אני גם בידיוק במצב כזה.....

והכי קשה לי מהכול שיש לי אפס סובלנות לילדים... ואני חושבת לעצמי מה הילדים אשמים????

רק תפילה לרבונו של עולם עוזרת לי ברגעים האלה... ומוזיקה נעימה.

ד יעזור שיהיו לך הרבה כוחות להתמודד עם המצב הלא פשוט הזה ותשכחי מהכול הכול מהר....

מה שקצת "מנחם" אותי (במרכאות כמובן אבל זה המצב)

זה שפעם לפני ה-4 הריונות תקינים שלי היתה לי הפלה(הריון ראשון) ואחרי 3 חודשים ב"ה נקלטתי להריון תקין עם הבן הגדול שהיום כבר בן 12 ב"ה... ואח"כ כבר ממש שכחתי את ההפלה.... -אני כן זוכרת שזו היתה תקופה קשה עד שהייתי בהריון ולא פלא כי זה היה הריון ראשון אבל הנה זה עבר...

תחזיקי מעמד.. את נמצאת בסחרור הורמונים שמשבש אותך לגמרי..

מכירה את כל מה שאת כותבת.. חוויתי את זה.. עזר לי מאוד שבעלי היה איתי כמעט שבועיים (שבוע פסח ושבוע לאחר מכן בין הזמנים..) והוא טיפל בילדים.. לקח אותם כל יום כל אחה"צ וסיים את תהליך ההשכבה.. הרגשתי שאני לא מסוגלת לראות/לטפל בהם.. ולאט לאט חזרתי לעצמי.. הסבלנות חוזרת.. הכוחות הגופניים והנפשיים חוזרים.. ואצלי זה ממש הסתנכרן כשהבטא התאפסה.. פתאום השמש חזרה להאיר.. חזרתי להנות מהילדים המדהימים.. וחזרה לי הפרופורציה (בסה"כ החיים שלי טובים, יש לי בבית ילדים בריאים, האירוע אינו חריג וקורה להמון נשים ואם נשים בצד את ההפלה אין לי טענות..)..

לגבי החלומות שמתנפצים- כל מה שתיארת נכון.. מזדהה.. הרגשתי.. אך ככל שחולף הזמן התרגלתי לאכזבה.. יש המון אכזבות בחיים.. וזו אחת מהן.. רציתי תינוק מאוד (יותר משנה וחצי חיכיתי לו..) ולא קיבלתי בסוף.. מאכזב.. יכולה להגיד שהיום כחודשיים אחרי זה כבר לא תופס אותי חזק.. מאכזב מאוד אבל התאכזבתי מהמון דברים בחיים.. לא מקבלים מה שרוצים.. (השיח הפנימי שלי כמובן)..

ולגבי השיתוף- בחרתי מההתחלה לומר לכל מי ששואל (מה קרה? למה אני מחסירה/נראית לא טוב? וכו') שאני עוברת/עברתי הפלה.. ככל שאמרתי את זה יותר פעמים.. היה לי קצת יותר קל.. הרבה בגלל שכמעט כל מי שאמרתי לה חוותה משהו דומה (כולל לידות שקטות).. זה ממש מטורף.. ואז אני מבינה שהמקרה שלי בסה"כ עבר ממש בקלות יחסית למה שיכל להיות (הפלה טבעית, לא ידעו עדין שאני בהריון, קיבלתי מחזור מהר אח"כ וכדומה..).

כל מה שכתבתי הנו שיח שלי עם עצמי והדרך שבה התמודדתי ואני ממשיכה להתמודד.. לא העברת ביקורת חס ושלום על אף אחת/דרך התמודדות של אף אחת.. כל אחת עם מבנה האישיות שלה, סיפור החיים שלה, מעגלי התמיכה שלה וכדומה..

יצא קצת ארוך..

מקווה שעזרתי..

בהצלחה!!

את עוברת תקופת פרידה קשה, ואכזבה וכאב, איבדת את העובר לו חיכית, העובר אותו גידלת בבטן וכה רצית... מדוע לא תרגישי רע?

תחושותייך מוכרות ונורמליות לחלוטין, וגם העייפות, חוסר הרצון כרגע לשמוע את הילדים המשחקים, הרצון לשקט ולמנוחת הנפש והגוף, הרצון להיות כבר אחרי...

אלה רצונות טבעיים ונורמלים, את מצויה בתוך שלבי התאוששות וזה טבעי.

מה שאת זקוקה לו בתוך זה זו תמיכה חברית ואוהבת.

אני מציעה באמת כפי שכתבה @ישועת ה' כהרף - להיעזר באיש שלך שיקח על עצמו טיפול בילדים או ייקח אותם יותר החוצה, או אולי לאפשר לעצמך אוורור בעזרת חברות או משפחה אחרת- כל אחד קצת, על מנת לאפשר לך לשוב לכוחותייך.

הדבר השני- אני כן ממליצה לשתף. התחושה שצריך להסתיר מכולם את מה שחוית גובה ממך אנרגיות גדולות, ואת זקוקה לכוחות הללו. ספרי למי שנראה לך מתאים- "למה נעדרתי? עברתי הפלה... זה היה קשה באמת... הייתי צריכה זמן להתאפס והאמת שאני עדיין מתאוששת מזה רגשית ופיזית, לא קל..." ואם יש צורך לבכות קצת זה גם בסדר. כשמשתפים העול פהנימי משתחרר, ותופתעי לגלות כמה אנשים פתאום יהיו איתך, ילטפו ויחבקו, יתנו לך כתף. תגלי נשים נוספות שעברו דברים דומים ויספרו לך גם, או שתגלי דברים אחרים ע עצמך ועל סביבתך.

בכל מקרה- אני לא בעד הסתרה. היא גובה מחיר יקר.

חשבי על כך וראי מה מתאים לך.

המלצה יפה שכתבה @SARITDO - להאזין למוסיקה שקטה או מרגיעה, או רועשת וסוערת (מה שטוב ומתאים לך...) יכול לעשות טוב. את יכולה לקחת אזניות ולהסתגר בחדר לזמן מה כאשר את מרגישה שאין לך סבלנות לילדייך.

בתקופה משברית זו, חוסר הסבלנות לילדים יכול לנבוע מעודף ההורמונים, וכן מהכאב והצורך להתרכז בו כרגע- עד שיתכווץ לגודלו הנורמלי וההגיוני ויאפשר לך לחיות חיים שלווים יותר.

איני יודעת אם תמיד, ולכולן, האיזון חוזר כאשר הבטא מתאפסת. לפעמי כן ולפעמים לוקח יותר זמן. מה שבטוח- היי קשובה לליבך ולגופך, ותני לעצמך את הזמן להירגע עכשיו ממה שהיה זה זמן מתאים לתת לעצמך לבכות, להתאבל, להצטער, להיפרד ולכאוב. זה בדיוק הזמן. תני לו את המקום.

איתך.

נשמע הגיוני שזה פשוט קרישי דם

בהפלה טבעי היה לי מלא גושים

ואמרו לי שזה בעיקר קרישי דם

אבל אני לא באמת יודעת

אם הגושים הם באמת קטנים והכאב הוא נסבל אז לדעתי זה כן הגיוני.

הרחם צריכה להתנקות מכל השאריות, ופחות משבוע אחרי זה הגיוני שעוד יש קרישי דם.

אבל בכל מקרה, בשביל הנחת והרוגע שלך, ממליצה להתקשר למוקד אחיות של הקופה שלך. הן ידעו להנחות אותך בצורה הכי מקצועית.

מתפללת איתך לרפואה שלימה ונחמה בקרוב!!

עבר, ב"ה הכל בסדר.

תודה על המענה והחיבוקים!

יש התאמות בתהליך טהרה אחרי גרידה?

ראיתי שלא אמורים להשתמש בטמפונים וזה, עדים זה בסדר? מוך דחוק?

לדעתי פוטרים ממוך דחוק. (כלומר אותי פטרו אחרי לידה, לא יודעת אם זה גורף)

עדים זה נראה לי פחות בעייתי רפואית

אבל זה על אותו עיקרון

שלא כדאי שיהיה משהו שישב שם זמן ארוך

את שאר הבדיקות עשיתי בעדינות כרגיל.

אבל הכי טוב להיות בליווי של רב או יועצת הלכה 

היו לי הריונות שב"ה הסתיימו בידיים מלאות עם דימומים שלא הפסיקו הרבה מאוד זמן...

וההריון שהפסיק היה בלי דימומים....

כדאי ללכת שוב להבדק

בגדול מכניסים צינורית לרחם שממלאת את הרחם במים (להביא פדים לאחרי כי המים ממשיכים לצאת)

ויחד איתו מצלמה קטנה שבודקת מה יש הרחם.

לפעמים אחרי גרידה התערבות יש הידבקויות או כל מיני שאריות. ואז זה בודק את מצב הרחם. זה אבחנתי, לא טיפולי.

ואז אם יש תורך טיפולי אז בהיסטרוסקופיה ניתוחית מוציאים את מה שיש.

הבדיקה עצמה לא נעימה בכלל אבל לי היא הייתה סבירה.

מה שכאב לי זה שהוציאו את השארית שהייתה בלי הרדמה. אבל כאב מקומי שעבר..

בדרכ ניתוחית עושים בהרדמה. 

נתנו לי אופציה לעשות את התהליך בבית חולים, בהרדמה. זה בהרדמה מלאה?

או בקופת חולים, בלי הרדמה.

יש עוד נשים שעברו את זה ויכול להוריד לי לחץ מהכאב?

אם זה לבדוק אז לא צריך הרדמה. זה לא כואב, רק לא נעים.

אם צריך טיפול בגלל הידבקויות או שאריות אז זה בדרכ עושים בהרדמה.

יש בתי חולים שמתחילים בלי הרדמה אבחנתית ואז אם צריך לטפל מרדימים. 

ובמידה וחלילה יש הדבקות, יקבעו לי בבית חולים.

בגדול זה לבדוק אם זה הסיבה למחזורים קצרים ולחוסר כניסה להריון

בשיטת see&treat

במרפאה. ללא משככי כאבים מאף סוג.

זה קצת כואב כשעוברים דרך צוואר הרחם, אבל אח"כ סביר ולא הרגשתי כאב. אולי אי נוחות

כלומר אצלי לא רק הסתכלו עם מצלמה אלא גם ממש עשו פרוצדורה קטנה.

וצוואר הרחם שלי רגיש ברמות (רפואית אני אומרת לך, כל מגע הכי מינורי שיש פוצע אותו)

אם מדובר בשארית קטנה אז עושים בשיטה הזו, ואז ניתן להוציא את השארית ללא הרדמה.

לא זכור לי כאב בכלל. רק קצת אי נוחות.

מקווה שזה בסדר להשתמש פה באנונימי של הו"ל לא יודעת איך נכנסים דרך האנונימי שכאן והרבה שמעו את הסיפור אז אולי ייזהו.

חיבוק גדול גדול❤️ כ"כ כואב.

גם לי היה אחרי גרידה, ראו לי בוודאות שאריות. היו ממש גדולות אז אמרו שחייב לעשות בפרוצדורה ניתוחית עם הרדמה מלאה בבית חולים.

נאמר לי שגם אחרי הרדמה מלאה , משתחררים באותו יום. כמו אחרי גרידה.

בפועל,

בעלי היה באותה תקופה בעזה💔 וברגע האחרון הצליח להיות לצאת להיות איתי 24. היה לנו ליווי צמוד של מכון פועה לאורך התקופה (בכ"ז דימום לא מוסברים אחרי גרידה+מילואים זה שילוב זועה) והבנתי שיש הקלות ואפשר לא להאסר אחרי הפרוצדורה הזו, תלוי בגודל הצינורית ועוד גורם זה אם זה בהרדמה או לא, אז החלטתי לנסות בלי הרדמה. לקחתי רופאה פרטית, היא עשתה לי בבית חולים, בחדר ניתוח, אמרנו מראש שנתחיל בלי הרדמה ואם יהיה ממש בלתי נסבל נעבור להרדמה.

לקחתי את הסיכון עשו לי גם צילום וגם ניקיון של הרחם ללא הרדמה. היה כואב, היה לא נעים בכלל, אבל לפחות יכולתי לקבל ממנו עוד חיבוק לפני שהוא חזר לעזה. וגם ההתאוששות הייתה ממש מהירה, כי לא הייתה הרדמה. נגמר, קמתי והלכתי הביתה🤷🏽‍♀️

אז מוסיפה לך עוד משהו לשיקול (למרות שאין לי מושג אם ההיתר של הגודל/הרדמה שלא אוסר רלוונטי לכל מצב, או שיש הקלות בגלל המלחמה)

ואם באמת יש שאריות, בוודאי שזו סיבה לא להיכנס להריון.

ב"ה יחסית מהר (בהתחשב בבעל עם בקושי יציאת) אחרי ההיסטרוסקופיה נכנסתי להריון תקין ❤️

שיהיה בקלות, בבריאות ובעז"ה שתתבשרי בשורות טובות בהמשך.

אז ב"ה אני אחרי, כאב מאוד אבל סביל

מסתבר שכל הרחם היתה דבוקה ממש, פתחו הכל ב"ה. ועכשיו חודש נתנו לי כדור לשקם את הרחם

בעז"ה בעוד חודש שוב בדיקת היסטרוסקופיה לראות שהחלל פתוח, ואז בעז"ה נתפלל לנס והריון תקין במהירות ,קלות וידיים מלאות

שמחה לשמוע שאת אחרי.

בעז"ה שיגיע גם הריון בזמן הכי טוב לך❤️

זוכרת את הקושי העצום אחרי הגרידה, לא הפסקתי לבכות. הכל היה ביחד, קושי נפשי עצום, בלאגן בגלל הדימום והבירוקרטיה המעצבנת להיסטרוסקופיה, והכל תוך כדי מילואים😵‍💫 היה באמת זוועה.

אבל היום, אני מחבקת את הקטנה שנולדה אחרי הגרידה ומרגישה שהכל היה שווה. היא מילאה לי את הלב מחדש.

מאחלת לך את התחושה הזו בקרוב מאוד❤️

הייתי חייבת. נעדרתי כמה ימים כדי לברר מה הכי נכון לעשות.

ואז היתה לידה לכל דבר ועניין

אבל זה היה בשבוע 22 כבר הרבה אנשים ראו שאני בהריון ונעדרתי לתקופה של 9 שבועות.

אבל באופן כללי הגישה שלי היא שאני לא עשיתי שום דבר רע אז אין לי מה להסתיר 

אבל יש לנו שליטה מה אנחנו בוחרים לעשות בדרך.

בהצלחה!!!

האמת היא שאני גם מנסה לטפל בעצמי אבל ממש לא מצליחה

לא עוזר שלפני ובמהלך ההריון האחרון עשיתי דיאטה שלא הורידה כלום, ושעכשיו אני אמנם מנסה לשמור אבל מדי פעם נופלת ואוכלת מלא מתוק (ועולה במשקל בלי שום פרופורציות)

ולא עוזר שנפלתי לדיכאון נוראי ממש אחרי ההפלה האחרונה

אני מטפלת רק כי אין לי ברירה, ההריון האחרון היה מלא החרדות שפחדתי שרק זה עצמו מזיק ועלול לגרום להפלה (כנראה שלא כי העוברית היתה פגועה מאד ואמרו לנו שאין הרבה סיכוי שתשרוד, אבל החשש תמיד עומד), ולכן כדאי אם רוצים עוד (רוצים מאד)

נראה לי שעשינו את כל הבירורים האפשריים להפלות חוזרות, לא רואה מה עוד אפשר לבדוק.

שה’ ימלא חסרונך, לצערי מכירה מקרוב את הכאב ממישהי קרובה מאד.

ממליצה מאד לפנות לטיפול אחרי שתחלימי קצת, לא לוותר על זה. חווית אובדן וזה חשוב לעבד אותו.

בינתיים תעשי לך טוב בכל דרך אפשרית, תפנקי את עצמך, ותקיפי את עצמך רק במי שעושה לך טוב.

עוד חיבוק מרחוק💔

אמן!!!

כבר לא יודעת מה יעשה לי טוב עכשיו, אני מרגישה שבר כלי ובלי כוחות לעשות דברים

מתחילה ונתקפת סחרחורת

שרירים נתפסים

קשוח לי

מה עכשיו, לתת לעצמך זמן לעבד , להתאבל ולנוח. 

אני פניתי לחני גולד שעשתה איתי תהליך מדהים של עיבוד שעזר לי לקום. ממליצה.