כאילו, כן. עשיתי טעות.
לא הייתי אמורה לראות את זה. אני סתומה. הכל בגללי.
אבל אוף.
בחייאת מהההה????
באיזה קטע?!?!?!
שונאת.
שונאת שמדברים עלי מאחורי הגב.
הלוו, אולי אתם רוצים בטובתי, אבל אוף. זה כל כך לא הדרך.
והיי, את בדיוק יודעת שיש סיכוי שאני אראה את זה.
אוף.
למה???
באמת. למה? פשוט למה??
ביום שני.
אני אראה אותה.
היא תרצה לדבר איתי.
לא יהיה לי איך להתחמק.
מה אני אגיד לה?!
אני כל כך יודעת איך זה יהיה.
אני אשבר.
אני אבכה לה מול הפרצוף.
אני אגיד דברים שאסור לי להגיד.
ואולי היא גם תרצה שאני אדבר עליה.
טאטעע
אסור. פשוט אסור.
אני חייבת חייבת חייבת אותך כאן. איתי. קרוב.
טאטע אני צריכה אותך. חייבת כבר. דחוף.
אוף.
אבא.
בבקשה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות ומה לבקש בכלל.
אז אוף. פשוט שיהיה טוב כבר. לכולם.
ושיהיה טוב המפגש איתה.
אני חייבת להגיד לה שאני לא רוצה.
אוף.
היא לא תשים עלי בכלל. אני יודעת.
אוף.
טאטעעעע
ה' יתברך!!! אני אוהבת אותך.
ואני רוצה אותך.
אני רוצה.
עכשיו...
מה נשאר לי לעשות חוץ מלקוות ולהתפלל?
כלום.
טאטע.
תעזור לי.
בבקשה.