ב. המילים המרכזיות שלי כרגע ביחס לדברים שכתבת הן הקשבה, וזמן.
הקשבה- שימי לב לגוף שלך. ולנפש שלך.
תני לגוף את הזמן לשחרר את מה שצריך להשתחרר ממנו (כתמים... הפרשות... זה בא והולך עד שמסתיים)
תני לנפש שלך זמן לעכל ולהיות עם מה שהיא. השמחה לא פורצת כאשר מאבדים משהו יקר. בהתחלה אולי חשת בטוב כי יש מעין הכחשה פנימית, או רצון פנימי להעלים את מה שקרה ולהמשיך הלאה.
אך לאחר מעט זמן, כשהיומיום ממשיך והחיים הרגילים חוזרים למסלולים, והאבדן מחלחל, הנפש נזכרת. ומתאבלת. וכואב ובוכה את שאיבדה. תני לה להיות באבל, למרות שהוא לעיתים בלתי נסבל.
תני לעצמך זמן ורכות והקשבה, אנחנו פה איתך עם הזמנים המשתנים שלך ושל גופך-
ובהקשבה איתך פנימה. אל מה שאת זקוקה לו.
שמחת החיים תבוא לאחר שהאבל יירד מעט, תוך הקשבה פנימית לעצמך.
וזה תהליך שאי אפשר להאיץ אותו. הנפש צריכה אותו כדי להחלים. ואם מאיצים- לפעמים זה מגיע כמעין מסכה של שמחה, אבל בפנים הלב רוצה להתאבל ולהיות בעצב עוד זמן מה לפני שיחזור, ואז הוא מתחבא בפנים... ולבסוף יפרוץ החוצה בדרך כלשהי.
אל תחביאי. היי עם רגשותייך.
והיי עם הכאב, את יכולה גם לדבר אותו מול הילדים, אם הם יודעים שעברת גרידה.
תבכי. זה בסדר. זה מה שאת צריכה עכשיו. זה הזמן שלך.
תני לעצמך בחמלה ורכות.
(ואם את מרגישה שזה יותר מדי- פני לקבל עזרה נפשית ותמיכה על מנת שתצליחי להיות גם עם האבל וגם עם הבית והילדים והעולם שמחכה לך שם בחוץ).
לגבי הבדיקות-
אם עשו בדיקת או"ס וראו שאין שאריות- אכן הרופאים אומרים דבר נכון ואין שום סיבה לעשות עוד בדיקות, ואפשר להיטהר וכבר לנסות שוב.
ישנם כאלה הממליצים לחכות למחזור שאחרי.
אבל זה לא חובה, ולא כל אחד אומר זאת.
עשי כהבנתך,
בחיבוק חם,
ציפי
)
), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️