היא אמרה שהיא כבר לא מכירה אותי
שהיא מתגעגעת
"את תחיה אחרת" היא הטיחה בי בשקט
עיניים עמוקות. מאשימות
"השתנית"
שתקתי
לא רציתי לצעוק לה
"תתעוררי זו אני רק חכמה ושקולה יותר"
לא איבדתי את הערכים שלי
את האמונה הנחרצת. את האש שכ"כ אהבת
רק..
רק אין בי כבר שנאה. הסתכלות ילדותית. אין כעס
חוסר חשיבה ישרה.
אני אותה תחיה
רק אחרת..
רק תזכירו לי.. מה ככ מפחיד בשינויים??


