טוב.
פףף.
בסוף בכלל לא התקשרתי אליה כי לא היה לי בכלל כח.
ואז אמא חזרה והכריחה אותי להתקשר אליה.
התקשרתי, והיא אמרה שהיא לא יכולה לא היום ולא מחר, אולי שלישי ורביעי.
שלישי אני לא יכולה.
רביעי אולי.
אמרתי שנראה.
נראה.
רביעי אולי.
למרות שאני אצטרך ללמוד המון היסטוריה.
ו**** כל כך מתוקה.
היא אמרה שאני שובבה.
וואי כיף לי כל כך לקרוא הודעות שלה.
וכתבתי לה שאני רוצה לשאול אותה שאלה על ברסלב, ובעזרתו יתברך כשניפגש.
אולי... אולי זה יפתח פתח להכל.
כי בתכלס, אני אצטרך להסביר לה למה אני שואלת את זה.
טויב. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה שהיא תדע. ה' יעזור וייתן לי להחליט. לא דחוף. ניפגש רק בחמישי אם לא ראשון הבא.
כאילו אני לא באמת רוצה שהיא תדע, כי אני לא באמת רוצה שאף אחד ידע.
למרות ששמים לב. אין מה לעשות.
ואם כבר אנשים יודעים, אז אולי באמת כדאי שגם היא.
אני אוהבת אותה ממש.
והיא גורמת לי לחייך ולצחוק. והיא פשוט נשמה טהורה טהורה. כפשוטו. והיא בן אדם כל כך גדול ועצום.
וואי. אוהבת אותה.
אז אולי... אולי באמת כדאי שהיא תדע ואולי היא תצליח לעודד ולעזור ולחזק אותי.
וואי טאטע.
אז מחר- היסטוריה. לכתוב. אולי להתאמן על תסרוקות. ואולי אני אחזור לצייר קצת? פחח. טוב פשוט נראה כבר. (להתבודד? אני כבר מפתחת ציפיות שווא. יותר מדי. אני יודעת שזה לא יקרה.)
והיי, היום כמעט לא כאב לי. ישתבח שמו לעד. ברוך השם. ממש.
והיה לי קצת רוגע.
וקראתי קצת דברים על הסיפור הזה, שכתבתי מלא פעמים שזה כל כך מסובך וזה בחיים לא ייגמר.
והנה, כנראה זה לקראת סיום. גם אם מבחינתי זה לא כל כך נגמר. וואי טאטע תודה.
וואי וואי טאטע.
פשוט... פשוט תודה. תודה רבה. וזהו.
אני רוצה להתחיל לקוטי עצות. בעזרת ה' מחר אולי. או אפילו היום כבר. אבא תעזור לי.
אה, ומחר אולי אני אסדר את כל הדברים. אני חייבת כבר.
(לב טהור ברא לי אלוקים
ורוח נכון חדש בקרבי
אל תשליכני מלפניך
ורוח קדשך אל תקח ממני
השיבה לי ששון ישעך
ורוח נדיבה תסמכני
טאטע.
אני אוהבת אותך.
בבקשה ממך תעזור לי.
אני רוצה.
רוצה מאד.
רוצה תמיד.
ברוך ה'. תמיד.)