהר (ה' ירחם), ואני מראה לך שהסמכות שלו, ושלהם, כמקורות חז"ליים - גם להלכה - קיימת בעיני גדולי ישראל.

התכוונתי לבשר אחרי חלב. מרן מביא ככה בב"י במפורש שזה מקורו באו"ח קע"ג.

ציינתי מדרשים שונים שמופיעות בהם הלכות, בין אם הם מדרשי אגדה או הלכה. אם אתה לא מבין את זה, תמוה מאוד.

נ.ב, אם אתה דרדעי אני מבין למה לא מספיקים לך הפוסקים שמביאים את הזוהר... אצל הדרדעים מרן לא קיים בגלל זה, אז למה שיתייחסו אחרת לאחרים

למרות שידעתי את דעת החת"ס, לא זכרתי אותה בעת הכתיבה. ישר כחך!

חבל שאנשים לא רק שמעוותים את האמת, גם מצטטים גדולי עולם, בשקר, כתומכים בדעתם.

ובנימה אישית - תנסה בבקשה להיות פחות תוקפני, זה לא מוסיף לדיון וסתם עושה אוירה לא נעימה. מיותר לגמרי.

קשה להתאפק כבר... אבל צודק. אשמח אם תשתדל להיות פחות דרדעי...

אך כלול מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא כמעט אין לי ספק בדבר וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו ואוכל להכריח ולהוכיח זה במופתים חותכים וחברתי ספר לזה קראתיו מטפחת ספרים".

ובאשר לחת''ם סופר:

ביחס למטפחות ספרים כתב דברים חריפים מאוד כלפי מחבר הזוהר בשם רשב''י: "ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל".

והעיד תלמידו בספרו שאמר "בפני רבים מתלמידיו, אִלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים".

את דברי הרב צבי יהודה אני מכיר אבל לא שמעתי שזה בשם החת''ס, אשמח למקור.

אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ
וּבִלְבַד שֶׁלּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד
וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִילּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה
מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ
וּבִלְבַד שֶׁלּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין חַס וְשָׁלוֹם

שיחות הר"ן רס"ז

לא?

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום