שאנשים שמתחנפים בשביל תמונה

הם נותנים לעצמם דמות ילדותית

חסרת ערך רב.

בעיה רצינית שככה זה כאב

בעולם שלנו כיום. -במזרח (התיכון)-

זה או שאתה הורג אדם

או שהוא פוצע אותך שכבר לא נשאר ממך זכר.

להיות בן של בלע בלע

לא תמיד זה כבוד שגורם לקנאה.

לפעמים פשוט גורם לרחמים.

אם לא רוצים להתקל בתסכול עצבים רוגז וקטנוניות לשמה

צריך לדעת לא לבקש עזרה מאחות קטנה בגיל העשרה

קבלת עול זה לא דבר קל.

אבל בדיוק בגלל זה עושים את זה.

בחיים אל תצפה מאנשים

גם מהאנשים שהכי ציפית מהם.

הכל לטובה.

היה הווה ויהיה.

גם עם זה עוד לא מובן למה זה קורה בפעם השניה.

נשימה ועוד נשימה ועוד 2.

זה לא 4 נשימות.

זה 4 מתנות שנקראות חיים. מהבורא.

לא הולכים לפי הקל.

ולא בוחרים את הקשה..

עדיף פתיתים קרים

מאשר מנה חמה.

לימוד בע"פ לא תמיד זה דבר קטן.

גם לאנשים עם מוח גדול.

חבר אמיתי הוא אחד שידע מה תרצה ויעזור

עוד לפני המקרה.

העולם בנוי על רכילות ולשון הרע 

מועטים האנשים שמצליחים

לא לשמוע ולא להשמיע

ואותם אני, מעריכה.

וגם על קנאה ואגו והמון.

הלימודים דורשים לכתוב ולשכתב 

לקרוא ולכתוב.

ולהשאיר הכל מחוץ לשכל.

כי "אין זמן"

ילדים חסרי רגישות לאנשים יותר גדולים מהם.

לא בכוונה, אלא כי מחפשים אדם עם לב חזק.

לפחות מבחוץ. שיכולים להוציא עליהם

את מה שהם הם עצמם. לא מבינים.

רוב האנשים דפוקים.

השאר נעים בין דפוקים מאוד ליחסית בסדר.

אדם שמכיר אותך אשית בפורמים זה סיוטטט

חוקר לך את הענינים בקטע שזה דורש 

או פצלש או העפה שלו.

אין דבר כזה

שאין דבר כזה.

אי אפשר להגיד אי אפשר.

בזמן שאפשר זו המציאות היחידה.

לא כל מה שנראה רע.

הוא כזה.

ולפעמים החיוכים

זה בסכ מסכות.

החיים עוברים בקליק.

עם בום. וכף.

בכי לא תמיד חייבת להיות מעצב או אושר.

לפעמים זה גם תעתועים או חוסר הכלה

או בכלל סתם בלי הרגשה או מודע.

והרמה הגבוהה. זה מרגישות ואכפתיות לזולת ולעצמך.

שמרו על החברים שלכם קרובים.

ועל המשפחה שלכם קרובים יותר.

גם הדקה הקשה בעולם.

וגם הדקה הטובה בעולם.

שניהם 60 שניות.

ועוברות אחרי דקה

הרגע הזה יכול להיות יותר טוב מהרגע הקודם.

והרגע הבא יכול להיות יותר טוב מהרגע הזה.

אם רק נדע לייקר רגעים.

אל תורידו את הראש ליד אנשים שמרימים את האף.

לפעמים אתה מתקיף ומדבר ככ מהר 

עד שאפילו השני מאמין במה שאתה עצמך לא האמנת.

עשיתי את זה יותר מפעם אחת...

תודה.

מילה בעלת ארבעה אותיות והערכה עצומה.

כשעייפים ממש. תנומה קצרה רק מעייפת יותר.

בעיה רצינית שככה זה כאב

בעיה רצינית שככה זה כאב

הדייסה של עצמנו לא תמיד טעים ובשל.

הבור שחפרנו תחתנו יגיע היום ונמעוד לתוכו 

עם לב מרוסק

כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיגיד שהוא 

קדוש.

הידע הגדול ביותר של האדם הוא לדעת שהוא בעצם לא יודע דבר.

צריך לזכור אתזה תמיד

אל תאמינו לאנשים. 

קחו הכל בערבון מוגבל. ולכו אחרי הלב שלכם(כן גם אם הוא מוביל לשוקולד)

האמונה שלי מעורערת מאוד.

אבל צריך לשתוק. כדי לא לערער לעוד כמה.

[ומי יודע אולי נפגוש בקרוב עוד פעם את אותם אלו שרק חיזקו לי. זה היה הרגשה טובה-פעם]

הצרות והקשיים גדלים עם האנשים. לא הפוך.

אנשים גדולים צרות גדולות. ילדים קטנים צרות קטנות.

צמרומרת בכי רעד ושאר הדברים שמביעים כאב.

לרוב הם קשים אבל בסכ משחררים וטובים.

יש אחדות כשלא מחפשים מחלוקת

אין הגיון בטירוף החיים.

אנשים הם כמו דומינו. אחד מפיל ונשען על מי שהפיל. ובתוך דקה היציבות כבר לא נמצאת בשומקום.

הים מרגיע אך גם מטביע.

דומה לחלק מתוכנו.

"בשלוש מילים אוכל לסכם

את מה שלמדתי על החיים:

הם ממשיכים הלאה."

בעיה רצינית שככה זה כאב

בואו נכיר אנשים שכשהם ילכו, הם יותירו בנו, מטען כבד של אהבה. וחכמת חיים.

ויטעו בנו את ההבנה שיש כזה דבר, 

באמת,

אנשים

אבל לגמרי מסכימה.

וממ ברגעים קשים הידיעה הזו לא עוזרת.

אסור לדבר לשון הרע על אף יהודי.

כולל על עצמך.

רוב הבעיות בחיים קוראים משתי סיבות.

או שאנחנו פועלים בלי לחשוב או שחושבים בלי לפעול.

מילים יכולות לשקר אך מעשים תמיד אומרים את האמת 

אנחנו בסכ בני אדם

לא מלאכים

לא שרפים

ולא חיות קודש.

לא. פשוט אנשים. חלק גם זכו להיות אנושיים

\

בעצם, יש גם מלאכי חבלה.

רבים נוהגים לשבח את עצמם

ולבוא בטענות אל הקב"ה.

מקום מגורים נבנה באמצעות היידים,

אבל בית נבנה באמצעות הלב. 

פחד הרס יותר חלומות ממה שכישלון יהרוס אי פעם

גאונות זה לדעת שעשית טעות

לאחר שכבר אין דרך לתקן אותה מבלי לצאת יותר דפוק.

החיים הם רצף של תמונות

לפעמים בצבעוני

לפעמים בשחור לבן

ולפעמים מטושטשים ולא ברורים

מהמדרון הכי גדול

אפשר לצמוח לאור הכי גדול.

בגלל שפעם עשיתי לך טובה עם השרשור ה זה, אני מקבל עליו קבוע התראות אצלי.

משום מה אני לא מבטל את זה.

יחכטו בגעכח גלחככי גכעכוכא וטגוכ אט וגאיחגכ טאג.

לשקר לעצמך זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות.

מתנות אמיתיות לא נמדדות בכסף.

וזה גם נכון מעוד כיוון. הרבה פעמים השפיצים של החברה הם שפיצים רק בתחום מסויים.

אתה רוצה כל כך הרבה דברים בתיאוריה

שאתה מפחד לעשות את המשימה הראשונה

וכך נשאר תקוע. לעולמים.

קשיחות לא מראה על אטימות.

למחוק את העבר אי אפשר.

אבל לתקן. כשאפשרי יכול לשפר אפילו יותר ממה שהיה.

ככל שלאר מתמקדים בקושי וברע

הוא נעלם ונכנס במקומו אתגרים וטוב

אדם קם בבוקר ולא עוצר רגע לחשוב שהתחיל יום חדש

מממממ

יש שם עבודה זרה

לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם

סגור?

😂😂

מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….

הצבעים הריחות... החופש

באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם

זורמת גם לסיני

מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.

(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)

אוקי

אז הצלחתי

מה במת....?

כן

יאו

(בא')

שס תמיד עושים לי מצפון עם הרב עובדיה

וגם ג' אבל פחות

נותן לעצמי ללכת לנוסטלגיה הזולה לזרום איתה להיזכר בסבתא שקוראת תהילים ומבשלת וסבא שחוזר בערב מהעבודה ושומע שיעור של הרב.

זה לא זיכרון שלי זה זכרון שהראש שלי ממציא כשאני שומע אותם מחזירים עטרה ליושנה

הזוי

אז ביבי או שס או ג' לא יודע נראה

רק שיגמר ויעבור תחזור אהבת החינם וחיבור המחנות

שעון החורף הזה מעורר את האופטימיות קמים כשיש אור

חוזרים הביתה בחושך

מרגישים יעילות פרודוקטיבית כמו שצריך

בוגרים

הוא כתב לך משהו

לא טוב לך

תגידי לו

תחסמי יאללה ביי

ללכת ללרלר על זה עם כל העולם או בפינת קפה או לא יודע איפה בשביל עוד יחס

זה קטן ומסכן.

ולך גבר שמור על הכבוד שלך ועליה גם. אם היא לא בקטע עוף משם.

היחס של ההודעות זה בכלל אצבע כמו שיחה הדדית.

אל תכפה כלום ותזרוק את האימוג'ים לפח אלא אם כן אתה ילדי שנולד אחרי 2000 וליבי יוצא אליך

כתבת משהו היא לא ענתה או הגיבה בחיוך

שחרר

לך הלאה

אתה מחפש אישה לחתונה משהו אמיתי לא עבודה שתתהפך עליך או משהו שלא עובד.

העולם הזה כמו ג'ונגל

לא משעמם לשניה

לאידיאלים

לדרך חיים

למשהו

לאימונים

לצעדים יומיים

לא משנה

איפה עוד יש מישהי שתיזכר שלא הגיעה ל-15000-20000 צעדים שלה היום ותקום ותצא באמצע הלילה להשלים את זה?

הדברים הקטנים

המראה שלך

מראה לנפש