כמה טיפים

דבר ראשון, להתחרפן, מניסיון, זה אחד הדברים המרוממים. היה לי פעם שהייתי ממש בדיכאון ואיכשהו נכנסתי לטראנס מטורף של חירפון, והיה לי כיף, היה לי טוב. כמובן שלא חייתי באשליה שזהו ברגע שאתה מחורפן הכל ישתפר, לא! טוב לך עכשיו וזה מצוין בשביל להעביר את הדיכי, אבל אחרי זה כשאתה תהייה במצב נורמאלי, כשתהייה מוכן. אז, ורק אז חושבים על הכל אתה פשוט במצב שאתה יכול לטפל בזה. וכן להתחרפן זה לא תמיד קל, כי מה פתאום כשאני בדיכי עמוק, אני יתחרפן???  לכן:

דבר שני, שומעים מוזיקה!!! שמים שיר קצבי בפול ווליום, של החב'רה, של ה-ישיבה בוייס. סתם טראנסים קצביים, פשוט סוג של מוזיקה שמרוממת. לקפוץ, ולהשתולל. וגם... עוד אפשרות לשים שיר עצוב... יש שיר אחד שהקליפ נורא נוגע ללב, והשיר כל כך שקט ועצוב, שקורה שכשאני במצב רע אני בוכה בו. שזה מוביל אותי לדבר הבא...

דבר שלישי כמובן, זה לבכות. אין בכך שום בושה. וזה גם עוזר. חשבתי בזמנו שכשאתה בוכה את  דוחק את המחשבות לצד ואז לא פותר כלום. אבל זה לא נכון. אתה פותר הרבה בעצם הבכייה. כשאני בוכה, אני חושבת, והרבה. ואני איכשהו מצליחה לפעמים למצוא פיתרון. ואם לאו, אז עצם הפריקה מועילה בהחלט.

דבר רביעי,  ברור ברור ברור שזה לדבר עם אדם שאתה סומך עליו, ומרגיש נוח איתו. זה אפילו יכול להיות אבאמא. ואם לא אז חבר/ה ואם יש מצב שאתה באמת לא מרגיש נעים לדבר על זה עם אנשים שאתה מכיר, כי זה מביך, כי צריך להסתכל בעיניים שלו... אז לכן פונים לאנשים באייסי, במסן, מערוץ שבע, מסרוג, בעצם פשוט במחשב... וככה אפעם לא פגשת את הבנאדם, וגם כבונוס זה יכול לפתח קשר מצויין. בכל אופן בכללי, אני מוצאת שקל יותר במחשב, אתה יכול לקיים שיחה של רק אוף אוף אוף והבנאדם לא יתעצבן כמו שהוא היה מתעצבן בשיחה בטלפון, פנים מול פנים...

וזה עוזר! ואפילו אם לא מצאת פיתרון. עצם השיחה, מביאה אותך בצורה כלשהי לפריקת רגשות. בנוסף אתה גם שומע את המחשבות של האדם השני, את הדעה שלו לגבי המקרה. בכללי לראות דעה של אדם אחר עוזרת מאוד, כי לפעמים הכל נעשה בהיר יותר. העננים שמקיפים את הראש שלך, לא מקיפים את הראש של חברך. הוא יכול לפעמים להבין את המקרה בצורה שונה, להבין את המקרה בצורה שונה, שלפעמים באופן מפתיע מתאימה כל כך למה שאתה מרגיש... קצת כמו פסיכולוג.

וגם בוודאי קורה לפעמים שאתה לא יודע למי לפרוק, ולכן הולכים ומחבקים כרית, ומדברים איתה ו... זה מעביר לבא:

דבר חמישי, ובאמת אפעם לא חשבתי שזה עובד, עד שניסיתי כמה פעמים. וזה פשוט לדבר עם הקב''ה. הוא אומנם לא עונה ולפעמים זה מרגיש כמו לדבר אל קיר, אבל זה עוזר. מה שקורה לי, שאני עונה לעצמי. אני מעלה קושיות. וכדו'. ופשוט איכשהו ע''י שפיכה אצלו, אני מוצאת פיתרון. ולא יודעת, זה כל כך חשוב להיות קרוב לקב''ה. וזה יתחיל משיחה איתו כשאתה בדיכי, ויגמר, בלדבר איתו כל הזמן. חחח נשמע מוזר, והזוי אני יודעת. אבל אני רוצה להיות קרובה אליו, ואני באמת מקווה שלאט לאט, אני ידע לפנות בכל מצב. .

בכל אופן בהצלוחה, לכולם! גיל הנעורים זה גיל קשה, ומאתגר. אבל זה מה שבונה אותך, וצריך לזכור את זה. כל מכשול שתעבור, רק יחשל אותך ויעשה אותך חזק עוד יותר.

הרגע היתי פשוט במסיבה אצלינו ביישוב ו.. הלכתי באמצע.. למה?! כי פשוט המצב רוח הזה הרג אותי..

באתי לבכות למישי.. אבל.. לא, אין לי למי.. כי כל החברות שלי שהכי סמכתי עליהם, הורידו את עצמם לאפס בביטחון שלי בהן..

אזז.. ככה שהאפשרות של החירפון או לדבר עם מישי זה לא ממש עוזר לי..

אב.. תודה.. מקווה שעד מחר זה יעבור^^

דיי אל תהיו עצובים!
מחר אנחנו חוגגים יום אדיר, אנחנו מודים לקב''ה על כל הטוב שיש לנו, על העובדה שיש לנו זכות לחיוך בארץ ישראל הקדושה. תעשו משהו שכייף לכם לעשות, שיגרום לכם להיכנס למצב רוח טוב יותר.

תחושות עצב לא מובנות קורות הרבה... אני אישית חושבת שצריך לעבור את התחושה הרעה, ואז כשאתה במצב רוח טוב יותר להסתכל אחורה ולבחון מה קרה, וכיצד אפשר למנוע תחושות כאלה בעתיד- יכול להיות שבאמת יש משהו שממש מציק ומפריע, ויכול להיות שזה סתם תחושה לא נעימה לא מובנת שקורת לפעמים.

תרגישו טוב!! מוזמנות לאישי..

פתאום.. מעצב- לשמחה..

לא,, זה ממש לא קל.. זה אפילו לפעמים בלתי אפשרי..

כי.. כשעצובים אי אפשר פתאום להפוך לשמחים.. וגם אם זה שמחה..

היא ממש רגעית ותוך שניה היא הולכת לך..

אני מסכימה איתך, כשאני במצב רוח רע נורא קשה להתעודד.

אבל צריך לעשות השתדלות. את חייבת לחשוב על משהו שיעודד אותך, באמת שלרוב כשזה תחושות כאלה- זה הדברים שתמיד עוזרים.

בקיצור דברי איתי באישי.

זה כ"כ חרא של דבר להשאר לבד בבית כשאת יודעת שכולן נהנות..

אבל.. לפעמים עדיף להיות לבד.. ו.. להתבודד..

אוכלת משו שאני אוהבת והמצב רוח משתפר...

השינה מרגיעה אותי..תנסי!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....