היום יש לי יומולדת.
ואני יושב בחדר
הכל חשוך
עשן הסיגריות הסמיך מחניק את האף
החושך מסנוור
באוזניות שתחובות היטב באוזן
אני שומע שירי יומלדת
מהופ
בחושך
עם העשן
לבד
אני מחייך לעצמי
מברך את עצמי
מכבה נירות מעוגה דימיונית
שהכנתי לעצמי
פותח עטיפות מתנה בצבעים שונים
שרכשתי לעצמי בחנות הדימיון.
הגוף רוקד
הנפש צולעת
כואבת את כאבו של הגוף
-----
והיום הבנתי
הבנתי סופית
אני אדם חרדתי.
אני אוהב את זה
את הכאב
את הבדידות
אני פשוט מחפש את זה
מחפש את התחושה
את הרגש
כי אני יודע
באמת שאני יודע
שזה בחירה שלי
כי כשאני יצא מהחדר יחכו לי
אוהבים עם זרי פרחים מציאותיים
ועוגה אמיתית
הם שם
מחוץ לדלת
מחוץ לחושך
מחוץ לעשן
הם ממתינים לי
בחוץ
עם שירי יומולדת
ושמחת חיים.
ואז שמעתי קול
בתוך החושך
בתוך ענני העשן.
קול שלחש:
צא,
תצא כבר
תצא מהכאב המדומיין הזה
תצא מהבדידות הלא אמיתית הזו
תצא כבר לחיים
תצא מהרחם הקודר הזה
תצא מהבור הזה
שנכנסת אליו.
ועכשיו יוט יוב
החליף לי שיר
משירי יומולדת לשירי אמיר דדון
והשיר הראשון שנבחר
בזמן שאני כותב כאן את תחושותי
הוא "לבחור נכון".
ואז הבנתי שוב,
אתה צריך לבחור,
ילד,
להעיז
אל תביט לאחור
תאמין.
אותו הקול ממשיך לדבר אלי
וצועק
תבחר בחיים.
תבחר בטוב.
"קוראים לזה לגדול".
אבל איך לעזאזל עושים את זה?
