שאנשים שמתחנפים בשביל תמונה

הם נותנים לעצמם דמות ילדותית

חסרת ערך רב.

התובנות מגיעות לרוב לאחר המעשים

בעולם שלנו כיום. -במזרח (התיכון)-

זה או שאתה הורג אדם

או שהוא פוצע אותך שכבר לא נשאר ממך זכר.

להיות בן של בלע בלע

לא תמיד זה כבוד שגורם לקנאה.

לפעמים פשוט גורם לרחמים.

אם לא רוצים להתקל בתסכול עצבים רוגז וקטנוניות לשמה

צריך לדעת לא לבקש עזרה מאחות קטנה בגיל העשרה

קבלת עול זה לא דבר קל.

אבל בדיוק בגלל זה עושים את זה.

בחיים אל תצפה מאנשים

גם מהאנשים שהכי ציפית מהם.

הכל לטובה.

היה הווה ויהיה.

גם עם זה עוד לא מובן למה זה קורה בפעם השניה.

נשימה ועוד נשימה ועוד 2.

זה לא 4 נשימות.

זה 4 מתנות שנקראות חיים. מהבורא.

לא הולכים לפי הקל.

ולא בוחרים את הקשה..

עדיף פתיתים קרים

מאשר מנה חמה.

לימוד בע"פ לא תמיד זה דבר קטן.

גם לאנשים עם מוח גדול.

חבר אמיתי הוא אחד שידע מה תרצה ויעזור

עוד לפני המקרה.

העולם בנוי על רכילות ולשון הרע 

מועטים האנשים שמצליחים

לא לשמוע ולא להשמיע

ואותם אני, מעריכה.

וגם על קנאה ואגו והמון.

הלימודים דורשים לכתוב ולשכתב 

לקרוא ולכתוב.

ולהשאיר הכל מחוץ לשכל.

כי "אין זמן"

ילדים חסרי רגישות לאנשים יותר גדולים מהם.

לא בכוונה, אלא כי מחפשים אדם עם לב חזק.

לפחות מבחוץ. שיכולים להוציא עליהם

את מה שהם הם עצמם. לא מבינים.

רוב האנשים דפוקים.

השאר נעים בין דפוקים מאוד ליחסית בסדר.

אדם שמכיר אותך אשית בפורמים זה סיוטטט

חוקר לך את הענינים בקטע שזה דורש 

או פצלש או העפה שלו.

אין דבר כזה

שאין דבר כזה.

אי אפשר להגיד אי אפשר.

בזמן שאפשר זו המציאות היחידה.

לא כל מה שנראה רע.

הוא כזה.

ולפעמים החיוכים

זה בסכ מסכות.

החיים עוברים בקליק.

עם בום. וכף.

בכי לא תמיד חייבת להיות מעצב או אושר.

לפעמים זה גם תעתועים או חוסר הכלה

או בכלל סתם בלי הרגשה או מודע.

והרמה הגבוהה. זה מרגישות ואכפתיות לזולת ולעצמך.

שמרו על החברים שלכם קרובים.

ועל המשפחה שלכם קרובים יותר.

גם הדקה הקשה בעולם.

וגם הדקה הטובה בעולם.

שניהם 60 שניות.

ועוברות אחרי דקה

הרגע הזה יכול להיות יותר טוב מהרגע הקודם.

והרגע הבא יכול להיות יותר טוב מהרגע הזה.

אם רק נדע לייקר רגעים.

אל תורידו את הראש ליד אנשים שמרימים את האף.

לפעמים אתה מתקיף ומדבר ככ מהר 

עד שאפילו השני מאמין במה שאתה עצמך לא האמנת.

עשיתי את זה יותר מפעם אחת...

תודה.

מילה בעלת ארבעה אותיות והערכה עצומה.

כשעייפים ממש. תנומה קצרה רק מעייפת יותר.

להפסיד את הרגע זה משמעות רחבה.

זה יכול להיות בשניה

וגם בחודש.

תלוי במקרה במצב באדם ובאנושות כולה.

ושזה קורה זה תחושה החמצה גדולה מאוד, לא נעימה

שברים שנותנים לאנשים עי לחץ ופרוטקציות לא תמיד זה דבר חכם

הדייסה של עצמנו לא תמיד טעים ובשל.

הבור שחפרנו תחתנו יגיע היום ונמעוד לתוכו 

עם לב מרוסק

כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיגיד שהוא 

קדוש.

הידע הגדול ביותר של האדם הוא לדעת שהוא בעצם לא יודע דבר.

צריך לזכור אתזה תמיד

אל תאמינו לאנשים. 

קחו הכל בערבון מוגבל. ולכו אחרי הלב שלכם(כן גם אם הוא מוביל לשוקולד)

האמונה שלי מעורערת מאוד.

אבל צריך לשתוק. כדי לא לערער לעוד כמה.

[ומי יודע אולי נפגוש בקרוב עוד פעם את אותם אלו שרק חיזקו לי. זה היה הרגשה טובה-פעם]

הצרות והקשיים גדלים עם האנשים. לא הפוך.

אנשים גדולים צרות גדולות. ילדים קטנים צרות קטנות.

צמרומרת בכי רעד ושאר הדברים שמביעים כאב.

לרוב הם קשים אבל בסכ משחררים וטובים.

יש אחדות כשלא מחפשים מחלוקת

אין הגיון בטירוף החיים.

אנשים הם כמו דומינו. אחד מפיל ונשען על מי שהפיל. ובתוך דקה היציבות כבר לא נמצאת בשומקום.

הים מרגיע אך גם מטביע.

דומה לחלק מתוכנו.

"בשלוש מילים אוכל לסכם

את מה שלמדתי על החיים:

הם ממשיכים הלאה."

בואו לא נכיר אנשים.

ככה גם לא יהיה לנו קשה שהם נפטרים בסוף.

אוף. בדה. 

בואו נכיר אנשים שכשהם ילכו, הם יותירו בנו, מטען כבד של אהבה. וחכמת חיים.

ויטעו בנו את ההבנה שיש כזה דבר, 

באמת,

אנשים

אבל לגמרי מסכימה.

וממ ברגעים קשים הידיעה הזו לא עוזרת.

אסור לדבר לשון הרע על אף יהודי.

כולל על עצמך.

רוב הבעיות בחיים קוראים משתי סיבות.

או שאנחנו פועלים בלי לחשוב או שחושבים בלי לפעול.

מילים יכולות לשקר אך מעשים תמיד אומרים את האמת 

אנחנו בסכ בני אדם

לא מלאכים

לא שרפים

ולא חיות קודש.

לא. פשוט אנשים. חלק גם זכו להיות אנושיים

\

בעצם, יש גם מלאכי חבלה.

רבים נוהגים לשבח את עצמם

ולבוא בטענות אל הקב"ה.

מקום מגורים נבנה באמצעות היידים,

אבל בית נבנה באמצעות הלב. 

פחד הרס יותר חלומות ממה שכישלון יהרוס אי פעם

גאונות זה לדעת שעשית טעות

לאחר שכבר אין דרך לתקן אותה מבלי לצאת יותר דפוק.

החיים הם רצף של תמונות

לפעמים בצבעוני

לפעמים בשחור לבן

ולפעמים מטושטשים ולא ברורים

מהמדרון הכי גדול

אפשר לצמוח לאור הכי גדול.

בגלל שפעם עשיתי לך טובה עם השרשור ה זה, אני מקבל עליו קבוע התראות אצלי.

משום מה אני לא מבטל את זה.

יחכטו בגעכח גלחככי גכעכוכא וטגוכ אט וגאיחגכ טאג.

לשקר לעצמך זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות.

מתנות אמיתיות לא נמדדות בכסף.

וזה גם נכון מעוד כיוון. הרבה פעמים השפיצים של החברה הם שפיצים רק בתחום מסויים.

אתה רוצה כל כך הרבה דברים בתיאוריה

שאתה מפחד לעשות את המשימה הראשונה

וכך נשאר תקוע. לעולמים.

קשיחות לא מראה על אטימות.

למחוק את העבר אי אפשר.

אבל לתקן. כשאפשרי יכול לשפר אפילו יותר ממה שהיה.

ככל שלאר מתמקדים בקושי וברע

הוא נעלם ונכנס במקומו אתגרים וטוב

אדם קם בבוקר ולא עוצר רגע לחשוב שהתחיל יום חדש

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"