אני קורא את הספר ללכת על דגים של הרב חיים נבון.
נכון, הוא גושניק, וכו' וכו'. אבל אין מה לומר יותר מדי- האדם הזה מדהים!
אני נהנה ממנו מאוד. בכל הבמות שלו בכלל, כשמזדמן לידי גיליון מוצ"ש ל"ע אני ממהר לקרוא את טורו.
יש לי כמה ספרים שלו, אם היה לי כסף הייתי קונה הכל.
בפרוזה הוא מדהים בעיניי, כי גם התיאורים שלו שהם לכאורה רק הוספת צבע לעלילה הם עלילה בפני עצמה, ובזה נמדדת גדולתו של המחבר בעיניי, יש גיחות אצל כולם מדי כמה תיאורים יש צוהר למחשבה גדולה יותר, שונה יותר, מקורית יותר, אצל מי יותר אצל מי פחות (פראצ'ט יואב בלום ספרים שלא קראתי ואדמס, בסדר יורד) אבל אצלו, וואוו. וגם, אני תמיד נמנע מלהאמין יותר מדי למחבר, זאת אומרת ככל שמילן יכתוב יפה וחמוד ונחמד ככל שיהיה אפילו ההנאה שלי מחזרזיר מסוייגת מאוד (בטח קוניק כמוני עם נוצריפוביה) יתרה מזאת גם מיהודים אני מפקפק (אהמ, בלום, שאילולי לא ראיתי בעיניי כיפה לראשו לא הייתי משער בחלום הזוי שמדובר באדם דתי) בנוכנותם, הם מוכרים אידיאלים מתוך סברותיהם בעיקר ולא מהתורה הקדושה שהיא כל חיינו, אז כמה נכונות יכולה להיות בדבריהם?
קיצור, העלילה יפה כתוב יפה אבל העלילה גם נכונה מאוד ומתוארת נכון מאוד. ז"א יש בה את מימד האמת.
אני חושב לעצמי שאנשים היום לא מחפשים את בעלי הערכים- נדירים ככל שיהיו, לא אותם מחפשים.
גם לא את החכמים- כמה שהם יקרים.
גם לא את היפים- כמה שהם רבים היום, פלסטיים יותר ויותר.
ולא את בעלי הכח ולא את בעלי הכשרון.
אנשים מחפשים היום את הגדלות.
יש שיאמרו "גם וגם"
יש שיוסיפו "גם אבל גם"
ויש שיכוונו לאמת יותר- "שלם"
האדם האידאלי היום הוא אדם שלם. אדם שיהיה בעל תורה ויראת שמים ואוהב חסד ונאה ועשיר וכשרוני, וכותב טוב.
ולמעשה- כשכל אדם מצייר לעצמו את זה זה נראה בהישגינו.
ובתכל'ס- אני אישית מסכים עם הצד של השלם, לא "אבל פתוח" אלא שעצם אחיזת האידיאלים שלו היא מתבטאת בעולם בשלמות כזו שנותנת מקום וחיים גם לשאר העולם.
שעצם הדוסיות שלו היא לא סותרת כושר גופני- אדרבה היא מעודדת אותו.
אני חושב שבסופו של דבר אדם לא נושא את כל תכונת השלם בקרבו בכל אידיאל.
ולכן ממילא עבודת המידות של האדם ושיפור התכונות נעשת באופן מקביל ולא אחיד. כך שבפועל, אדם יעבוד על לימוד התורה שלו ובמקביל על הכושר הגופני שלו, כי זה נראה ונעשה בצורה חיצונית כשני דברים שונים.
הקושי הוא למצוא את דרך המלך, שבכל דבר אני מוצא את המידה הנכונה.
טוב, יש אולי עוד להרחיב ולדייק אבל אני צריך ללכת, גוט שאבעס שיהיה, יידאלאך.
שנזכה.
