יש לי חוש ציור במחשבה ודמיון חזק ממש.
אני שמחה במציאות הכואבת
כי אני מדמיינת וחיה ומרגישה ממש את הסוף הטוב,
אולי אי פעם הוא יגיע באמת.
לא רק בדמיון,
בינתיים טוב לי.
כי אני חיה בסוף.
במשהו שעוד לא קרה.
חיה בבור ומרגישה גאולה.
אני מאד מעשית ומציאותית.
אבל פה רק ה' יכול לנהל.
הוא לא נתן לי אפשרות לנהל בעצמי. ניסתי.
ו...הכי כייף להפסיד לה'!
ככה רואים בברור שה' ניהל את העניינים.
ולכן מה שנותר לעשות,פשוט להאמין בו,
ולצייר במחשבה את הטוב המושלם שיפנק בו.
להודות על כלללללל מה שיש ולהתפלל.
ה' תודה שאתה אוהב אותי,
תודה שאני אוהבת אותך. ותודה שאפשר לומר לך תודה!