אולי היא ממציאה לעצמה אנשים כי היא מרגישה צורך. האם אתם נותנות לה מספיק יחס? 

רק העליתי נקודה למחשבה. יכול להיות שאתם בסדר גמוררק לתשומת ליבכם.

תנסו להבין מה עומד מאחורי זה אולי זה נובע מחוסר אחר שקיים אצלה.

או מהחברות בחו"ל- יש פסיכולוגים מצוינים בחו"ל

@*^*

חבר שלי גם ככה..בדרך כלל זה מתחיל מגיל צעיר, שרגילים לשקר, ואז הוא רואה שמאמינים לו, אז הוא ממשיך, למרות שהוא יודע שבגיל כזה כבר לא יאמינו לו, זה נדבק בו.

שהיא מענינת גם בלי הסיפורים האלו... יכול להיות שהיא מרגישה שלא מספיק מקשיבים לה ושבלי סיפורים מומצאים היא לא שווה ולא מעניין לדבר איתה..

שהם מספרים... בת כמה היא?

כי לפעמים זה פשוט עובר...

אם לא תנסו לפרגן לה על הדברים האמיתיים שהיא מספרת כדי שלא תרגיש צורך להמציא דברים שלא קרו..

ואולי באמת היא הוזה וצריך לערב איש מקצוע אבל בתור חברות אתם צריכות להאמין לה ואם לערב איש מקצוע אז דרך מורות בביס או ההורים.. בעיני זה עדיף אבל לא בטוח..

בהצלחה

היה לי גם משהו בסגנון הזה.

היתה לי חברה שבמשך שנים ( מגיל שלוש היינו ביחד ולא זזנו אחת מהשניה) היא היתה מתוקה, חברהמנית הכל!

הכל אהבתי בה חוץ מדבר אחד, היא היתה כל הזמן משקרת לי, ממציאה סיפורים שלא מהעולם הזה, לוידעת אם בשביל לעשות עליי רושם או סתם כי זה היה סוג של הרגל מגונה.

לא היינו נפרדות לרגע, עד השנה. השנה זה התחיל לעלות לי על העצבים, עד אז זה סתם היו פינטוזים שפשוט לא שמתי עליהם, אבל השנה השקרים שלה ממש התחילו לפגוע בי פיזית, בתחילת שנה היתה לנו עבודה בהיסטוריה שהיינו אמורות להגיש ביחד (דיי קשה לה מבחינה לימודית אז דיי עשיתי את כל העבודה לבד) נתתי לה להכין איזהשהו חלק קטן במשחק אותו היינו אמורות להגיש בכיתה שנכלל כחלק נכבד בציון, יום לפני ההגשה התקשרתי אליה והזכרתי לה לא לשכוח לעשות  את זה, למוחרת מה קורה?! ניא לא עשתה את זה, אין לי איך להגיש בזמן את העבודה! כששאלתי אותה למה היא לא עשתה את זה מה היא עונה לי?! ש"אמא שלה נחנקה מלחם וכשאבא שלה עשה לה היימליך הוא שבר לאמא שלה תצלעות" ובגלל זה לא היה לה זמן, נו בחיאת! מה את ממציאה סיפורים?! מה עוד שאני הזכרתי לה בשעות הצהרים המוקדמות וזה לפי דבריה קרה באחת בלילה...אוקיי כעסתי עליה, לא דיברנו שלושה ימים ואחכ איכשהו עשינו סולחה

עד לפני שלושה חודשים, התברר לי שהיא היא התחברה עם בת ממש לא טובה שלפי מה שאני שמעתי הרבה בבית ספר לוקחת סמים, אז בתור חברה טובה אמרתי לה את זה.. מפהנ לשם נקראתי ליועצת לשיחה שבה מה היא אומרת לי?! מתחילה לחקור אותי על אותה בת שלפי דבריה של אותה חברה שלי שאני היא זאת שהפיצה עליה שהיא לוקחת סמים! וזה לא נגמר בזה, אחרי ששאלתי אותה למה היא עשתה את זה היא אמרה לי בפנים נחושות שהיא לא סיפרה את זה לאף אחד! בעוד היועצת סיפרה לי שאמא שלה היא זאת שהתקשרה וסיפרה את זה להנהלה, בקיצור בגלל השקרים שלה הסתבכתי עם ההנהלה ויצא לי שם של מעלילה סיפורים על בנות

מאז, שלושה חודשים לא החלפנו ביננו מילה!

אין לי מה להמליץ לך אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לא לשתף...

ב. לא להתייחס לזה יותר מידי.

הדרכתי בסניף והיתה לי חניכה כזאת, אם לא תעזרו לה כמה שיותר מהר זה ילך ויחמיר..

אולי אתן לא האדם הנכון.. לפנות למישו שמבין ושהוא יעשה את זה..
אצלנו למשל יצרנו קשר עם המחנכת..

תשמעי, הצלנו לה את החיים. ממש ככה!! היא הכחישה במשך הרבה זמן ואחרי יותר משנה באה להודות לנו על זה..

אם איכפת לה תעשי משהו בהקדם האפשרי! ולא בצורה ישירה..

מוזמנת להתקשר אלי אם את רוצה לשמוע מעבר..
 

אם זה דחוף אז תעשי את זה כמה שיותר מהר.

גם אני "נכוויתי" ממקרה דומה.

יקרה, זה לא עניין של צומי או אהבה.

זו מחלת נפש.

היא צריכה טיפול פסיכאטרי ופסיכולוגי (ואלו לא מילים גסות!)

עם זאת, לא מתפקידך להציע לה ללכת לטיפול.

פני בדחיפות ל*יועצת*.

לא למחנכת, שעלולה לטעות באיבחון.

לא להנהלה שעלולה לפגוע בך.

בטח שלא למדריכה, שעם כל הרצון הטוב אין לה מושג מהחיים שלה בתחום הזה.

היא צריכה גורם מטפל ומהר.

אל תתביישי.

זה רק יציל אותה מעצמה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....