"הרב ידידיה, אני כבר יורד. חכה לי" נשמעת צעקה מהחלון המואר בקומה השלישית. לאחר דקות ספורות יורד איזה אחד עם חזות של ערס, לבוש רק ציצית ומכנסיים קצרים, בריצה קלה, מבשם את הרחוב בריח סגריות. "שולם עלייך" לוחץ לו את היד מי שכפי הנראה הוא הרב ידידיה. "והווי שותה בצמא את דבריהם, ראית רב ידידיה? ראית איך רציתי אלייך? איך זכרתי, הא?!" והרב ידידיה טופח לו על השכם.
***
הלוואי הייתי מאמינה בקלותה של תשובה. הלוואי הייתי ככה פשוט קמה ועושה. קמה קצת יותר מוקדם בבקרים, להספיק רמב"ם יומי, לכוון בתפילה. קובעת חברותא איתה, אומרת להן כמה שהן אהובות. הלוואי הייתי קצת פחות נופלת, קצת יותר סבלנית ומכילה. הלוואי שכל פעם שהייתי מקשיבה הייתה עם 100% אוזניים ו100% לב. הלוואי הייתי מעיזה יותר, פחות חוסמת את עצמי. הלוואי. הלוואי הייתי רואה פחות את הרע ויותר את הטוב. הלוואי הייתי באמת כנה עם עצמי ולא רק בכאילו. הלוואי הייתי מורידה את המחשבה לעולם המעשה. הלוואי שדברים היו מספיק חשובים לי והייתי משקיעה בהם כמו בשטויות מטופשות. הלוואי הייתי יודעת לבחור. הלוואו הייתי מתמידה בכל מה שאני רוצה. הלוואי הייתי פחות נופלת. הלוואי תמיד הייתי מצליחה להקשיב למציאות, ללמוד ממנה ולגדול. הלוואי הייתי בוחרת להפגש עם כל דבר וסיטואציה בענווה. הלוואי שהאגו שלי היה טיפה פחות חשוב לי. הלוואי שהייתי באמת מצליחה לעבוד על המידות. הלוואי הייתי עושה דברים עד תומם, לגמרי ועם כל הכוונה וההשקעה הראויה. הלוואי הייתי מממשת יותר מ-50% מהפוטנציאל שלי. הלוואי הייתי יותר מאמינה. הלוואי הייתי חופשיה. הלוואי.
***
הלוואי הייתי מאמינה בקלותה של תשובה.
הלוואי שהייתי מפנימה שה' אוהב אותי באמת.
הלוואי שהייתי פחות משעבדת את עצמי לדמיונות, לפחדים, לעצלות, לאגו.
(הלוואי הייתי מאמינה בעצמי)
***
"אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת."
(אסיף/ איתמר פרת)
***
רוב החיים שלי, שלנו - הם בבחינת וידוי של יוכ"פ. אסור לשכוח שיש גם וידוי מעשרות.
לראות את הטוב שבי, לדעת להצביע על נקודות החוזק. להזדעק על ענווה שלילית כמו על ענווה. להיות מדוייקים ממש. לא לחטוא לאמת, לא לחטוא לקב"ה, לא חלילה לעבוד על עצמנו (או גרוע מזה, לעבוד את עצמנו).
לפקוח עיניים, לחבק.
***
"ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב"
(האמנם/ לאה גולדברג)
***
הלוואי הייתי מאמינה בקלותה של תשובה. הלוואי הייתי ככה פשוט קמה ועושה. קמה קצת יותר מוקדם בבקרים, להספיק רמב"ם יומי, לכוון בתפילה. קובעת חברותא איתה, אומרת להן כמה שהן אהובות. הלוואי הייתי קצת פחות נופלת, קצת יותר סבלנית ומכילה. הלוואי שכל פעם שהייתי מקשיבה הייתה עם 100% אוזניים ו100% לב. הלוואי הייתי מעיזה יותר, פחות חוסמת את עצמי. הלוואי. הלוואי הייתי רואה פחות את הרע ויותר את הטוב. הלוואי הייתי באמת כנה עם עצמי ולא רק בכאילו. הלוואי הייתי מורידה את המחשבה לעולם המעשה. הלוואי שדברים היו מספיק חשובים לי והייתי משקיעה בהם כמו בשטויות מטופשות. הלוואי הייתי יודעת לבחור. הלוואו הייתי מתמידה בכל מה שאני רוצה. הלוואי הייתי פחות נופלת. הלוואי תמיד הייתי מצליחה להקשיב למציאות, ללמוד ממנה ולגדול. הלוואי הייתי בוחרת להפגש עם כל דבר וסיטואציה בענווה. הלוואי שהאגו שלי היה טיפה פחות חשוב לי. הלוואי שהייתי באמת מצליחה לעבוד על המידות. הלוואי הייתי עושה דברים עד תומם, לגמרי ועם כל הכוונה וההשקעה הראויה. הלוואי הייתי מממשת יותר מ-50% מהפוטנציאל שלי. הלוואי הייתי יותר מאמינה. הלוואי הייתי חופשיה. הלוואי.
***
הלוואי הייתי מאמינה בקלותה של תשובה.
הלוואי שהייתי מפנימה שה' אוהב אותי באמת.
הלוואי שהייתי פחות משעבדת את עצמי לדמיונות, לפחדים, לעצלות, לאגו.
(הלוואי הייתי מאמינה בעצמי)
***
"אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת."
(אסיף/ איתמר פרת)
***
רוב החיים שלי, שלנו - הם בבחינת וידוי של יוכ"פ. אסור לשכוח שיש גם וידוי מעשרות.
לראות את הטוב שבי, לדעת להצביע על נקודות החוזק. להזדעק על ענווה שלילית כמו על ענווה. להיות מדוייקים ממש. לא לחטוא לאמת, לא לחטוא לקב"ה, לא חלילה לעבוד על עצמנו (או גרוע מזה, לעבוד את עצמנו).
לפקוח עיניים, לחבק.
***
"ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר ומותר לאהוב"
(האמנם/ לאה גולדברג)
(((((((