כמו מכה אדירה שמכה ומכה.
כמו הקור חודר העצמות,
כמו התהיה האין סופית,
כמו הסוף
זה חונק ומסתובב מסביבך
שומר שלא תיברך
שתישאר באותו מסלול של מים
השאים במכה,
כמעת ללא הפסקה
ואתה עומד בצוור הבקבוק,
עומד זה קצת מתרומם,
מקסימום מרקד,
לצלילי המים הנופלים אפיים,
לגחמותיהם ורצונותיהם.
ובצווור הבקבוק אשאר כול חיי,
העבר כבר היה ובעתיד הכול אפשרי,
אבל רק כאן קורה המאורע
שיכול להקחידך, ואת כול אשר לך.
אז גם לנו יש גלים, רק הרבה יותר קרובים,
ורציפים,
ובכול זאת הם גלים,
של שפל וגאות
של השפלה וגאולה.
וכך אנחנו חיים,
מפנימים עם השנים,
זה הטוב ביותר במצב המתאים,
נמשיך לגלוש על זרמי החיים
המכים כמו מים,
וקדימה דוחפים