אחרי יותר מ11/9 קשרים רציניים, ועוד כמה כאלו שפחות, ויותר מ100 בחורים שהתחילו איתי וחיזרו אחרי (את חלקם הכרתי באופן אישי ופנימי יותר ולכן אני מציינת את זה), הפעם אני בקשר עם מישהו שסוף סוף אני מרגישה שאני באמת מעריכה אותו כגבר בשבילי. מעולם לא הערכתי ככה, ומעולם לא נמשכתי למישהו ככה.
הוא בחור חכם באופן כללי וגם מבחינה תורנית, הוא איש חסד, איש שלום, ואני רואה בו המון פוטנציאל להיות איש גדול בעולם.
ומעבר לזה הוא גם מוצא חן בעיני מבחינה חיצונית.
יש בנינו כמה קווי דמיון, מבחינת הקדושה שאנחנו מחפשים וגם מבחינת הפתיחות וההכרות שלנו עם העולם הזה.
אנחנו נפגשים הרבה פעמים במשך השבוע, וגם משך הפגישות יכולות להארך לפעמים יותר מ12 שעות ברצף.
השיחות טלפון שלנו גם הן ארוכות. ומלבד כמה פגישות בודדות שפחות נהנתי בהן, רוב הזמן כיף לי איתו.
בנוסף, אפשר לומר שהקשר איתו רוב הזמן מעודד אותי להיות יהודיה טובה יותר. אם זה מצד כיבוד הורים, אם זה מצד תפילה (לא תמיד, אבל קורה), אם זה מצד לשון הרע ואם זה מצד הרצון הכללי פשוט להיות טובה יותר.
הוא לא יודע, אבל בפעם הראשונה שראיתי אותו, היתה לי סוג של הארה חזקה שבה הרגשתי מיסטית כביכול שהוא פשוט בעלי. שהוא בדיוק בדיוק מה שאני מחפשת וצריכה. (וזה בלי לדעת עליו שום דבר חוץ מאת השם שלו).
עם הזמן ראיתי שבאמת כל מה שחיפשתי בבעלי ולא ידעתי לתרגם במילים בשביל לדעת מה אני מחפשת, פשוט קיים בו.
והייתי בהלם שבכלל קיים אדם כזה, כי מרוב שלא האמנתי שזה קיים, לא הצלחתי לבטא במילים מה אני בדיוק מחפשת.
אבל הקב"ה מזווג זיווגים, ובדיוק שבוע אחרי שהתפללתי במשך שעה על השעון ובכיתי בכי כן שמחובר לרצון שלו עד הסוף, ה' שלח אותו למקום עבודתי והכרנו. בלי שדכן, ככה, בטבעיות כמו שעשו אבותינו הקדושים.
אז מה מעכב אותי להחליט אתם שואלים?
ובכן, כמה דברים.
בגלל שלצערי ואולי גם לשמחתי יש לי אינדיקציה ואני יכולה לערוך השוואות כל הזמן בין אם אני רוצה ובין אם לא, יש כמה דברים שקשה לי איתם מאוד בקשר והם מדאיגים אותי.
1. למשל, יש בי צד אינטואיטיבי חזק מאוד מאוד (שמוכיח את עצמו כל פעם מחדש, לפעמים אני יכולה לראות תמונה ותרחיש שהוא עונה אחד על אחד במציאות אח"כ), ומעבר לזה, גם הצד השכלי שבי מפותח. אני כותבת פה חופשי גם כי זה אנונימי וגם כי אני רוצה עזרה אז אל תיקחו את זה כגאווה או משהו כזה. ובנוסף, יש לי יכולת השפעה בהרבה מקומות בגלל התכונות האלה.
מה הבעיה? הבעיה היא שכל העולם ואישתו מכירים ומעריכים בי את התכונות האלה (את שתיהן) ומשום מה אני מרגישה שהוא קצת מקל בהן. פחות מתייחס לדעתי ברצינות...
לפעמים אני יכולה לומר לו משהו אחרי הכרות של הרבה חלקים מהתמונה, כשהוא מכיר רק חלק ממנה, והוא (מכל מיני סיבות כאלה ואחרות) לפעמים מקל בדעתי, חושב שאני מדמיינת.
ומעבר לזה שאני מרגישה שהוא לא נותן מקום לחלק מאוד נכבד ממני - אני בעצם,
אני מרגישה שאני סובלת פי 3, גם מזה שהוא לא נותן לי מקום, וגם מזה שהוא כביכול מתעלם מהיכולות שלי כאישה מולו (כלומר, הצד השכלי שבו מפותח יותר משלי, והצד האינטואיטיבי שלי מפותח יותר משלו) ואז יש צד שאני חווה את זה כפגיעה בנשיות שלי, וגם זה לא מוסיף להבנה בתקשורת בנינו.
כי אם יש שיתוף שאני רוצה לשתף אותו כחבר הכי טוב שלי, אני מרגישה כאילו הוא פשוט מבטל אותו בזה שהוא לא נותן אמון בראיה החדה שלי כל עוד אין לו יכולת להשיג ולהבין אותה בעצמו.
ועוד נספח של זה, ואני מציינת את זה למרות שהוא עושה שם עבודה כי אני רוצה להעלות את זה, זה שלפעמים אני מרגישה שהוא לא מכבד את הרצון שלי. הוא אומר לי שאין לי מה לדאוג בקשר לזה כי הוא ממש רוצה לעשות שם עבודה, אבל יש בי משהו שרוצה להיות בטוח שהוא מכבד אותי מהותית ולא רק "דרכית".
שכשהרצון שלי נוגד את שלו והוא מוותר לי, שאני לא ארגיש שהוא מוותר לי בכח. כמו שכשאני מוותרת לו רוב הזמן הוא אפילו לא יודע מזה כי אני מוותרת בלב שלם כשזה מתאפשר לי (גם כשקשה לי... ואני לא אומרת לו את זה כי אני רוצה שהוא ירגיש הכי בני בעולם).
2. יש בנינו מעט פערים מנטליים, ויוצא שהוא מרגיש שאני פחות חמה ואוהבת ממנו (דבר שהוא לא נכון), מה שכן, אנחנו לפעמים לא מתואמים רגשית. ואני אסביר...
לפעמים אני מחמיאה לו מחמאה שבאופן אישי כשאני אומרת אותה אני מתרגשת רק מעצם המחשבה על זה, והוא מקבל את זה כאילו אמרתי לו משהו בקטנה וזה ממש מבאס... זה כמו להניק הרבה חלב שחצי ממנו נשפך כי התינוק לא מבין או מוצא את המקור, ונדמה לי שזה ככה גם להפך... הוא מחמיא לי לפעמים שפע של מחמאות ובגלל שאני בלי מצב רוח לפעמים בגלל הסימנים שאלה שמרטפים בנינו או סתם בגלל התאריך בחודש, אני לא מצליחה להיות כלי קיבולת לשפע טוב שלו.
אז מה הבעיה בפערי מנטליות מעבר לשירי שבת
זה לא הפערים כמו שקשה לי שאנחנו מבינים את האהבה בעיקר בשפתינו ואני חוששת שהשפה השונה בנינו תהיה לנו לרועץ.הוא קצת יותר צריך מגע ממני ואני חוששת שלא אספק אותו כי כשאני נוגעת מידי הרבה זה נמאס לי, כי אני צריכה קצת געגוע. (אנחנו שומרים נגיעה ב"ה, מה שאני יודעת זה בגלל דיבורים ורמזים בנינו).
וחשוב לי שהוא ידע שגם אם אני לא מביעה את האהבה בדיוק כמוהו, זאת עדיין אהבה. ואולי לפעמים חזקה יותר, כי היא פנימית ולא חיצונית. כי היא לבה רותחת מתחת לפני השטח.
3. אני מרגישה לפעמים לא יפה *בעיניו*, וזה למרות ועל אף המשיכה הגדולה מאוד שיש בנינו.
אני יודעת בוודאות שהוא נמשך אלי, אבל משום מה מכל הבחורים שיצאתי איתם אני מרגישה למרות שהוא אומר לי את זה השכם וערב שאני פשוט לא יפה בעיניו.
שהוא נמשך אלי בכל זאת. ואז אני לפעמים פחות מרגישה אישה לידו. ולמה אני חוששת מזה? כי אני יודעת שלמרות שאני לא הכי יפה בעולם, יש כאלה שאני כן הכי יפה בעולם מבחינתם, ויש לי תאוריה כזאת שכל היופי של האישה צריך להיות בשביל בעלה בין אם היא יפה ובין אם לא, כל שכן מישהי שיש כאלה שכן חושבים שהיא הכי יפה בעולם מבחינתם.
אני חוששת שזה יתסכל אותי גם בהמשך.
וזה הכי לא מושך בעולם לפתוח את זה מולו, למרות שאני פותחת את זה קצת ואז הוא חושב שאני חסרת ביטחון (ואני ממש לא. זה רק רק מולו), והוא מחמיא לי ואני מרגישה שבגלל שהוא מחמיא בכח זה לא כן.
ופה, אני לא יודעת אם זו הרגשה או סתם פחד.
ולכן אני צריכה את עזרתכם להבין אם יש דבר כזה... ומה אתם חושבים על נישואין עם מישהו שלא רואה אותך כהכי יפה בעולם מבחינתו, גם אם הוא שואף לזה. או מה אתם חושבים על זה שלמרות שהוא אומר ומחמיא לי כל הזמן אני עדיין לא מרגישה את זה. (וזה בניגוד למה שקורה לי עם כל האחרים... ולכן יש פה שאלה מבחינתי).
4. יש לו לפעמים התבטאויות פתוחות מידי, כמו "אני כל כך משתוקק להשפיע לך", או "אני כל כך מחכה להיכנס אליך" או "עכשיו את אמורה להיות עם מצב רוח כי את בימים של הביוץ" (הוא ספר לבד מתי זה כי יצא לו לדעת מתי קיבלתי כי רמזתי לו על זה בשביל שלא יקח באופן לא פרופורציונלי את המצב רוח שלי), ועוד כמה כאלה יותר ופחות... אני רוצה לדעת אם זה תקין שהוא מתבטא ככה...
זה בעיקר, יצא לי ממש ארוך, אז אם מישהו אפילו רק קרא, אני מודה לו מראש

אשמח אם יש לכם משהו לחדש לי בקשר לנקודות שהעלתי...
תודה רבה!!