בס"ד
מה גורם לאיש חינוך (מורה/גננת) להיות אהוב/ה / מוערכ/ת ע"י התלמידים שלו/ה?
פורום צעירים מעל עשרים
מכתב פתיחה
לפי דעתכםלב טהור:)
הצבת גבולותקראנץ שוקולד
זה מדהים כמה שזה נכון אבל חושבים שאם מתנהגים איתם ברוך זה רק גורם להם העריך אבל זה ההיפך, צריך להציב להם גבולות אם זאת הרבה חמימות והכלה.
בהחלט. ראיתי את זה על עצמי השבוע.נפש חיה.
לדעתי זה תלוי גיל.44444אחרונה
בגיל 17 הצבת גבולות לא גורמת למחנכת להיות אהובה. מי שתהיה אהובה היא זו שתסתכל על בת 17 כאל בוגרת שמציבה את הגבולות לעצמה .
בגיל 4- אני מסכימה.
בגיל 4- אני מסכימה.
שהם רואים ומרגישיםוהוא ישמיענו
שלמורה יש מצד אחד אחראיות כלפיהם, ומצד שני אהבה כלפיהם.
וששני הדברים שאמרתי לעיל מתבטאים אצל כל אחד באופן מיוחד שמתאים לו 'חנוך לנער ע"פ דרכו'.
זה באופן כללי
וששני הדברים שאמרתי לעיל מתבטאים אצל כל אחד באופן מיוחד שמתאים לו 'חנוך לנער ע"פ דרכו'.
זה באופן כללי
זה ממש כללי..לב טהור:)
בס"ד
יכול בבקשה לפרט קצת ולהסביר..?
בע"ה מחרוהוא ישמיענו
טוב אנסה מעט להסבירוהוא ישמיענו
כשתלמיד רואה שהמורה רק מעניש אותו על דברים לא טובים ולא מעריך אותו על הדברים הטובים שהוא עושה/ מנסה לעשות- הוא לא יאהב את המורה, ובצדק.
אם הוא מפריע בכוונה בשיעור- זה יכול לגרום לו לרצות להפריע יותר, כי 'ממילא אין לי תקוה אז למה לי לנסות להיות יותר טוב?'.
אם הוא לא עושה את זה בכוונה- זה יכול לגרום לו לחשוב: 'המורה הזה לא מכיר אותי, ורק מסתכל כל הזמן על הכישלונות שלי'. המחשבה הזאת יכולה לגרום אחד מהשניים: א'. 'המורה הזה לא מעניין אותי, הוא לא מכיר אותי באמת- העובדה היא שהוא רק מעניש על דברים רעים ולא מעריך אותי כפי מה שאני'. ב'. 'אולי אני באמת כזה, תלמיד גרוע ולא מוצלח. אין לי תקוה- אז בשביל מה להשקיע?'.
בכל מקרה התוצאה תהיה לא טובה מבחינתך.
אם התלמיד מרגיש רק אהבה, הערכה וסלחנות כלפיו- אז יכול להיות אחד מהשניים:
א'. מדובר בתלמיד טוב. הוא יעשה את המשימות בקצב שלו, ולא ילמד לקחת אחראיות על דברים (לפעמים דברים לא טובים שעשה)- שהרי אף אחד לא מציב לו גבולות.
ב'. מדובר בתלמיד שאוהב לנצל את ה'חולשות' של המורה. לא צריך לפרט...
לכן, אני מדבר על אחראיות וגבולות מחד ועל אהבה והערכה מאידך.
והערתי בסוף שצריך ליישם את זה על כל תלמיד בפני עצמו כפי מה שהוא- שזה אומר שלא התוצאות עיקר אלא המאמץ בהתאם ליכולותיו שלו. התוצאות יכולות לעזור לנו לבחון את גרף המאמץ שלו בטווח ארוך.
אותו הדבר גם במידות, בהקשבה בשיעורים- אני לא מדבר רק על ציונים במבחנים.
בשביל זה צריך לעשות עבודת עומק, לנסות כמה שיותר להכיר את התלמידים, לערוך איתם שיחות אחד על אחד ולנסות לראות את המכלול. זה אמנם חתיכת עבודה, אבל לעניות דעתי (אני ממש לא למדתי הוראה ואין לי שום מושג בזה) זה מה שצריך להיות.
(בתור תלמיד לשעבר 
)
בהצלחה רבה!
אם הוא מפריע בכוונה בשיעור- זה יכול לגרום לו לרצות להפריע יותר, כי 'ממילא אין לי תקוה אז למה לי לנסות להיות יותר טוב?'.
אם הוא לא עושה את זה בכוונה- זה יכול לגרום לו לחשוב: 'המורה הזה לא מכיר אותי, ורק מסתכל כל הזמן על הכישלונות שלי'. המחשבה הזאת יכולה לגרום אחד מהשניים: א'. 'המורה הזה לא מעניין אותי, הוא לא מכיר אותי באמת- העובדה היא שהוא רק מעניש על דברים רעים ולא מעריך אותי כפי מה שאני'. ב'. 'אולי אני באמת כזה, תלמיד גרוע ולא מוצלח. אין לי תקוה- אז בשביל מה להשקיע?'.
בכל מקרה התוצאה תהיה לא טובה מבחינתך.
אם התלמיד מרגיש רק אהבה, הערכה וסלחנות כלפיו- אז יכול להיות אחד מהשניים:
א'. מדובר בתלמיד טוב. הוא יעשה את המשימות בקצב שלו, ולא ילמד לקחת אחראיות על דברים (לפעמים דברים לא טובים שעשה)- שהרי אף אחד לא מציב לו גבולות.
ב'. מדובר בתלמיד שאוהב לנצל את ה'חולשות' של המורה. לא צריך לפרט...
לכן, אני מדבר על אחראיות וגבולות מחד ועל אהבה והערכה מאידך.
והערתי בסוף שצריך ליישם את זה על כל תלמיד בפני עצמו כפי מה שהוא- שזה אומר שלא התוצאות עיקר אלא המאמץ בהתאם ליכולותיו שלו. התוצאות יכולות לעזור לנו לבחון את גרף המאמץ שלו בטווח ארוך.
אותו הדבר גם במידות, בהקשבה בשיעורים- אני לא מדבר רק על ציונים במבחנים.
בשביל זה צריך לעשות עבודת עומק, לנסות כמה שיותר להכיר את התלמידים, לערוך איתם שיחות אחד על אחד ולנסות לראות את המכלול. זה אמנם חתיכת עבודה, אבל לעניות דעתי (אני ממש לא למדתי הוראה ואין לי שום מושג בזה) זה מה שצריך להיות.
(בתור תלמיד לשעבר
)בהצלחה רבה!
מצטרפת לנאמרתנו לגדול בשקט
כשרואים שהמחנך משקיע כוחות יצירה בתלמידים לשם שמיםחסדי הים
והוא באמת עוזר להם להתקדם.
לפעמים גם יש מתנה של חן וחסד ש-ה' נותן למחנך, ובצורה רוחנית זה משפיע על התלמידים להעריץ אותו.
[הייתי מעורב בסיפור, שמחנך נכנס למקום העבודה שלו, וכל המטופלים שלו ראו והרגישו עליו חן מיוחד, וכשהסתכלתי והתבוננתי ראיתי שזה משהו על טבעי.]
לפעמים גם יש מתנה של חן וחסד ש-ה' נותן למחנך, ובצורה רוחנית זה משפיע על התלמידים להעריץ אותו.
[הייתי מעורב בסיפור, שמחנך נכנס למקום העבודה שלו, וכל המטופלים שלו ראו והרגישו עליו חן מיוחד, וכשהסתכלתי והתבוננתי ראיתי שזה משהו על טבעי.]
יושר, אכפתיות, אהבה.כתר הרימון
^^^בסדר גמור
בנוסף לכל מה שאמרו- בטחון עצמי.coffee
שהתלמידים רואים שהמורה לא נעלב אישית ונשבר מחוסר משמעת/חוצפה, אלא פועל באופן ענייני כדי לעזור לתלמיד.
שיעורים חופשיים..ברגוע
מורה שאוהבים אותו הוא לא בהכרח מחנך טוב.
אני יכול לומר לך מנסיון אישי שיש מורים שיותר אהבתי אבל לטווח הארוך קיבלתי מהם פחות, וכן להיפך.
לגבי הערכה זה שונה.
אבל לפעמים לוקח לתלמיד כמה שנים להעריך את המורה שלו.
אני יכול לומר לך מנסיון אישי שיש מורים שיותר אהבתי אבל לטווח הארוך קיבלתי מהם פחות, וכן להיפך.
לגבי הערכה זה שונה.
אבל לפעמים לוקח לתלמיד כמה שנים להעריך את המורה שלו.
מיומנות של לשחרר ולתפוס.רחפת..
כלומר, להציב גבולות ברורים ועם זאת לדעת לאזן ולתת מרחב עצמאי ואפילו להשתולל איתם לפעמים.
לצחוק ולהצחיק איתם.
ללמד עם חיוך וחיות!
לצחוק ולהצחיק איתם.
ללמד עם חיוך וחיות!
^^^ ללא ספק, אחד הדברים המורכבים האיזון הזה..חביב שזורם
רחפתתת!!!!לב טהור:)
מההההההרחפת..
תנצלי את זה שאני באוטובוס משועממת
אכפתיות אמיתית, אהבה עם גבולותהירהורי הלב
" כמים הפנים לפנים כשהמורה אוהב את התלמיד- דואג לו באמת, אכפת לו ממנו:
אומר מילה טובה על מעשה טוב, מתקשר לברר מה קרה כשהוא איננו, מקשיב גם כשהוא מעמיד במקום, מגלה ענין בעולם של ומהווה דוגמא , מעורר השראה- התלמידים בדרך כלל יעריכו.
שדמעתי פעם שמערכת יחסים של מורה ותלמיד (וגם של הורים, בני זוג וכד) דומה לבנק: אתה צריך להיות תמיד בפלוס- כלומר להכניס יותר ממה שאתה מוציא.כלומר- כשמורה נותן חיזוקים חיוביים, משדר אכפתיות, מתעניין- הוא מכניס לחשבון. כשהוא נוז. מעניש וכד- הוא מושך מהחשבון. צריך תמיד להקפיד ש"מכניסים" יותר ממה ש" מושכים".
שנזכה!
אני בתור תלמידה אומרתאהבת ה
שאנחנו מעריכים ואוהבים את איש החינוך כאשר אנו מרגישים שבאמת אכפת לו ממנו, הוא אוהב אותי, הוא רוצה בסופו של דבר לטובתי ושגם יש לו משמעת!!!
מורה אמיתי. שלא מתבייש להגיד טעיתי ושאוהב באמת את התלמידים.הכל מהשם
להיות הוגן.ספק
כתלמיד, לא סבלתי את המורים שהרגשתי שהיו לא הוגנים.
אני בספק..חביב שזורם
אני חושבתהפי
שהשילוב בין אהבה לבין גבולות מנצח
כי יש לאהוב הכי בעולם ויש גם לשמור על המקום שלך בתור מנחה.. מחנכת..
כי לפעמים שאוהבים המון אז הכל נסלח והילדים צריכים להבין שאת בעמדה של מחנכת /גננת שחשוב להקשיב לה
וכמובן שזה נובע מהצורך שאת רוצה לתת להם ..
כי יש לאהוב הכי בעולם ויש גם לשמור על המקום שלך בתור מנחה.. מחנכת..
כי לפעמים שאוהבים המון אז הכל נסלח והילדים צריכים להבין שאת בעמדה של מחנכת /גננת שחשוב להקשיב לה
וכמובן שזה נובע מהצורך שאת רוצה לתת להם ..
יש הרבה, אני חושבדעתן מתחיל
אבל אחד משמעותי לדעתי הוא
לעבוד מהצד החיובי ולא מהשלילי
אם זה בקטן מאוד זה לתת פרס לטובים במקום להעניש את הפחות, ואם זה בקצת יותר גדול זה לבנות קשר אישי במקום דיסתנס. וכד'.
לעבוד מהצד החיובי ולא מהשלילי
אם זה בקטן מאוד זה לתת פרס לטובים במקום להעניש את הפחות, ואם זה בקצת יותר גדול זה לבנות קשר אישי במקום דיסתנס. וכד'.
כולם שכחו דבר חשובמנחם אריאל
אמרו אהבה הכפתיות הצבת גבולות והכל נכון רק מוסיף כאחד שמלמד ילדים מגיל גן עד י"ב מדהים עד כמה הגאווה וההתנשאות של המורה משפיעה על התלמיד מורה שמתגאה על תלמידיו אפילו בלב הם מרגישים את זה ולא מקבלים ממנו ולא מעריכים אותו!!! לעומת זה מורה שמגיע עם ענוה אמיתית ולא מתוך התנשאות אז מקבלים ממנו ומעריכים אותו וזה עובד! לא רק עם תלמידים גם עם כל מי שמסביבכם אחים אחיות אבא אמא וכו. בהצלחה מכל מלמדי הסכלתי ומתלמידי יותר מכולם
בהחלט בהחלט בהחלט.נפש חיה.
שתי המחנכות שהכי אהבתי היו כאלה ש...אנונימיות
מצד אחד ידעתי שהן אוהבות אותי והן יכלו להפוך עולמות כדי לסדר לי דברים שהייתי צריכה (השלמת מבחנים, דחייה של דברים אישורים וכו')
הן הביעו התעניינות כנה ואמיתית בלבטים והרגשות בכיתה ובכלל.
וידעו גם להציב גבולות.
מצד שני היתה לי מורה שהציבה גבולות אוהו הציבה. לא זזה מילימטר ולא סבלתי אותה. היא היתה מתנשאת ולא הקשיבה לצרכים בסיסיים שמחייבים נסיגה מהגבולות.
אז
1. אכפתיות אהבה התעניינות
2. הצבת גבולות
3 יכולת נסיגה!
4. השקעה וענווה
^^^^^👌קראנץ שוקולד
מחנכת שחתולה פרסית
שמביאה לפעמים סרטונים בשיעורים, משחקים על החומר, שמנסה להתחשב ועם זאת להציב גבולות . אחת שיודעת להשתלט על כיתה
קודם כל להיות אמיתייםנוצת זהב
ולא רק "למלא" את התפקיד..
קלילות ונחמדות זה טוב ויפה ונימד וחשוב מאד מאד אבל! מורה ששם גבולות לתלמיד-התלמיד מעריך אותו יותר ומכבד אותו יותר
קלילות ונחמדות זה טוב ויפה ונימד וחשוב מאד מאד אבל! מורה ששם גבולות לתלמיד-התלמיד מעריך אותו יותר ומכבד אותו יותר
כשהם מרגישים שהמורה אוהב אותם באמת ואכפת לו מהםמחי
וזה ממש לא סותר להצבת גבולות. להיפך, כשהם מבינים שגם הגבולות באים מאהבה קל להם יותר לקבל אותם.
לימדתי פעם כיתה ג' וממש אהבתי אותם, כאלה ילדים מתוקים וצדיקים... והם התנהגו כמו ילדים ואהבו להפריע, לדבר, לא ללמוד למבחנים... כיתה מאתגרת שלאט לאט למדתי איך לנהל אותם. הייתי קשוחה, ולא חלמתי שהם אוהבים אותי בחזרה כמה שאני אהבתי אותם... אם כי המנהלת אמרה לי כמה פעמים במשך השנה שהם אוהבים את השיעורים שלי.
בסוף השנה כשנפרדתי מהם הם לא נתנו לי ללכת... ואז הבנתי את השילוב המנצח של אהבה וגבולות
לימדתי פעם כיתה ג' וממש אהבתי אותם, כאלה ילדים מתוקים וצדיקים... והם התנהגו כמו ילדים ואהבו להפריע, לדבר, לא ללמוד למבחנים... כיתה מאתגרת שלאט לאט למדתי איך לנהל אותם. הייתי קשוחה, ולא חלמתי שהם אוהבים אותי בחזרה כמה שאני אהבתי אותם... אם כי המנהלת אמרה לי כמה פעמים במשך השנה שהם אוהבים את השיעורים שלי.
בסוף השנה כשנפרדתי מהם הם לא נתנו לי ללכת... ואז הבנתי את השילוב המנצח של אהבה וגבולות
אני תמיד מה שלא סבלתי אצל מורים מסוימים שהם שקרוטליושקה
אז אל תשקרו ותאמרו סליחה אים פגעתם בתלמיד
לטליושקהחתולה פרסית
ברור שאם הם פגעו הם צריכים לבקש סליחה. . רק יש דרך לעשות זאת
יש מורים שלא יבקשו סליחה מפאת כבודםטליושקה
אבל יש כאלו שיגידו מול כל הכיתה שהם טעו
בעיקר מורה שהצליח לעבור את ה"מבחנים" שליחוני המעגל פינות
א. יש לו מה לתת, הוא יודע יותר ממני לפחות בתחומו
ב. שאני יודע שהוא בצד שלי ודואג לטובתי
ג. הוא דוגרי
היו לי כמה מורים כאלה, היה אדיר
ב. שאני יודע שהוא בצד שלי ודואג לטובתי
ג. הוא דוגרי
היו לי כמה מורים כאלה, היה אדיר
מורה דוגרי יותר מדי זה מסוכןוהוא ישמיענו
אים המורה יהיה יותר מידי דוגריטליושקה
זה לא יהיה טוב עדיף לצאת מהכיתה
כמה כבר מורים יש שאתה יודע יותר מהם בתחום שלהם???חביב שזורם
יש הרבה😁טליושקה
בוודאי שיש.רחפת..
כמה? את יודעת יותר מהמורה להיסטוריה?חביב שזורם
באזרחות?
בתורה?
במדעים?
בביולוגיה?
במתמטיקה?
בלשון?
לדעתי זה נדיר יחסית.
אולי באנגלית זה קורה.. אבל במקצוע שבד"כ התלמיד לא נחשף אליו יותר מדי במהלך חייו, ולרוב גם לא מעניין אותו ביותר, קשה לי להאמין.
בכיתה ח' הייתה לי מורה לטבע שלימדה דקדוקרחפת..
באמת עשתה לעצמה פאדיחות..
וכנ" לגביי, בתור סטודנטית בפר"ח הייתי צריכה לעזור לתלמידים בחשבון, היו תלמידים יותר טובים ממני. ואמרתי להם את זה.
אולי לא נפוץ, אבל קיים בהחלט..
תקראי שוב את השאלה שלי:חביב שזורם
כמה כבר מורים יש שאתה יודע יותר מהם בתחום שלהם??? - צעירים מעל עשרים
בדגש על *התחום שלהם*..
ברור שיש מורים שאתה יודע יותר מהם בכל מיני נושאים, אבל באופן די גורף במקצוע שאותו הם למדו ואותו הם מלמדים- יש להם ידע רב יותר משל התלמידים.
בתחום שלהם, צודק.רחפת..
אאל"כ הם חלמו בשננות התואר..
למרות שבתיכון יש מצב לתלמידים שמתמחים בתחום מסויים היטב.
צודקטליושקה
רובם...חוני המעגל פינות
כשהייתי בבי"ס, היום כבר לא ממש רלוונטי...
לא מכיר אותך.. אבל אני מניח שאתה די חי בסרט..חביב שזורם
שהואroth
מסתכל בגובה העיניים של התלמידים, מרגיש איתם, נותן להם הרגשה שהוא איתם ולא מעליהם, וצומח איתם ביחד...
שאיכפת לו מהם, שהוא אוהב אותם, נותן בהם אימון, משקיע ברצינותד.
זה תלוי באוכלוסיה ובמין.44444
אצל בנות לדעתי התכונות שגורמות לאשת חינוך להיות אהובה זו אמפטיה, אמון וחוסר התנשאות- התייחסות לבת כאל בוגרת, עצמאית וזו שבסופו של דבר אחראית על חייה.
אני מובכת מגילוי רגשותהרמוניה
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
זה תכונה די מוכרתמשה
סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.
בושה להיחשף בושה כשמישהו חושףנחלת
מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל
כך חשוף וגלוי לעין השמש....
ממש...הרמוניה
זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.
יש מקומות שאת מרגישה עם זה בנוח?משה
עם מישהו שמכבד אותיהרמוניה
שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה
או מישהו שמזדהה
אז זה מביך/מכווץ רק גשזה ברבים?משה
מענייןהרמוניה
עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה
זה בסדראני:)))))
אבל אני מרגישה לא מכילה חחחהרמוניה
תכילי את החוסר הכלה;)אני:)))))
חחחחחהרמוניה
הממ.חתול זמני
כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:
– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.
– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".
– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...
אז משו לא בסדר איתךכְּקֶדֶםאחרונה
בלי להעליב
כתבתי בלקראת נישואין ובכל זאת גם פה...נחלת
מחפשים שידוך לבחורה (48), ישרה, טובת לב, שמורה ודתיה,
עם איזו בעיה נפשית. (לא דיכאון. מתפקדת).
תימניה.
מחפשת כיפה סרוגה.
האם מישהו מכיר מקום שעוסק בכאלה זוגות?
בחורה טובה מאוד. תהיה אמא טובה!
תודה רבה.
סליחה, בכוונה הפרידו בין הפורומיםהסטורי
ההיגיון הואאריק מהדרום
שפעם היה רק פורום לנ"ו ועם הזמן והדרישה נפתח פורום חברתי לגולשי הפורומים הלא הוא צמ"ע על מנת ליצור הפרדה בין אלה שנושאי לנ"ו לא רלוונטיים אליהם בין שמצאו זיווג ובין שהחליטו לקחת הפסקה או מכל סיבה שהיא
על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.
להבנתי ראשית דבריך היא הסיבה העיקרית לאיסור החמורהסטורי
כלומר, לא רק כדי לא לייבש את לנ"ו, אלא כדי להשאיר את צמ"ע נקי מהנושא למי שלא רלוונטי לו, או למי שמאוד רלוונטי לו ולכן מחפש שקט...
נכוןאריק מהדרוםאחרונה
זו הסיבה להפרדת צמ"ע מלנ"ו ועל בסיס זה פורום צמע קם.
גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.
האם מעניין אתכם להירשם בספרי ההיסטוריה של העולם?Lavender
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
לא להירשם אבלאני:)))))
כן להשפיע על ההיסטוריה, ועדיף לטובה
אהבתיזיויק
וחוץ מזהאני:)))))
אם כבר מדובר על כבוד, מה יעזור לי הכבוד אחרי המוות?
זו ההנאה בחייםזיויק
מעצם הידיעה שאתה כה חשוב שידברו עליך גם כשתלך
למה שידברו עלי?אני:)))))
אדרבה שלא ידברו עלי, שלא יעוררו עלי דינים בשמיים
הסברתי לך את ההיגיון של אדם מטריאליסטזיויק
גם לאדם מטריאליסט, במה בדיוק זה עוזר / מועילחתול זמניאחרונה
אם מדברים עליך
הרבה פעמים זה מגיע אחרי המוות...שלג דאשתקד
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
בקצב הזה,חתול זמני
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
תלוי כמה נשמות יש לושלג דאשתקד
מהפכנים - יש לזה איזו קונוטציה חיוביתנחלת
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
לא באתי לדבר בשבחםשלג דאשתקד
השאלה כאן היא על השפעה, לא על חיוביות
לא בקטע של כבודLavender
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
אהבתי ממשLavender
לאל המשוגע היחידי
אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
מה זה לאנעמי28
וחוץ מזה שאין דבר נצחי יותר ומשמעותי יותר מפשוט להוליד ילדים.
מדהיםזיויק
ממש לא.חתול זמני
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
לארקאני
כן, הלוואי שאצליח להיות משמעותי מספיקארץ השוקולד
לא אישיתהסטורי
אבל כן כחלק מהדור שהביא את גאולת ישראל לקומה הבאה.
יפה, חשוב!Lavender
לא יודעת אם בניסוח הזה,נערת טבע
אבל כן להשאיר איזה חותם משמעותי
וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִיןאלעזר300
מה אומרים על המאמר?👇 האמת התרגשתי לקרואLavender
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
נפלא. הוא לבטח גוי (חכם) אם לא חשש לכתוב כך...נחלתאחרונה
קייטרינג מזון מוכן לשבתנקדימון
אולי קצת מוקדם, אבל בכל זאת...
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
בחלק מסניפי יוחננוף זה קייםנפשי תערוג
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
מכיר מניסיון שתי מקומות מעולים, בת"א ובמשמר-השרוןפ.א.
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
שתי הפניות...אלעזר300
אם רלוונטי איזןר מוגיעיןנפש חיה.אחרונה
סלטי משני- צומת שילת
מתחיל עבודה חדשהאריק מהדרום
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
בהצלחה רבהזיויק
בהצלחה! מאחל שכישוריך המקצועיים והחברתיים יצעידופ.א.
אותך מעלה ותצליח ותתקדם!
בהצלחה!משה
ושיהיה מוצלח גם לך וגם למנהלים שלך.
אבל קודם כל..לך!נחלת
זה בא ביחדמשה
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
בהצלחה!פשוט אני..
ו... למה צריך מזומן בשביל לעלות על מונית?
איך משלמים במוניות בימינו?יעל מהדרום
כמו בכל מקום אחר, אשראיפשוט אני..
לא הכרתי. ואני נוסעת די הרבה במוניותיעל מהדרום
לק"י
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אני לא מכיר מקום שלא ניתן לשלם בו באשראינפשי תערוג
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לא ידעתי 🤷♀️ זה ממש יקל עלי...יעל מהדרום
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
הם לא מציעיםנפשי תערוג
כי חלקם מעדיפים מזומן ממספר סיבות
אני אשאל. תודה!יעל מהדרום
למה שלא כל נהגי המוניות אמינים. כך הבנתי.נחלת
סיבה מעולה לא לעבוד במזומןפשוט אני..
בהצלחה רבה!שלג דאשתקד
קורה שאנחנו מפספסים ויוצאחם קצת צולעים. ההצלחה טמונה ביכולת להתעשת ולחזור מהר לעמוד על הרגליים.
המון בהצלחה!!!ארץ השוקולד
באסה על ההתחלה הזו, מקווה שיצאת בכך ידי חובת ייסורים אם הייתה חובה כזו.
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
בו"ה!אשר ברא
מחכים לשמוע איך היה...
אם אפשר ללמוד חוסן ממישהו כאן זה אתהנקדימון
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!
חוסן? מאן דכר שמיה?אריק מהדרום
יפה!נחלת
בהצלחה ! אנוני.מית
איך היה?נפשי תערוג
כיףאריק מהדרום
ב"הנפשי תערוג
משמח לקרואארץ השוקולד
שתמיד יהיה כיף, רגוע ומוצלח
בהצלחה!די"מ
למה לא גט טקסי?
אין לי את האפליקציהאריק מהדרום
(כשהתקשרתי אליך ואמרתי לך לחזור לפורומים לא ציפיתי שבאמת תעשה את זה).
אז תורידדי"מ
אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה
כל כך הרבה ספרים בבית אריאלה ובמקום זה אתה כאן?ארץ השוקולדאחרונה
כיף לראות אותך
...ל המשוגע היחידי
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
נכון מאודאני:)))))
ובמיוחדל המשוגע היחידי
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
פעםנחלת
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
נחמה זה מנחם מסתבר ל המשוגע היחידי
וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
..אנימה
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
נכון. הרבה יותר עמוק וחושב ממה שכתבתי.יש"כנחלת
תודה, זה באמת עוזרל המשוגע היחידי
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
היי, אני הייתי פה לפני עשור+די"מ
תאמת שאותך אני זוכר בעיקר מל המשוגע היחידי
הו וואו זה הרבה אחרי תקופת השיא שלי פהדי"מ
כמה הודעות חדשות היו לך?😂Lavender
זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪
0. אני נכנס לפה פעם בכמה חודשיםדי"מ
..Lavender
נו ואיפה אתה היום? ל המשוגע היחידי
לא בשום מקום טוב לצערי.די"מ
אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר
וואי קשה 😢ל המשוגע היחידי
אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,
עצוב
תנוחמו. לך ולהוריך כל כך כואב וקשה.נחלתאחרונה
העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.
בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.
זה מוזראנוני.מית
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
דיברו פה על זה בעברריבוזום
היו הרבה נשים שכתבו שקשה להן הערבוב שהוא בבית. שזה מוביל לציפיות לשותפות כלשהיא בענייני הבית (הפסקות קצרות במקרים דחופים וכו'), ולמתח סביב זה.
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
הייתי בטוחה שאני בהו"ל :-Oריבוזום
(אז לא דיברו על זה פה, דיברו על זה שם...)
הגיוני לגמרי ולא מוזר בכללזמירות
יש דברים בגו…
יש פורומים אחרים לנושאי זוגיותפשוט אני..אחרונה
בעיקר נשואים טריים והריון ולידה