כל אדם צריך מקום, תמיד אמרתי. כשרע, כשטוב, אדם חייב את זה ואף אחד לא שורד בלי זה.
אף אחד חוץ ממני, תאמינו לי שאין לי מושג מאיפה השרידה הזאת, זה לא כוח שמגיע ממני. יש משהו שמשאיר אותי מעל המים ורק אלוהים יודע מה הוא.
יש פעמים שאני כל כך רוצה לאבד שפיות, לאבד את עצמי, לאבד את הכל, להיכנס לעולם של כלום. ולא משנה מה, זה לא קורה ולא מצליח, משהו בי חייב להישאר תמיד עם הרגליים למטה והראש למעלה ולהחזיר אותי לעולם המגעיל הזה, הכל כך משוגע במסווה של שפיות.
אני בנאדם כל כך משתנה כל הזמן שאני מצליחה אפילו לבלבל את עצמי.
אני תמיד ארצה את הבלתי ניתן להשגה ותמיד אקבל את הבלתי ניתן להכלה.
אל תנסו אפילו להבין אותי. זה מסובך מדי, זה מורכב מידי.
אני מעולה בלדבר כאילו, להסתובב סביב הנקודה, להראות לכולם שהנה, פתחתי אני לא מסתירה והכל אתם יודעים ומבפנים אני ממשיכה להישרף. כי כלום לא יוצא, זה רק המעטפת של המעטפת.
אני לא מצליחה לדבר, אני לא מצליחה להגיד מה קורה איתי באמת. לא כי אני לא יודעת לנסח, לא כי אני לא יודעת להביע את עצמי.
אני פשוט מפחדת לפתוח, זה כל כך עמוק וכל כך כואב שאף אחד לעולם לא יבין באמת.