אני דרגה 3 והיא מעודדת אותי...

העידוד השני הוא שצריך להודות לה' שאין נזק חמור יותר.

מה איתך, הולכת על ניתוח?

אני בהריון  לפני לידה שניה. הייתי בטוחה שניתוח ובעלי כל הזמן העלה את אפשרות הלידה בתור משהו רחוק אבל אולי בכל זאת ואמר שנשאל את האדמו"ר. אני בניתי כל הזמן שהאדמו"ר יגיד ניתוח אבל הוא אמר לשאול עסקנים ואני כבר דימיינתי שהספקות יפתרו ואני אוכל להתכונן בשלוה והתאכזבתי כל כך...

עכשיו אני בבירורים על לידה.

בעזרת הומאופתיה.

להגיע לריפוי יסודי, כזה שימנע את הנטיה להיקרע חלילה בלידות הבאות.

אבל לומר שבאופן כללי ניתן עם טיפול הומאופתי לעבוד על נטיה לחוסר גמישות, אי ספיקה או כל סיבה אחרת לקרעים, אפשר.

ואחרי כל זה, אפשר להתייעץ ולקבל חוות דעת רפואית.

אבל לומר שבאופן כללי ניתן עם טיפול הומאופתי לעבוד על נטיה לחוסר גמישות, אי ספיקה או כל סיבה אחרת לקרעים, אפשר.

ואחרי כל זה, אפשר להתייעץ ולקבל חוות דעת רפואית.

בוודאות אפשר לסייע המון בהחלמה בעזרת טיפול הומאופתי. ומי שלא התנסתה בטיפול מיטבי כזה, שלא תרפה ידיים של אחרות. בכל הכבוד הראוי.

בוודאות אפשר לסייע המון בהחלמה בעזרת טיפול הומאופתי. ומי שלא התנסתה בטיפול מיטבי כזה, שלא תרפה ידיים של אחרות. בכל הכבוד הראוי.

ובקשר לקביעה שלך - אני וודאי לא אגרור את הפורום לדיון עליה רק לכבודך.

רק בריאות, בכל דרך אחרת שתבחרי.

, 

אבל הפעם 

בדלקות אוזניים ובחיזוק מערכת החיסונית 

ואצלי זה עוד היה הומפאטיה מוכנה

בדלקות אוזניים שנתתי הומאופטיה מוכנה או בדלקות אוזניים שלא נתתי שום טיפול (כל עוד אין חום לא נותנת אנטיביוטיקה) לקח בערך אותו זמן ריפוי

כך שמאד קשה לדעת אם זה מה שעזר או לא.

אצלנו כנראה שזה לא עשה שום דבר

במחלות ילדים הרבה פעמים עם טיפול עובר תוך שבוע ובלי טיפול תוך שבעה ימים... 

כבר חצי שנה שאין ל2 הבנות

וזה היה ברמת כל חודשיים

ספק שיש הומופטים ישרים שאכפת להם מהבריאות של הלקוחות שלהם והם עובדים מהלב.

לאחינית שלי היתה יבלת שהזדהמה והרופא רצה לחתוך אותה ואמא שלי בקשה מהומופטית שהיא מכירה עזרה והיא הכינה במיוחד בשבילה הומופטיה שמתאימה לפני גיל שנה. היבלת נפלה אחרי כמה ימים.

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים

והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )

חברים טובים בע"ה כשגדלים

יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים

לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד

בגדים וכו

מזל טוב 🥳 

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה

מה יש לך?

אין מתוק כזה!

ממש שמחתי שזה בן..

קשה לי עם שינויים, אני רגילה להיות אמא לבנים

אבל מתישהו בעז"ה ארצה גם בת

אבל באר מרים שהיא פה בעבר סיפרה שילדה בן מביוץ כמה ימים לפני הכניסה להריון (בתקופה שמנעה עם שמ"פ אם אני זוכרת נכון את הסיפור)

ככה שזה לא מדע מדוייק

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

איך זה מרגיש בזמן שיש טיקים?

מעניין אותי להבין.

ואיזה סוג טיקים היו לך?

בכלל לא דיברתי איתו על זה

רק שמעתי את אחד האחים אומר לו

תפסיק למצמץ ככה כל הזמן

אח"כ ניגשתי לילד וביקשתי שלא יעיר לו על זה.

פתאום שריר שנתפס ואת רוצה נגיד להזיז לשנייה את היד כדי "לשחרר", היו לי טיקים כמו קולות של יונה כזה המהום נמוך , וגם כזה מצמוצים / גלגול עיניים. הייתי מנסה לעשות אותם בזמן ש"לא רואים" כי כן היה לי אותם בשלב של חטיבה עליונה וכו ולא רציתי שחברות שלי יראו אבל ברור לי שראו לפעמים וכו, פשוט זוכרת שכשאמא שלי הייתה מעירה לי זה היה מתגבר . היה לי גם אחד שכזה הייתי מזיזה את הצוואר כמו כזה מוציאה קנאק. זה עבר אחרי איזה שנה שנתיים (שגם בהן זה לא היה רצוף אלא לתקופות מסוימות של לחץ בגרויות וכו) ואם זה מרגיע אותך הייתי אחת המקובלות בכיתה גם כשקצת הסתלבטו עליי (בעיקר חברות קרובות שידעו פשוט שיש לי תקופות של טיקים),

ברוך השם מאז התיכון לא היה לי (עבר יותר מעשור).. 

גם אצלנו היה בדיוק בגיל הזה. זה בא והולך.

אחת הפעמים היתה ארוכה מאד וגם הכיחכוחים שיגעו את האחים אז כבר קבעתי תור לנוירולוג. עד שהתור הגיע זה כבר עבר לבד… ב"ה מאז לא חזר.

הולך וחוזר

יש תקופות שממש חזק

צריך להיות במעקב נוירולוגי אבל ממה שאמרו לנו מתישהו זה אמור לחלוף

יש לו קשיי קשב וריכוז

בילדות למרות שהיו לי טיקים ממש מעצבנים (את הסביבה) ההורים שלי אף פעם לא אמרו על זה כלום, זה לקח הרבה זמן אבל עבר לבד

בנערות ובבגרות גם היו לי תקופות עם טיקים, ברגע שהחברה והאחים היו אומרים על זה נשהו זה היה מתגבר

בבגרות ראיתי קשר ישיר לתקופות לחוצות

ב"ה כבר כמה שנים לא היו לי

יש קידישיק לידר פוקס שילב מרכז הלבשה בזרר שטראוס

וכמובן מסטוקים ובזארים.

גרבי שרייבר

אז זה לא כל כך משנה...

אנחנו עשינו פעמיים בשערי צדק. עכשיו אנחנו אמורים לעשות עוד אחד, וזה יהיה בהדסה עין כרם אצל רופאה מומחית מסוימת, כי מדובר בניתוח מסובך מהרגיל.

הרופא אמר שאפשר לבחור בית חולים, אבל לא רופא מנתח.

בניתוח כפתורים כל יום ושבוע שווים פחות פער התפתחותי 

פחות תסכול..

לפעמים ירצו בדיקות שמיעה נוספות.

מראש כבר תבקשי הפנייה לבדיקת שמיעה נוספת. ממליצה על קדמה יש להם מומחיות לבדיקה אצל פעוטות והרבה סבלנות.

בהצלחה!

בעיקרון אם יש לה נוזלים ובאמת רואים ירידה השמיעה אז היא יכולה לקבל מרופא הפניה לכפתורים. אם אני זוכרת נכון עושים גם צילום לשקד ואז מצרפים את הניתוחים יחד.

העיכוב השפתי יכול להיות ממש מזה.

אצל הילד הספציפי שניתחנו הוא הדביק את הפער צ'יק צ'אק אחרי הניתוח. בפשטות הם מתחילים לשמוע תוך יום יומיים טוב

אבל זה כנראה גם שקד שלישי, מעניין מה הזמינות שם....

אסותא אני יודעת תוך כחודש מקבלים אותכם כבר וזה רןפא שאת בוחרת. לנו אסותא לא מתאפשר כי הןא אסמתי מאוד אז אני לא יסכן אותו חלילה אבל כפתורים בלבד זה ניתןח פשוט ביותר

בהצלחה ובשורות טובות!

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?