עשיתי פרצוף-לא בסדר
עשיתי אוף..-לא בסדר
יש לי דוגמא מעולה שקרתה היום
בכיתה השפילו אותי אז בכיתי לאמא ואימא שלי דיברה עם המכנכת ואולי יעשו שיחה על זה בכיתה.
אז נורא פחדתי...שזה רק יחמיר...אז אמרתי לה את זה אבל ממש לא בכעס ההפך!
ציטוט: " אימוש אני יודעת שרצית לטובתי אבל נרא לי ששיחה רק תחמיר את המצב.."
אמא= "סליחה מעכשיו אני לא אתערב לך בחיים תסתתדרי לבד." עכשיו אני יודעת שהיא אומרת את זה סתם כמו תמיד ו אני יבוא הביתה נתחבק והכל יהיה בסדר אבל כל הזמן הזה שבתכ"לס אני יודעת מה יהיה אני יושבת ואוכלת את עצמי רגשית, וחוששת וזה כבר מגיע למצב של דיכאון! היה מצב שלא אכלתי, לא שתיתי, לא דיברתי, רק שכבתי במיטה...עכשיו אני בטוחה שכולם ירשמו :"אם את יודעת שהכל יהיה בסדר אל תקחי קרוב ללב" .... לפחות זה מה ששמעתי עד עכשיו מאבא, סבתא, אחותי,חברות, אבל ממש קל להגיד ונורא קשה לעשות!!
אני מתחילה לבכות מכל דבר קטן כזה...ולא סתם לבכות!
לבכות בקולי קולות!!!!
זה קשה לי....תחשבו איך זה כשאמא שלך אומרת לך כזה דבר ועוד אחרי זה לא עונה לטלפונים, להודעות...זה כואב..אפילו שאנחנו רבות מלא ותמיד משלימות אני מתה מפחד...כנרא כי היא הבן אדם הכי חשוב לי ביקום...בבקשה תתנו לי עצות איך להפסיק לקחת הכל כל כך ללב!







