אגב המשל שנתתי היה מה שעלה לי באותו שניה. 

אפשר להסתכל על כל צבא. לא תמיד קב"ע 'משתלמת' לך. או נראית ברורה. או טובה. 

עושים כי צריך. בצבא בישראל מי ששולחים אותו להלחם. עושה זאת מקב"ע. גם שסביר להניח הוא עושה את זה בהקרבה ומסירות למען הארץ. 

טוב מלחמות הארץ לא נחשב. נסתכל על התרגילים או סתם קריזות מפקדים שחובה לעשות.

לדעתי לא כל דבר צריך להיות מקוטלג שכל\ רגש כי רוב הפעמים זה הולך ביחד. אם מבינים בשכל את טעם המצווה אז גם יהיה רגש. 

למדנו בשיעורי חסידות השנה (מבוסס על שיחות של הרבי מליובאוויטש) שבעצם קבלת עול זה השלב הראשון בקיום המצוות, השלב השני זה להבין וככה מקיימים מצוות יותר בחיות ובשמחה והשלב השלישי זה לזכור שלמרות שמבינים מקיימים מצוות רק כי זה רצון ה' וזה מה שציווה, וזה הכי טוב.

כי "קבלת עול" היא במובן - שגם כשקשה לי אני מקיים את ציווי השי"ת, ועל כן היא בעיקר מגיעה מתוך הכוח השכלי שהוא אחוז וקשור בהרגשה של היראת שמיים (ע' בספר היצירה שהיסוד אחוז בתפארת, וכן במרן הרב קוק תחילת אורה"ק ח"ג איתא שהמוסר אחוז בחכמה עיי"ש ויסודו במהר"ל שהתורה היא שכל נבדל ואילו החכמה היוונית איננה),

היות והיראת שמיים מבררת לך שאלוקים הוא  האמת היחידה (כדברי הרמב"ם, המהר"ל ורבי נחמן בליקו"מ נ"ב על עניין "מחויב המציאות", ויסוד הענין מונח בדברי הגמ' "שחותמו של הקב"ה הוא אמת" והיינו מידת היסוד האלוקית שהיא האמת המוחלטה היחידה!), ועל כן אם אתה לא קשור בהשי"ת אתה כלום (כי שקר הוא דמיון, הוא כלום, כפי דברי הגמ' "שאמת קיימא" והיינו ששקר הוא לא קיים בכלל! הוא כלום! וכפי המבואר בשפתי חיים ועד אמת),

ומתוך כך אתה מבין שאתה חייב לקיים את רצון השם גם אם קשה לך, כי לולא זה אתה כלום!!, והמצב הזה של קבלת עול מלכות שמיים מתוך השכל והיראת שמיים - הוא "מדריגת עבד" 

אומנם ישנה מדריגה נוספת בעבודת השם שצריכה להיות על גבי הבסיס של "קבלת העול", והיא עבודה מתוך אהבה, ואין כאן מקום להאריך, אבל רק נציין שהיא "מדריגת הבן", וישנה מדריגה עליונה יותר והיא "מדריגת כנסת ישראל בת זוגיה" (כמובא בזוהר ויקרא הוו"ד ברב לוריא בפתחי תפילה)

וזהו ההפרש שבין "הלטאיות", לבין "החסידות" מיסוד הבעש"ט, שהראשונים לא חידשו את עבודת השם ונשארו במדריגת העבד, ועל כן הם נקראים "מתנגדים" שהם שוללים את החידוש של החסידות, ומאידך החסידות חידשה לעלות למדריגת הבן כמש"כ במפורש בתחילת קונטרס בני מחשבה טובה של האדמו"ר מפיסצנא שהחידוש של הבעש"ט זה לעלות ממדריגת עבודת העבד אל מדריגת עבודת הבן, ורק נוסיף לציין בקצרה, שמכששבנו לארץ ישראל הקדושה, נתחדשה לנו קומה נוספת בעבודה, מדריגה נוספת בקשר עם השם, והיא מדריגת כנסת ישראל בת זוגיה של תורת מרן הרב קוק, מדריגה עליונה בהירה פנימית ונשגבה, ואין כאן מקום להרחיב בהבנתה, רק נציין שהיא "הדרך הדתית לאומית",

אשרי מי שזכה להיות מחובשי בתי המדרש הארץ ישראלים הבהירים!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...