וכן,
אני מטומטמת.
ואני חושבת שאני אקבל ממנה עידוד
למרות שאני יודעת שלפעמים זה רק ירסק אותי עוד יותר.
וכבר הגעתי למסקנה שהקשר הזה לא בטוח טוב,
אז בשביל מה לעזאזל אני ממשיכה באותה טעות??? פעם אחר פעם. לא לומדת. סתומה.
טאטע ירחמנו.
אין,
אין יותר סתומה ממני.
וואי וואי
באלי לצרוח
ואין לי כח לעשות את זה
ואין לי קול
ואין לי איפה
ואין לי אומץ
ואין לי כלום.
והריקנות.
והבדידות.
וזו לא עוד הרגשה,
זו אמת.
אמת
מפחידה
ועצובה עד כדי גיחוך
שעומדת מול העיניים
ואין לי מה לעשות איתה.
ובאלי לצרוח מחוסר ההוגנות
ומהאבסורד
ועד שאתמול היא הצליחה לחייך אותי קצת
אבל אין בי שום כוחות.
ומחר הם רוצים לצאת איתי.
זה אומר
בטוח
שיחות
על הכל
על למה ולמה ולמה
וממתי
ואיך
ושהם רוצים בטובתי, ואני צריכה להבין את זה, ושאני אשתף פעולה,
ולמה אני כועסת,
ודי די די.
אני לא יודעת איך אני אצליח להתחמק אם זה יקרה בכלל.
אני פשוט יכולה להמשיך לישון,
במיוחד בהתחשב בזה שעכשיו אני עוד ערה ואני עייפה רצח.
אבל.
די די אוףףף
יש לי המון שאלות.
אבל השאלה שהכי מציקה לי, היא-
איך,
לעזאזל,
הגעתי למצב הזה??????????????
החיים לא הוגנים.
אני יודעת.
אבל...
אוף.
מה כבר רציתי?
לחיות חיים שקטים
של תורה ומצוות
לעלות ולהתקרב לאבא שבשמיים
ופשוט שיהיה טוב
וגאולה
ומשיח
ובית מקדש
ולחיות כיהודיה קדושה בעולם הזה
לקדש שם שמיים
ולהשתדל להיות הכי טובה שאפשר.
בלי מלחמות
חיצוניות ופנימיות
קשיים
אובדנים
מחלות
כאב
פחדים
חטאים
טאטע מה ביקשתי??
אני יודעת.
אני לא ראויה לכלום.
כלום.
אני מתנהגת כמו כופרת, אם לא גויה.
היא אמרה לי שאני יהודיה, תמיד. לא יעזור לי.
וצדיקה, גם לא יעזור לי.
צדיקה אני לא.
אני הבן אדם האחרון שאפשר להגיד עליו כזה דבר. אני בחיים לא אשתכנע כי זה פשוט שקר.
יהודיה...
אני כן.
מנסה להאמין שאני בת של מלך
והמלך עוד יכול להושיע.
ואני יכולה לעלות מהבור השחור הזה
ושהוא פה, איתי,
בכל מקום שאליו אני מגיעה
בדיוק כמו שאני לומדת בספרים של רבנו ומנסה להאמין.
מנסה.
בינתיים זה בגדר המנסה.
אני רוצה שהיא ואני נתחיל ללמוד.
תורת אזמרה. ליקוטי מוהר"ן, תורה רפ"ב.
מעניין.
ואיתה...
בטח יהיה טוב.
וואי.
ונראה לי שגם אם ההיא לא תרצה שנלמד את בגן האמונה,
נראה לי שאני אלמד לבד.
יכול להיות טוב.
וואי טאטעעע
