אומרים שחבר אמיתי נמדד בעת צרה. אך אני חושב שזה טעות שאומרים את זה ככה. צריך להגיד חבר אמיתי נמדד רק בעת צרה. יש לי חבר מאוד טוב, הכי טוב, שבמהלך הרבה זמן היו לנו מריבות קשות ושמעתי ממנו דיבורים קשים וסבלתי ממנו והוא סבל ממני ויצא שלא דברנו הרבה ביחד, אני הייתי בטוח הרבה פעמים שזה לא באמת חבר וצריך להתרחק ממנו. כן, ככה חשבתי, וזה למרות שהיינו מלא ביחד. והוא לא תמיד הראה סימנים של דבר לפעמים ההפך, והוציא עלי את הסבל שלו, ולא, לא בצורה של לספר לי מה עובר עליו. אני שהייתי הכי קרוב עליו סבלתי גידופים, ועוד דברים לא נעימים, והוא אמר לי שהוא לא מבין איך אני נשאר חבר שלו, אבל בכל זאת אהבתי אותו וזה מה שגרם לי להשאר איתו.
חברים תקשיבו טוב. קרה המקרה ונכנסתי למצב ממש לא טוב. צרה מסויימת. והבחור הזה בלי לבקש היחיד שעומד לצידי במסירות נפש להוציא אותי מהמקום שנכנסתי אליו, מדבר עם רבנים, פועל איתי, וממש לא מוותר בשום אופן. ובסופו של דבר זה מה שעומד להציל אותי מהמצב שבלעדיו לא יודע מתי הייתי משתחרר מזה. עכשיו אני בטוח שהוא חבר אמיתי. כי לפני זה מדדתי אותו בשטויות, שלא אפרט אותם פה, ואציין שתמיד אני הייתי מסור יותר ממנו כשהו היה צריך עזרה, אבל זה בדברים שאינם מספיק חשובים. אבל ברגע האמת בדברים החשובים באמת הוא פועל יותר ממה שאני חושב שהייתי פועל בשבילו, אפילו בלי שאני יבקש. כל אחד פועל לחבר שלו בדרך שלו שהוא מוצא לנכון לפעול, אל תשפטו בחיים את חבר שלכם על שטויות ועל מריבות. כי ברגע האמת תגלו מה האמת, ורק אז תגלו.
חבר אמיתי נמדד רק בעת צרה, חשבו על זה.
האמת שלא כל כך יצא לי לחשוב על
