למאר את האמת הדברים ניראים הרבה יותר רגועים ובפרופורציאה
אחרי הזמן שקצת עובר והעצבים יורדים
ושחושבים על זה באמת ואומרים שדוגרי ,אין זה נכון זה טוב להפסיק...
אז דבר ראשון סליחה ,זה לא בא ממני זה פשוט היה מלא מלא עצבים
זה היתה הרגשה של חוסר אונים,וכן זה הרגיש ל באותה שניה סוג של בגידה
ששעתים את מרצה לי על זה שאין סיכוי שעוזבים ותוך שעה את מחליטה שזהו בלי למאר כלום בלי הסברים ,ככה לנטוש
וכן ,גם אני גילתי צד ממש שונה שפחות הכרתי,ולמאר את האמת בהתחלה פשוט שנאתי אותו את הצד הזה
ולא הבנתי איך ,איך אשכרה לא הכרתי אותו ,איך הכל נופל עלי
למה זה דופק אותי בישיבה למה זה מוציא אותי מגעיל למה כולם מרכלים עלי?
פסדר,נראה לי את מסוגלת להבין את זה ...
כן לא האמנתי ,זה היה הלם,זה היה באמת שוק .שנאתי הכל באותו זמן
פסדר יומיים אחרי זה כבר יצאתי להתבודדות ופשוט אמרתי איזה אלף פעם מזמור לתודה,שהוא עשה אתזה בדרך הזאת ושזה מה שטוב ונכון לעשות.
וממש השתנתי מאז(לטובה כמובן
)...
טוב מוזר לי לשמוע שהוא אוהב אותי את האמת (זה לא ממש היה נישמע ככה מהר''מ שלי ומהשיחה...)אבל מאמין לך.
לפחות מקווה שזה עזר לך והעלה אותך..