אולי היא ממציאה לעצמה אנשים כי היא מרגישה צורך. האם אתם נותנות לה מספיק יחס? 

רק העליתי נקודה למחשבה. יכול להיות שאתם בסדר גמוררק לתשומת ליבכם.

תנסו להבין מה עומד מאחורי זה אולי זה נובע מחוסר אחר שקיים אצלה.

או מהחברות בחו"ל- יש פסיכולוגים מצוינים בחו"ל

@*^*

חבר שלי גם ככה..בדרך כלל זה מתחיל מגיל צעיר, שרגילים לשקר, ואז הוא רואה שמאמינים לו, אז הוא ממשיך, למרות שהוא יודע שבגיל כזה כבר לא יאמינו לו, זה נדבק בו.

שהיא מענינת גם בלי הסיפורים האלו... יכול להיות שהיא מרגישה שלא מספיק מקשיבים לה ושבלי סיפורים מומצאים היא לא שווה ולא מעניין לדבר איתה..

שהם מספרים... בת כמה היא?

כי לפעמים זה פשוט עובר...

אם לא תנסו לפרגן לה על הדברים האמיתיים שהיא מספרת כדי שלא תרגיש צורך להמציא דברים שלא קרו..

ואולי באמת היא הוזה וצריך לערב איש מקצוע אבל בתור חברות אתם צריכות להאמין לה ואם לערב איש מקצוע אז דרך מורות בביס או ההורים.. בעיני זה עדיף אבל לא בטוח..

בהצלחה

היה לי גם משהו בסגנון הזה.

היתה לי חברה שבמשך שנים ( מגיל שלוש היינו ביחד ולא זזנו אחת מהשניה) היא היתה מתוקה, חברהמנית הכל!

הכל אהבתי בה חוץ מדבר אחד, היא היתה כל הזמן משקרת לי, ממציאה סיפורים שלא מהעולם הזה, לוידעת אם בשביל לעשות עליי רושם או סתם כי זה היה סוג של הרגל מגונה.

לא היינו נפרדות לרגע, עד השנה. השנה זה התחיל לעלות לי על העצבים, עד אז זה סתם היו פינטוזים שפשוט לא שמתי עליהם, אבל השנה השקרים שלה ממש התחילו לפגוע בי פיזית, בתחילת שנה היתה לנו עבודה בהיסטוריה שהיינו אמורות להגיש ביחד (דיי קשה לה מבחינה לימודית אז דיי עשיתי את כל העבודה לבד) נתתי לה להכין איזהשהו חלק קטן במשחק אותו היינו אמורות להגיש בכיתה שנכלל כחלק נכבד בציון, יום לפני ההגשה התקשרתי אליה והזכרתי לה לא לשכוח לעשות  את זה, למוחרת מה קורה?! ניא לא עשתה את זה, אין לי איך להגיש בזמן את העבודה! כששאלתי אותה למה היא לא עשתה את זה מה היא עונה לי?! ש"אמא שלה נחנקה מלחם וכשאבא שלה עשה לה היימליך הוא שבר לאמא שלה תצלעות" ובגלל זה לא היה לה זמן, נו בחיאת! מה את ממציאה סיפורים?! מה עוד שאני הזכרתי לה בשעות הצהרים המוקדמות וזה לפי דבריה קרה באחת בלילה...אוקיי כעסתי עליה, לא דיברנו שלושה ימים ואחכ איכשהו עשינו סולחה

עד לפני שלושה חודשים, התברר לי שהיא היא התחברה עם בת ממש לא טובה שלפי מה שאני שמעתי הרבה בבית ספר לוקחת סמים, אז בתור חברה טובה אמרתי לה את זה.. מפהנ לשם נקראתי ליועצת לשיחה שבה מה היא אומרת לי?! מתחילה לחקור אותי על אותה בת שלפי דבריה של אותה חברה שלי שאני היא זאת שהפיצה עליה שהיא לוקחת סמים! וזה לא נגמר בזה, אחרי ששאלתי אותה למה היא עשתה את זה היא אמרה לי בפנים נחושות שהיא לא סיפרה את זה לאף אחד! בעוד היועצת סיפרה לי שאמא שלה היא זאת שהתקשרה וסיפרה את זה להנהלה, בקיצור בגלל השקרים שלה הסתבכתי עם ההנהלה ויצא לי שם של מעלילה סיפורים על בנות

מאז, שלושה חודשים לא החלפנו ביננו מילה!

אין לי מה להמליץ לך אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לא לשתף...

ב. לא להתייחס לזה יותר מידי.

הדרכתי בסניף והיתה לי חניכה כזאת, אם לא תעזרו לה כמה שיותר מהר זה ילך ויחמיר..

אולי אתן לא האדם הנכון.. לפנות למישו שמבין ושהוא יעשה את זה..
אצלנו למשל יצרנו קשר עם המחנכת..

תשמעי, הצלנו לה את החיים. ממש ככה!! היא הכחישה במשך הרבה זמן ואחרי יותר משנה באה להודות לנו על זה..

אם איכפת לה תעשי משהו בהקדם האפשרי! ולא בצורה ישירה..

מוזמנת להתקשר אלי אם את רוצה לשמוע מעבר..
 

אם זה דחוף אז תעשי את זה כמה שיותר מהר.

גם אני "נכוויתי" ממקרה דומה.

יקרה, זה לא עניין של צומי או אהבה.

זו מחלת נפש.

היא צריכה טיפול פסיכאטרי ופסיכולוגי (ואלו לא מילים גסות!)

עם זאת, לא מתפקידך להציע לה ללכת לטיפול.

פני בדחיפות ל*יועצת*.

לא למחנכת, שעלולה לטעות באיבחון.

לא להנהלה שעלולה לפגוע בך.

בטח שלא למדריכה, שעם כל הרצון הטוב אין לה מושג מהחיים שלה בתחום הזה.

היא צריכה גורם מטפל ומהר.

אל תתביישי.

זה רק יציל אותה מעצמה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...