העלו שירים קטעים ויצירות על חוויות רוחניות, בדגש על חוויות שאנו יכולים או נפגשים עמם יום יום, אפילו ואולי בעיקר על דברים פשוטים. זה מוסיף חידוש לשגרה, (ולפעמים אפילו מבטים חדשים).
בכל מכל כל.
בהצלחה!!
מחכים לראות...
פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
אתגרון: אנו נמצאים בתקופה ללא חגיםכוסף
..פיצוחית
השולחן פרוס,
מפה לבנה.
אורחים בגוונים,
בגווני הנשמה.
גוי, גר ומתגייר.
יהודי, ילדון ונערה.
אבא אמא ועוד משפחה.
כולם יושבים
מנגנים ושרים.
חלק גם מזמרים פיוטים.
צוחקים, מדברים
מתלחששים, מבינים.
מבינים את אור ה'
מבינים את אור אלוקה
מבינים שיש מנהיג
מבינים שיש (עוד) אבא.
שואלים קושיות
מקשים בעיות
פותרים משאלות
מפענחים פתרונות.
למה היין עטוף?
למה החלות מכוסות?
מדוע הניגונים בהברה אחרת?
ומה נשתנה מכל הלילות?
הילדים מדלגים
קפוצים משחקים
לא ממש מבינים
שבין ארץ ושמים
מתחוללים שינויים
מבקיעים רקיעים.
לא מכירים
את יוצר העולם
את המלאך המבריא
את היצרים,
הטוב והרע.
הם יתבגרו עם הזמן
ויחיו שינויים
הם יתבגרו עם הזמן
ויעלו לשחקים
ואבא, אבא יצפה בבנן.
שמקיים מצוות.
ופאות משתלשלות מאוזניו
שציציותיו קופצות עם כל הליכה
שאומר תהילים משניות
בעת ההליכה.
ואנחנו אנחנו הבנים
של מלך מלכי המלכים
וזה
זה סתם תגובה שהתחלתי לכתוב
בלי לעלות
בלי מחיקות
בלי לדעת מה ההמשך
בלי להחליט על כיוון או נושא.
רק פשוט להתחיל להקליד
ולתת לרוחות וליידים להקליד.
#עמישראל אנחנו
#עמהנבחר.
איזה יופי!כוסף
ובהתחשב בזה 'פשוט להתחיל לכתוב, בלי מחיקות' זה בכלל מרשים.
לא נראה לי שצריך המשך. הסיום 'ואנחנו הבנים וכו' נותן כיוון (אנחנו לפניו כבנים שלנו...), ממש אהבתי! רעיון יפה מאוד. יישר כח.
איזה כיף שיש אתגר! תודה לך.לב סדוק
מגיבה כדי לזכור לעשות.
....כוסף
לבינתיים זה הדבר היחיד שהצלחתי לכתוב.
רוח עליזה הברישה ארץ
קרן שמש נטעה בי מרץ
חייכתי לה והמשכתי חרש
בין כס לאכסופת רכבת
אי שם בגבעת התחמושת
הסבתי ראש, אמרתי בבושת:
'בוקר טוב, סב' וזרח הזקן
שכן ספספל לשעבר, וזרח
והשיב למילי חיוך עז--
הביתהמדמיינת
זה מדהים כמה פשטות יש בשיבה הביתה.
וכמה עומק יש בפשטות הזאת.
נשיקה לאמא, שקית לכביסה, תיק נזרק למיטה.
ושקט.
שקט שבאופן קבוע מזדחל בין ערימות של כביסה, כלים, ומריבות של אחים.
שקט שלא מתחשב בחוקי הטבע-שאם יש רעש אין שקט, ומתנגב לו דווקא בין צלילי המחשב, הצרחות והשירים שאני שונאת.
שקט שקיים רק בביטחון, בשלווה, באהבה, בחיבור של הבית.
זה מדהים כמה עומק יש בשקט הזה.
וכמה פשטות יש בעומק הזה.
עניים זורחות, חיבוק חזק, נשיקה דביקה נצמדת ללחי.
ואושר.
אושר שניבט מעיניו של אחי הקטן שאני באה לקחת אותו מהגן, אושר מדבק שעושה לי את היום.
אושר שמתנגן בתוך סיפורי היום יום של אחותי וקורץ מתוך אוסף המדבקות של התאומים.
אושר שקיים רק בטבעיות, במתיקות, בשמחה, בדבקות של בית.
זה מדהים כמה פשטות יש בסוף שבוע בבית.
וכמה עומק יש בפשטות הזאת.
בגדים יפים, נרות דולקים, ברכה נלחשת בשתי קולות.
ושבת.
שבת שתמיד נוחתת בזמן הנכון, בין משימות בלי סוף, ריצה וחוסר נשימה.
שבת שקוראת לי בין הספרים, צוחקת לי מתוך הצלחת, חולמת איתי בשינה ומרוממת את התפילה.
שבת שקיימת באופן קבוע ובכל זאת תמיד מפתיעה.
זה מדהים כמה עומק יש בפשטות הזאת.
וכמה פשטות יש בעומק הזה.
וכמה עומק יש בפשטות הזאת.
נשיקה לאמא, שקית לכביסה, תיק נזרק למיטה.
ושקט.
שקט שבאופן קבוע מזדחל בין ערימות של כביסה, כלים, ומריבות של אחים.
שקט שלא מתחשב בחוקי הטבע-שאם יש רעש אין שקט, ומתנגב לו דווקא בין צלילי המחשב, הצרחות והשירים שאני שונאת.
שקט שקיים רק בביטחון, בשלווה, באהבה, בחיבור של הבית.
זה מדהים כמה עומק יש בשקט הזה.
וכמה פשטות יש בעומק הזה.
עניים זורחות, חיבוק חזק, נשיקה דביקה נצמדת ללחי.
ואושר.
אושר שניבט מעיניו של אחי הקטן שאני באה לקחת אותו מהגן, אושר מדבק שעושה לי את היום.
אושר שמתנגן בתוך סיפורי היום יום של אחותי וקורץ מתוך אוסף המדבקות של התאומים.
אושר שקיים רק בטבעיות, במתיקות, בשמחה, בדבקות של בית.
זה מדהים כמה פשטות יש בסוף שבוע בבית.
וכמה עומק יש בפשטות הזאת.
בגדים יפים, נרות דולקים, ברכה נלחשת בשתי קולות.
ושבת.
שבת שתמיד נוחתת בזמן הנכון, בין משימות בלי סוף, ריצה וחוסר נשימה.
שבת שקוראת לי בין הספרים, צוחקת לי מתוך הצלחת, חולמת איתי בשינה ומרוממת את התפילה.
שבת שקיימת באופן קבוע ובכל זאת תמיד מפתיעה.
זה מדהים כמה עומק יש בפשטות הזאת.
וכמה פשטות יש בעומק הזה.
כ"כ נכון כ"כ אמתי וכ"כ יפה.כוסף
כתבת בצורה קולחת ויפה. קראתי עכשיו כמה פעמים זה פשוט נפלא.
גם באופן אישי ממש נגע בי.
אפשר לומר על הקטע הזה:
'זה מדהים כמה עומק יש בפשטות הזאת.
וכמה פשטות יש בעומק הזה.' קוראים ומרגישים.
וואוו.ממש יפה.mp3
הקריאה זורמת כל כך.
יפה ממש, ונכון.פיצוחית
ריגש אותי מאדפסגות
כל כך יפה ונוגע.
איזה תגובות משמחות ומרגשות!מדמיינת
תודה לכם.
עובדת כרגע על משהו. בינתיים משהו ישן יחסית שקצת שיפצתי עכשיולב סדוק
התבודדות
הגרון.
שעוד פעם נחנק.
והדמעות. שכל הזמן מאיימות לפרוץ.
ואני יודעת, אני יודעת.
אני יודעת שאני חייבת לעצור אותן
ואת כל הרגשות לדחוק הצידה. אני יודעת.
אני יודעת שאני מוכרחה, פשוט מוכרחה
להמשיך. ולצעוד
להתקדם
ולרוץ.
לא להביט לאחור
והכאב הזה. עם הדמעות
שכבר כמעט אין איך לעצור אותם.
והרגלים שלי. כאילו לא אני מוליכה אותן.
ושם, בין העצים, הדמעות פורצות.
ולי, אין לי הסברים.
וכמה שטוב לי; יש לי דמעות,
וכמה שאני שמחה, גם בא לי לבכות.
שעה ביום להתפרק,
לבכות כמה שצריך.
שעה,
שהיא מעלה עליונה
בחינת איבר מהשכינה
ואו, איזה שיר יפה.כוסף
אהבתי ממש ממש!!!
כתוב מצוין.
[וכמה שטוב לי; יש לי דמעות,
וכמה שאני שמחה, גם בא לי לבכות.
'שעה,
שהיא מעלה עליונה
בחינת איבר מהשכינה'
עמוק ונכון כ"כ.
[איני יודע אם הבנתי בדיוק את כוונתך ב'בחינת אבר מהשכינה' מ"מ זה עורר רצון ישן ואמתי: להתבודד, לגעת בנקודה הפנימית בנקודת העומק שבנשמה. פשוט לגעת ולהרגיש אותה. כי בכי ודמעות זה דבר שמגיע מבפנים מרגשי הנפש]
תודה!לב סדוק
('בחינת איבר מהשכינה' זה ציטוט מרבי נחמן או רבי נתן(לא זוכרת כרגע) שאומר ש'כל תפילה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה'.
הרב ארז משה דורון מביא את זה בספר שלו "לבד" בהקשר להתבודדות.)
אהכוסף
יפה מאוד. תודה. הוסיף לי עוד להבנה.
קרבת אלוהים לי טובmp3
כשליבי דימם
נפשי שסועה
וגופי הפצוע זעק לעזרה,
עיני לשמיים נשאתי-
חיפשתי אמת
גם אם היא מרה,
חיפשתי אהבה
גם אם היא קצת רחוקה,
חיפשתי גאולה
חיפשתי ישועה
חיפשתי
אותך.
אשמח להארות והערותmp3
100מם
ממש אהבתי. קצר ומביע ממש.פיצוחית
תודה רבהmp3
יפה, יפה מאוד!כוסף
קצר וקולע
שניזכה תמיד, בכל מצב לחפש רק אמת רק 'אותך'.
תודה רבה.mp3
..ניקכמעטבליראש
ב"ה.
חושב מאיפה להתחיל לכתוב
זה לא פשוט כ"כ לחשוב
למצוא איזה חוויה רוחנית
שהשפיעה עליי חיצונית ופנימית.
משו פשוט כזה מהשגרה
שלא תמיד מבחוץ נראה.
לפתוח חומש, תנ"ך או כל ספר.
ופתאום לראות קצת מעבר.
לראות איך הסיפור או המקרה
ממש אחד לאחד עם מה שקורה..
לקבל תובנה מתוך הכתוב,
להתפעל ולקרוא שוב שוב ושוב.
זה פותח את הנפש,
מחולל רצון לשמוע עוד.
מן תחושה כזו שאין מלבדו.
הדאגות שוככות,
אין פחדים אין חששות.
הכל בא על מקומו.
הכל שייך, הכל ברור, הכל טוב.
חדווה פנימית ממלאת אותי,
זעקה לקב"ה שיישאר עוד קצת,
שיאיר עליי עוד מעט..
וואו! אפשר ממש להיכנס לזה.פיצוחית
אתה כותב טוב!
איזה כיף לשמוע, תודה רבה על התגובה!ניקכמעטבליראש
יפה יפהכוסף
כתבת יפה מאוד
וזה אכן אחד העבודות הגדולות...
החיוך הזה, עוד אזדקק לודו סטרי
הם היו רחוקים זה מזה, שולחים מבטים עוינים כאילו היו אויבים במלחמה עקובה מדם, פניהם סמוקות, לא מחניקים יללות, מגבירים את קולם.
מצפים שאלבש את הגלימה השחורה ואהיה שופט וסנגור לצידם.
אני עומדת באמצע, קוראת להם, מתקרבים, בולעת אותם לחיבוק.
ומתחילה לספר, הם מקשיבים
מספרת להם על היצר הרע שהגיע אלי, על המלחמה הגדולה שהייתה לנו, ממש כאילו אתה רב עם ילד בכיתה ג', אני מסבירה והוא משתהה, מקשיב.
מספרת על הקרב, על המילים, על החולשה שלי, על התקווה.
בסוף, אני מתארת את הופעתו של היצר הטוב, את המילים הטובות שנתתי לו לומר לי, את הבחירה.
הם עוקבים במתח, כאילו היו בחלק המסעיר יותר של מטוסי העל. כשהיצר הטוב מגיע, אני רואה חיוך של הקלה מתרחב ומתרחב עד הסוף הטוב הזה. הם מחייכים גם אני, לא מבינים למה אני צרודה פתאום.
אחרי רגע הקסם נעלם בין קערת גרנולה מתהפכת, כוס פטל נשפכת, סיפורים על הגננת והמורה, דיונים פילוסופים, למה לאחות קוראים אחות, ובכלל את הבטחת הפתעה.
אמבטיות, מכסה בשמיכות, מכניסה את הברווזון המכוער לחלומות שלהם, נרדמים.
מביטה בהם, בילדי הסופים הטובים.
לוקחת את החיוך הזה, חיוך של ניצחון, של תקווה. אלי.
אולי עוד אזדקק לו.
אין מיליםכוסף
זה נפלא.
פשוט יפה וחזק!!!!!
תודהדו סטרי
תודה על האתגר,
היה כיף להנציח את הרגע היומיומי הזה.
היה כיף להנציח את הרגע היומיומי הזה.
והיה שווה, לקרוא את זה...כוסף
חזק!מדמיינת
מהמם ונוגע. תפס אותי...
תודה
דו סטרי
ווואאוו זה מדהים כל כך!עגור עם מחברת
תודה!דו סטרי
היאעגור עם מחברת
היא מגיחה בחושך,
יש לה עניים שחורות,
ריח של פחם וטחב של קירות,
פעם.. היא היתה יפה,
היא היתה זוהרת,
היא היתה צובעת עולם בתכלת,
היא היתה שולחת לבבות רוטטים,
היא היתה....
היא היתה טעם החיים..
והיום.. היא מגיחה בחושך..
מסתכלת מהנהנת בוחנת..
ו...בודקת שוב ושוב..
כמו אמא שחולמת על הבן שישוב,
היא בצד, היא מחכה,
היא מביטה בלי הפסק,
מביטה ורואה שהחבל מתהדק...
והוא שם, הוא רואה אותה, והוא זועק לעזרה,
והיא עומדת, מהנהנת - "אין לי ברירה",
"אני כאן בלי שהסבירו לי למה ואיך"
והוא שומע, שותק, והלב שלו דועך.
הוא מתפלל כל כך שהזמן יעבור,
שהם ילכו שניהם כזוג - במזמור,
היא תוסיף לו צבעים,
תלטף את הקמטים,
היא תתן לו משמעות..
סיבה מובנת למה לא למות,
היא תקח את הבדידות,
ואת השקט האדיש,
היא תתן לו להרגיש.....
את טעם החיים.
אולי אגלה לכם זה שיר על האהבה,
אבל לא רומנטית וגם לא אסורה,
זה שיר על אהבה לא מובנת בכלל,
שמשאירה שפויה בעולם כה מחולל.
יש לה עניים שחורות,
ריח של פחם וטחב של קירות,
פעם.. היא היתה יפה,
היא היתה זוהרת,
היא היתה צובעת עולם בתכלת,
היא היתה שולחת לבבות רוטטים,
היא היתה....
היא היתה טעם החיים..
והיום.. היא מגיחה בחושך..
מסתכלת מהנהנת בוחנת..
ו...בודקת שוב ושוב..
כמו אמא שחולמת על הבן שישוב,
היא בצד, היא מחכה,
היא מביטה בלי הפסק,
מביטה ורואה שהחבל מתהדק...
והוא שם, הוא רואה אותה, והוא זועק לעזרה,
והיא עומדת, מהנהנת - "אין לי ברירה",
"אני כאן בלי שהסבירו לי למה ואיך"
והוא שומע, שותק, והלב שלו דועך.
הוא מתפלל כל כך שהזמן יעבור,
שהם ילכו שניהם כזוג - במזמור,
היא תוסיף לו צבעים,
תלטף את הקמטים,
היא תתן לו משמעות..
סיבה מובנת למה לא למות,
היא תקח את הבדידות,
ואת השקט האדיש,
היא תתן לו להרגיש.....
את טעם החיים.
אולי אגלה לכם זה שיר על האהבה,
אבל לא רומנטית וגם לא אסורה,
זה שיר על אהבה לא מובנת בכלל,
שמשאירה שפויה בעולם כה מחולל.
וואוכוסף
כתיבה קולחת ויפה!
תודה כוסף!!עגור עם מחברת
שיר על חוויה רוחנית כשאין חוויה רוחניתעטרה א
כשהכל יבש
ובצורת
וכעס
ושעמום אפור
ואפילו אין דמעה לשתות
אין סיבה
כשיש הכי הרבה סיבות
לרצות לבכות
אני רצה כדי למחוק אותי
אותי שרוצה לחיות
וכשאני בסוף
נופלת
מזיעה
פתאום יש אין אונים
פתאום מבינה
שאי אפשר ליבש את הים
אי אפשר להתעלם מקיומו
אפשר לשים וואליום מחריש אוזנים
רעש משתיק קול
כדי לא לשמוע את רחש הגלים
הגלים שלי האמיתית
שרוצה לאהוב
ולבכות
ולבקש מים
יפה מאודכוסף
כ"כ נכון.
חן חן. ממש יפה!!!
סתם משהו..עגור עם מחברת
בשארית כוחותיו שאזלו זה מכבר,
הוא מנסה להאחז בחיים,
בקרשים,
כן כן... אלו שנשברו והפכו קלושים,
תלושים,
מלאים יבחושים,
והוא מסתכל לשמיים,
לפעמים - לעננים,
אומרים,
שאם מסתכלים עליהם מספיק זמן מקבלים תקוה, מתחדשים,
מקבלים את כל הטוב שבפנים,
ואמא תמיד אומרת שהצחוק הוא מאלוהים,
לכן על הגורל לא צוחקים,
בוכים, טופחים, ומנסים,
ויום יבוא ותראה פירות עמוסים,
אולי מחר, אולי בעוד יומיים,
זה יקרה בהמשך אבל בנתיים,
תקשיב ללב שפוחד בצהריים,
מהרוח החזקה של בין הערביים.
הוא מנסה להאחז בחיים,
בקרשים,
כן כן... אלו שנשברו והפכו קלושים,
תלושים,
מלאים יבחושים,
והוא מסתכל לשמיים,
לפעמים - לעננים,
אומרים,
שאם מסתכלים עליהם מספיק זמן מקבלים תקוה, מתחדשים,
מקבלים את כל הטוב שבפנים,
ואמא תמיד אומרת שהצחוק הוא מאלוהים,
לכן על הגורל לא צוחקים,
בוכים, טופחים, ומנסים,
ויום יבוא ותראה פירות עמוסים,
אולי מחר, אולי בעוד יומיים,
זה יקרה בהמשך אבל בנתיים,
תקשיב ללב שפוחד בצהריים,
מהרוח החזקה של בין הערביים.
יפה מאודכוסף
גם חריזה טובה ונחמדת
על השולחןחתולה פרסית
על השולחן פרוסה מפה לבנה
עם עיטורי כסף
עוד מעט יונח על השולחן
ממיטב התבשילים שהגברת
הכינה לקראת החג הקרב ובא
מחכה ומצפה לחג, הגביע מזהב
שנח לו בחגיגיות על המדף
עם עיטורי כסף
עוד מעט יונח על השולחן
ממיטב התבשילים שהגברת
הכינה לקראת החג הקרב ובא
מחכה ומצפה לחג, הגביע מזהב
שנח לו בחגיגיות על המדף
יפה מאוד!!כוסףאחרונה
חגיגי ממש
רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת
אל תיגע בי בחיים שלך!!!
צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.
ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.
ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.
הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.
הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.
הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!
ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!
ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.
****
איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.
הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.
בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?
לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺
אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏
תיקון...?
כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?
אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?
לגרום לחיוך במקום לדמעות...?
מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפת
אתה לא חושב שזה יכול לפעול גם הפוך?תמימלה..?
שאפשר להסתכל ולהדגיש ולכתוב על הדברים הטובים?
אפשר.ימח שם עראפת
זה יעלים את הרעים? לא. זה יגרום להם להתפרץ בשביעי באוקטובר.
אבל אתה לא הרמטכ"לתמימלה..?אחרונה
אתה בנאדם שכותב, יפה מאוד אגב... למה להיכנס לדיכאון? תכתוב על משו שמח, שלא ירדו דמעות.....
אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?
רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...
אז זה של שנינו...
"חטפו אותי" הוא לחש,
והזעקה נבלעה בתוך הרעש.
"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,
והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".
ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,
חשש ודאגה,
מה שלום הבן היקיר
שכבר שעות לא בא...
אז מתקשרים למשטרה
ולא מקבלים תשובה
וכך במשך ימים ארוכים,
אבל אולי ישנה עוד תקווה....
תקווה שהוא יחזור,
יחזור כמו גיבור,
שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...
ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...
והאחדות הזו של עם ישראל,
נותנת כוחות,
להתפלל
ולעבור את כל התלאות...
אז כשמגיעה המרה שבבשורות,
כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,
כשצועדים אחרי המיטות-
אין מילה,
רק תפילה,
בקשה לנחמה,
לחיבוק באהבה,
של אבא שבשמיים,
שנשאר איתנו עדיין
שממשיך להחזיק לנו את הידיים
ולא עוזב אותנו לעולם,
וגם כשלא הכל מושלם...
מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה
שאלת השאלותשפוי
היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,
כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו?
אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם.
תודה רבה!
מה שאני עושה זה ככהחתול זמני
ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?
גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים
ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן
אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים
אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת
כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,
אני כותבת אותו על דף. ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,
ומעלה אותו.
למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא
מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה
שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט
להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,
בשום אופן...
וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי
פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...
וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.
דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון
שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,
לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת
זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;
לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...
כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ
בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה
יבוא מעצמו.
אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו
פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.
אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים
בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.
בהצלחה!
גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח
מודעות וטעם טוב.
וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?
אני גם אשמח לשמוע טיפים😅
האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...
כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....
בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...
כתיבה זורמת חופשיתמשה
ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.
עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.
(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).
ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת
פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)
עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם
כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)
נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי
'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)
דבר נוסף והכי חשובנחלת
להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.
להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף, שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;
להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.
ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.
אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל
מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט
במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.
כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה
לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.
הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -
זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.
אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים
ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.
מקווה שהבנת.
בהצלחה רבה!
במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימוןאחרונה
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?
ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅
תודה רבה🙏🥰
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד
קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים
שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר
הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים
אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד
תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת
בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם
וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם
וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית
תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ
עַל קִיּוּמָם
הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים
כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים
אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל
שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים
"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"
יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם
אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ
אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת
זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם
בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל
אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית
הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת
יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה
מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם
צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת
מַבָּטֶיהָ צְלָלִים
כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה
וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים
וְלִפְעָמִים
לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן
תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה
מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר
תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה
שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה
וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן
וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ
וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק
לְלֹא הֶרֶף
הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ
חֲרִישִׁים
כִּלְאָם לְחִישׁוֹת
מַבָּטָם טָרוּף
וְכָל יֵשׁוּתָם
זוֹעֶקֶת הַצָּלָה
הֵם מִסְתּוֹבְבִים
אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק
הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף
זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת
שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר
מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים
אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת
הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ
אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ
נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים
וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין
שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת
עֲבוּרָם
עֲבוּרֵנוּ
וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב
לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ
שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם
לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף
לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם
וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין
בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ
חֲדוּרֵי כְּאֵב
חֲדוּרֵי רְדִיפָה
סְמַרְטוּטֵי אָדָם
חַיִּים
מֵתִים.
וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים
זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד
יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקודאחרונה
לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)
בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום
התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה
את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"
גם התחבר לי מאוד)
צְלָלִיתסופר צעיר
בְּכֹל עֶרֶב
בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵרֶךְ
מוֹפִיעָה צְלָלִית קְטַנָּה,
בּוֹצַעַת אֶת הָאוֹר
הַנִּשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן.
בְּכָל עֶרֶב
תַּבִּיט מַטָּה
צוֹפָה עַל הָרְחוֹב
לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.
בְּגַב יָשָׁר
בִּתְנוּחָהּ יַצִּיבָה,
בְּדִידוּת עוֹטֶפֶת אוֹתָהּ
בִּשְׂמִיכָה טְלוּאָה.
כְּשֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהּ
שׁוֹתֶקֶת כָּכָה
אֲנִי מַאֲמִין
שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד
שֶׁמַּבִּיט בָּהּ בַּחֲזָרָה.
יפה מאוד! נוגע.נחלתאחרונה
...כְּקֶדֶם
בין הנשימות של העולם
בזווית המצלמה
יש נשמות גלמודות שהעולם טפח על פניהם
תקוות שהיו ונתלשו
חיים שנגדעו
רק כדי להותיר זיכרון עמום
היינו כאן
צאו לטיילימח שם עראפת
בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב
נשכשך במעיין רגליים יחפות,
נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,
מהר לפני שיתחילו השריפות.
כי אוטוטו תתחיל שוב העונה
פה ושם כבר התחילו להשחיר
הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה
עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.
אז בוא נצא, לטייל, בבקשה
ניקח תרכב כי ברגל מסוכן
לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!
(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)
השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים
האויב כבר מצית פה ושם שדות
כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,
כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.
אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..
אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,
אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣
פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
תודהימח שם עראפת
מאוחר מדי.ימח שם עראפתאחרונה
אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.
אין דבר, עוד שנה או שנתיים
יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,
והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...
בינתיים הואדי שחור.
העצים שרופים, החיות נעלמו,
כאילו נכבה בו האור.
הכל נשרף, הקולות נדמו.
האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.
נשכשך רגליים במעיין שחור
כי לא נורא, ואין דבר,
מחר נדליק שוב את האור.